מתוך הגיליון:
איך יתכן, אדם קרא קריאת שמע של שחרית בשעה מסוימת, והוא מחויב ללמוד מיד לאחר התפילה, אבל אם היה ממתין עוד דקה וקורא אז קריאת שמע, לא היה מחויב ללמוד מיד לאחר התפילה )חידוד נפלא זה מהבה"ח משולם לייב שנקר ני"ו, אשדוד, מבחירי ישיבת בעלזא בבית חלקיה( ? תשובה: מדובר באופן שאותו אדם לא בירך 'ברכת התורה' קודם התפילה, דנפסק בשו"ע )או"ח סימן מ"ז סעיך ז'( - דיוצא ידי חובתו בברכת 'אהבה רבה' בתנאי שלמד מיד לאחר התפילה ללא הפסק. ובשו"ע )שם ס"ח( נסתפק – אם קריאת שמע שאומרים לאחר ברכת אהבה רבה נחשב כלימוד או לא. והאליה רבא והגר"א שם – פוסקים בפשיטות דאין זה נחשב כלימוד כיון דאינו אומרו לשם לימוד, וממילא צריך הוא ללמוד לאחר התפילה. ומ"מ כתב המשנ"ב )שם ס"ק י"ז( – דאם קרא קר"ש לאחר זמן קר"ש דהוי כקורא בתורה, אפשר דלכו"ע זה נחשב כלימוד ויוצא בברכת אהבה רבה. וכעת יש לנו פתרון לחידה הנפלאה, דמיירי שקרא קר"ש דקה אחת לפני סוף זמן ק"ש, ולכן צריך הוא ללמוד מיד לאחר התפילה, אבל אם היה ממתין דקה לא היה צריך ללמוד מיד לאחר התפילה, כי אז היה יוצא יד"ח לימוד בקר"ש.
נפלא ממש!