אלעזר אטיאס
Active member
גבאי שמכר עליה ב ח"י ש"ח ומישו אמר 20 והגבאי לא שמע ואמר "זכה" לראשון ואחר שתי שניות אמר מישו לגבאי שמישו אמר 20 מי זכה בעלייה
תודה רבה
תודה רבה
-
חדש מאיגוד האברכים והקהילות: חוברת בחומרת איסור הגיוס לצבא ובשבח לימוד התורה בישיבות הקדושות, ממרן רשכבה"ג רבינו עובדיה יוסף זיע"א ומנהיג הדור מרן רבינו יצחק יוסף שליט"א. לקריאה והפצה לחצו כאן
גבאי כבד שמיעה שמכר עליה
- Thread starter אלעזר אטיאס
- תאריך התחלה
- צופים 6
כמדומה שכותבים "מישהו"
אני ראיתי שכן מחזירים הגבאי.
ויש לשאול את רבי שמואל יצחקי הי"ו.
פותח הדיון
פותח הדיון
אלעזר אטיאס
Active member
ראש הישיבה דמוסיוף...
תלמיד מר"ן
Active member
נראה לי שלפי מנהג המקום
אצלנו למשל ברגע שהגבאי אמר 'זכה' אז כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד
ועוד אמר כשאיחר ומאן דהו התחיל למכור, ונכנס רבי שמואל באמצע מכירותיו: "אני עדיין חי, הכל בטל ומבוטל"
רבותי דרשות חשובות רבנים חשובים שיעורי תורה לילדים וכו'
השני שהוסיף זכה.
הגבאי היה אמור לתת את העליה לשני שהוסיף לפני שאמר 'זכה', ואע"פ שלא שמע, מה שלא נתן לו ואמר 'זכה' לראשון היה בטעות, וקנין בטעות חוזר.
לגבי עצם המכירה, דינה ככל מקח וממכר, והתוקף הוא מצד שהבטחה של רבים אינה צריכה קניין, שיש גמירות דעת אף בדיבור, וגם מצד 'סיטומתא' שכל דבר שנהגו לקנות בו הרי הוא קניין גמור.
[לגבי קנין בטעות, עיין גמ' גיטין דף יד ע"א ובתוספות ב"מ דף סו ע"ב ד"ה התם זביני.
לגבי 'מכירת עליות' עיין ים של שלמה ב"ק פ"ח סי' ס שכתב שהחוטף עליה ממי שקנה חייב לתת לו י' זהובים. ועיין בשו"ע חו"מ סי' קסג סעיף ו "וכל דברי הקהל אינן צריכין קנין", והטעם הוא שבאמירה של קהל יש יותר סמיכות דעת ואין צורך בקנין, ומקורו הוא בשו"ת הרא"ש כלל ו סימן יט "ועל שהוספת לשאול אם יוכלו לחזור בהם; מנהג פשוט הוא, מה שטובי הקהל מסכימים לעשות, שריר וקיים הוא בלא קנין". ובשו"ע סי' רד סעיף ט "אם רבים אמרו לאדם אחד ליתן לו מתנה, אינם יכולים לחזור בהם, אפילו אם היא מתנה מרובה". וכתב הגר"א שם ס"ק יא שהוא מצד הדין שמבואר בסי' קסג. ובנוסף לכך יש קנין 'סיטומתא' המבואר בשו"ע סי' רא.]
