ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי
בסנהדרין (נח, ב) למדו מכאן שגוי שהרג ישראל חייב מיתה. והקשה התורת חיים (נשמט בדפוסים, ונדפס בעלים לתרופה פר' שמיני תשפ"ב), שמשמע שדוקא משום שהכה יהודי, אבל אם הכה את חבירו אינו חייב. ולכאורה קודם מתן תורה היה להם דין בן נח. ותירץ, שמ"מ היו נחשבים אומה קדושה בפני עצמה, כיון שהיו מקיימים שבע מצוות, וגם נוסף להם ברית מילה.
והנה התו"ח נוקט, שהיה להם דין בן נח, וידוע הנידון בזה. ושמעתי בשם מו"ר הגרי"ג אדלשטיין זללה"ה שלכו"ע היו נחשבים קצת כישראל, ובזה ביאר מה שאפשר להתפיס באילו של יצחק, ולא נחשב קדשי עכו"ם, עכ"ד. מיהו מסברא היה נראה בלא"ה שאילו של יצחק, כיון שהיה ציווי מיוחד מהקב"ה, לא נחשב קדשי עכו"ם.
ולדברי הגרי"ג יש לעיין מהתוס' (ב"ב נח, א) שנקטו שהקבורים קודם מתן תורה אינם מטמאים באוהל, וצ"ת הכלל בזה.
בסנהדרין (נח, ב) למדו מכאן שגוי שהרג ישראל חייב מיתה. והקשה התורת חיים (נשמט בדפוסים, ונדפס בעלים לתרופה פר' שמיני תשפ"ב), שמשמע שדוקא משום שהכה יהודי, אבל אם הכה את חבירו אינו חייב. ולכאורה קודם מתן תורה היה להם דין בן נח. ותירץ, שמ"מ היו נחשבים אומה קדושה בפני עצמה, כיון שהיו מקיימים שבע מצוות, וגם נוסף להם ברית מילה.
והנה התו"ח נוקט, שהיה להם דין בן נח, וידוע הנידון בזה. ושמעתי בשם מו"ר הגרי"ג אדלשטיין זללה"ה שלכו"ע היו נחשבים קצת כישראל, ובזה ביאר מה שאפשר להתפיס באילו של יצחק, ולא נחשב קדשי עכו"ם, עכ"ד. מיהו מסברא היה נראה בלא"ה שאילו של יצחק, כיון שהיה ציווי מיוחד מהקב"ה, לא נחשב קדשי עכו"ם.
ולדברי הגרי"ג יש לעיין מהתוס' (ב"ב נח, א) שנקטו שהקבורים קודם מתן תורה אינם מטמאים באוהל, וצ"ת הכלל בזה.
