מתוך ה'מגדלות מרקחים':
בשו"ע (או"ח סי' רי"ח סעיף ה') "מי שנעשה לו נסים הרבה, בהגיעו לאחד מכל המקומות שנעשה לו נס צריך להזכיר כל שאר המקומות ויכלול כולם בברכה אחת". ובעולת תמיד (שם סק"ה) נסתפק אם היה במקום אחד שנעשה לו בו נס, וברך וכלל בברכה את שאר הניסים, והלך אח"כ באותו יום (בפשטות לאו דוקא אותו היום, אלא הוא הדין כל ל' יום עי' בא"ר ומאמ"ר) למקום שארע לו בו נס אחר, האם יברך שוב, או שנפטר במה שכבר הזכיר במקום הראשון, וכתב שמשום ספק ברכה לא יחזור ויברך.
אמנם באליהו רבה ומאמר מרדכי ומגן גיבורים כתבו שיחזור ויברך, וכן הכריע במשנה ברורה סקי"ט. ובטעם הדבר י"ל, דמה שכולל שאר הניסים אין זה נחשב ברכה על שאר הניסים, דהברכה לא חלה אלא על אותו המקום שראה, אלא שהוא צריך להזכיר שבחו של מקום גם על שאר הניסים, אבל אין הברכה חלה על זה, כיון שלא ראה את אותו המקום, וכן ביאר במאמר מרדכי שם.
ובאופן אחר יש לבאר, דהטעם שבתוך ל' יום אינו מברך, אין זה משום שהברכה שברך פוטרת אותו, אלא שבתוך ל' יום אין חידוש והתפעלות הלב, וראיה לדבר שהרי אם הוא עובר שם תדיר ולא עברו ל' יום שלא ראה את המקום, אע"פ שעברו ל' יום מאז שברך אינו חוזר ומברך, וא"כ כל זה שייך לגבי המקום שכבר ראה, דאין התפעלות בראייתו שנית, אבל בראותו שוב מקום אחר שנעשה לו בו נס חלוק לגמרי, הרי על מקום זה יש התפעלות בפני עצמה, ואע"פ שברך עליו, מ"מ הרי לא ראה אותו, ואין הדבר תלוי אם ברך או לא ברך אלא אם ראה או לאו.
והנה בשער הציון (סקי"ד) מסתפק לפי דברי האחרונים הנ"ל שחוזר ומברך על המקום השני, האם כשמברך על המקום השני צריך לחזור ולכלול את הנס שנעשה לו במקום הראשון וכבר ברך עליו. ומסיק שם דיכול לברך ממ"נ, דאין בזה חשש ברכה לבטלה כיון שאינו אלא כולל באחרונה. אמנם בתשובות מהרי"ם בהקדמת הספר כתב דפשוט שאת הניסים שכבר ברך עליהם בתוך ל' אינו חוזר וכולל, וכן צידד במקור חיים לבעל החות יאיר באו"ח שם.
וי"ל דזה תלוי בהנ"ל, דאם הסברא היא משום דהזכרה אינה פוטרת מברכה, א"כ להיפך י"ל דשפיר ברכה פוטרת מהזכרה, דעדיפא היא מינה. אבל לפי מה שנתבאר הטעם משום דאין הדבר תלוי בברכה אלא בראיה, א"כ הרי לכלול ניסים אחרים אין צריך כלל ראית מקום אותו הנס, אלא שהוא כולל מכח המחייב של ראית הנס האחר, א"כ מה בכך שכבר ברך תוך ל', הרי הברכה אינה פוטרת וכנ"ל, רק שאין ראיה תוך ל' מחייבת, וכאן דהמחייב הוא ראית מקום חדש שפיר מברך, וק"ל.
בשו"ע (או"ח סי' רי"ח סעיף ה') "מי שנעשה לו נסים הרבה, בהגיעו לאחד מכל המקומות שנעשה לו נס צריך להזכיר כל שאר המקומות ויכלול כולם בברכה אחת". ובעולת תמיד (שם סק"ה) נסתפק אם היה במקום אחד שנעשה לו בו נס, וברך וכלל בברכה את שאר הניסים, והלך אח"כ באותו יום (בפשטות לאו דוקא אותו היום, אלא הוא הדין כל ל' יום עי' בא"ר ומאמ"ר) למקום שארע לו בו נס אחר, האם יברך שוב, או שנפטר במה שכבר הזכיר במקום הראשון, וכתב שמשום ספק ברכה לא יחזור ויברך.
אמנם באליהו רבה ומאמר מרדכי ומגן גיבורים כתבו שיחזור ויברך, וכן הכריע במשנה ברורה סקי"ט. ובטעם הדבר י"ל, דמה שכולל שאר הניסים אין זה נחשב ברכה על שאר הניסים, דהברכה לא חלה אלא על אותו המקום שראה, אלא שהוא צריך להזכיר שבחו של מקום גם על שאר הניסים, אבל אין הברכה חלה על זה, כיון שלא ראה את אותו המקום, וכן ביאר במאמר מרדכי שם.
ובאופן אחר יש לבאר, דהטעם שבתוך ל' יום אינו מברך, אין זה משום שהברכה שברך פוטרת אותו, אלא שבתוך ל' יום אין חידוש והתפעלות הלב, וראיה לדבר שהרי אם הוא עובר שם תדיר ולא עברו ל' יום שלא ראה את המקום, אע"פ שעברו ל' יום מאז שברך אינו חוזר ומברך, וא"כ כל זה שייך לגבי המקום שכבר ראה, דאין התפעלות בראייתו שנית, אבל בראותו שוב מקום אחר שנעשה לו בו נס חלוק לגמרי, הרי על מקום זה יש התפעלות בפני עצמה, ואע"פ שברך עליו, מ"מ הרי לא ראה אותו, ואין הדבר תלוי אם ברך או לא ברך אלא אם ראה או לאו.
והנה בשער הציון (סקי"ד) מסתפק לפי דברי האחרונים הנ"ל שחוזר ומברך על המקום השני, האם כשמברך על המקום השני צריך לחזור ולכלול את הנס שנעשה לו במקום הראשון וכבר ברך עליו. ומסיק שם דיכול לברך ממ"נ, דאין בזה חשש ברכה לבטלה כיון שאינו אלא כולל באחרונה. אמנם בתשובות מהרי"ם בהקדמת הספר כתב דפשוט שאת הניסים שכבר ברך עליהם בתוך ל' אינו חוזר וכולל, וכן צידד במקור חיים לבעל החות יאיר באו"ח שם.
וי"ל דזה תלוי בהנ"ל, דאם הסברא היא משום דהזכרה אינה פוטרת מברכה, א"כ להיפך י"ל דשפיר ברכה פוטרת מהזכרה, דעדיפא היא מינה. אבל לפי מה שנתבאר הטעם משום דאין הדבר תלוי בברכה אלא בראיה, א"כ הרי לכלול ניסים אחרים אין צריך כלל ראית מקום אותו הנס, אלא שהוא כולל מכח המחייב של ראית הנס האחר, א"כ מה בכך שכבר ברך תוך ל', הרי הברכה אינה פוטרת וכנ"ל, רק שאין ראיה תוך ל' מחייבת, וכאן דהמחייב הוא ראית מקום חדש שפיר מברך, וק"ל.
