מתוך ענף עץ אבות
ודלא יליף קטלא חייב. הגר"? מוואלזין בספר רוח חיים פירש על זה, שהכוונה, דשמא יאמר האדם מאחר שאי אפשר לי שתחלת לימודי יהיה לשמה, ומי שלומד שלא לשמה בלבד ענוש יענש, אם כן, אשב בטל ולא אלמוד, דשב ואל תעשה עדיף. על זה אמר, ודלא יליף קטלא חייב. וצריך על כל פנים ללמוד, אף אם לפעמים יהיה שלא לשם שמים, רק שיראה ויכוין שמזה יבא אחר כך לשמה, וכמו שאמרו חז"? (נזיר כג:) לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה, רצונם לומר שילמוד אפילו שלא לשמה, אך על זה האופן והכוונה שמתוך כך יבא למדריגת לשמה. ובנפש החיים (שער ? ?"?, דף לה ?"?) כתב, ואף כי באמת כמעט בלתי אפשרי לבא תיכף בתחלת קביעת לימוד האדם למדריגת לשמה כראוי, כי העסק בתורה שלא לשמה הוא שיבא למדריגה שמתוך כך יבוא למדרגת לשמה, ולכן גם הוא אהוב לפני השם יתברך, כמו שבלתי אפשרי לעלות מן הארץ לעליה אם לא דרך מדרגות הסולם, ולזה אמרו בפסחים (?:) לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה, אומרם "לעולם", רצונם לומר בקביעות, שאף אם לפעמים יפול במחשבתו איזה פניה לעצמו, לשם גאוה וכבוד וכיוצא בזה, עם כל זה, אל ישים לבו לפרוש או להתרפות מן התורה בעבור זה חס ושלום, אלא אדרבה יתחזק מאד בעסק התורה. ויהיה נכון לבו ובטוח שבודאי יבא מתוך כך למדרגת לשמה, ואשר ימלאנו לבו לבזות ולהשפיל את העוסק בתורה שלא לשמה, הוא עתיד ליתן את הדין, ולא ינקה רע, שכיון שעסק בתורה בתמידות, אין ספק שהיתה כוונתו פעמים רבות לשמה, כמו שהבטיחו חז"ל שמתוך שלא לשמה בא לשמה, שאין הפירוש דוקא שיבא מזה לשמה, עד שיעסוק אחר כך תמיד כל ימיו רק לשמה, אלא היינו שבכל פעם שהוא לומד בקביעות זמן כמה שעות רצופות, אף על פי שבדרך כלל היתה כוונתו שלא לשמה, עם כל זה אי אפשר כלל שלא תכנס בלבו באמצע לימודו, על כל פנים זמן מועט, כוונה רצויה לשמה, ומעתה כל מה שלמד עד הנה שלא לשמה נתקדש ונטהר על ידי אותו זמן מועט שנתכוון בו לשמה.