ב"ה
שלום וברכה,
1. אם היתה הקדרה בת יומא, היה אסור לבשל את הבצל עם בשר, דאע"פ שמהחלב עד הבשר יש ב' תחנות של היתר, הקדרה והבצל, וזה נחשב נותן טעם בר נותן טעם דהיתרא, שאינו אוסר, אולם כיון שהבצל מוגדר כדבר חריף לענין זה, הדין הוא שנחשב שקיבל את עיקר הטעם, ואינו נידון כטעם שני, ולכן אסור.
אולם למעשה מכיון שהקדרה לא היתה בת יומא, כתב מרן זיע"א ביבי"א שאנו תופסים עיקר בדעת מרן הש"ע כמ"ש בסי' צו ס"א בסתם, דנותן טעם לפגם אף בדבר חריף בדיעבד מותר. וכ"ש כאן שיש תרתי לטיבותא, גם נותן טעם לפגם וגם נותן טעם בר נותן טעם דהיתרא, שכתב מרן הראש"ל שליט"א בילקו"י או"ה, דבתרתי לטיבותא בודאי שלדעת מרן הש"ע מותר. (שלא כתב בסי' קג לאסור בקדרה עם פלפלין אלא מחמת דאיסורא בלע ולא שייך בו דין נ"ט בר נ"ט דהיתרא, ע"ש).
2. אפשר להשתמש ברוטב לבישול עם בשר, בין אם הקדרה החלבית היתה בת יומא בין אם לא היתה בת יומא. ולאחינו האשכנזים היוצאים ביד רמ"א, ההיתר הוא דוקא אם הקדרה לא היתה בת יומא, אבל אם היתה הקדרה בת יומא יש להחמיר לכתחילה, אבל בדיעבד שנתנו הרוטב עם בשר, אף להרמ"א מותר, גם כשהקדרה היתה בת יומא.
בברכה רבה
