גירוד עור יבש בשבת - האם אסור משום תולש ?

[דוק היטב]

אשמח לדעת מה חו״ר הפורום שליט״א אומרים בזה
מה הדין לגרד את גופו או את ראשו ושיתלשו עי״ז קליפי עור בשבת. האם יש לאסור בזה ?
האם דומה לציצין שפירשו ברובן, או שכיון שכאן התייבש אינו חלק מהעור, ובפרט שהוא משאצל״ג לגמרי.

 

[דוק היטב]

בעבר שלחתי שאלה זו למחבר שו״ת ארחותיך למדני, ואלו דבריו:

כתב כת''ר:



האם מותר לגרד בשרו בשבת למי שיש לו עור יבש, וחולה אקזמה eczema, שפס"ר שיוריד מבשרו?



ונבאר את עיקר השאלה. האם אפשר לצרף את שי' התוס' שבת צד: דהכא ודאי שהוא משאצ"ל, וא"כ הויא רק שאלה של רבנן, או דודאי מרן השו"ע ס"ל כהריב"ש (סי' שצד), וכדברי הביאור הלכה (סי' שמ סעי' א) שבכהרח לפרש שדעת מרן כהריב"ש? [והיינו דמצי' למימר דמה שהביא מרן לאסור בלשון חיוב, אינו אלא מחמת שהעתיק לשון הרמב"ם וכדרכו בכמה דוכתי, ולעולם לא ס"ל דהויא דאורייתא, מטעמא דהריב"ש. ובפרט דלהרמב"ם ל"צ לומר כהריב"ש, דהוא ס"ל דחייב כרבי יהודה.]



האם לדמות את זה ליבלת יבשה, ומכיון שמגרד בידו הרי זה בשינוי ומותר? ואפשר דקיל טפי שהרי עומד ליפול, ואין בו חיות כלל, וכמו כן לעניין קליפי עור של שיזוף? (ובפרט לשיטת הרמב"ם דאף בליחה אינו אלא איסור דרבנן. וא"כ נצרף את שיטתו, לומר שגם אם נחשוש שיתלוש קליפים שעדיין חיים, מ"מ אינו אלא ספק בדרבנן.)



[שו"ר שדן בזה בספר תורת המלאכות מלאכת גוזז אות יט, ובמילואים שם. ונראה דהחמיר טפי לפי האשכנזים, אבל שאלתי לדידן, דאולי הוי פס"ר בדרבנן. דהא אין הגירוד שלו הוא 'קליפת עור', אלא רק גירוד במקום שמגרד לו, וממילא נופלים לו קילופים.] ע''כ דברי כת''ר.

א) נראה שהעור היבש בנד''ד דומה למ''ש בעירובין קג. לגבי יבלת יבשה, ''אמר לך יבישה אפילו בכלי נמי שרי, מ"ט איפרוכי איפרכא.'' ופירש''י בפסחים סח: '':מפרך פריכא - ולא קרי לה חתיכה.'' ע''ש.
וראיתי בערוך השלחן העתיד הל' קרבן פסח ס''קפג אות יח, שכתב ''אך זה אפשר לומר שביבישה גם שבות ליכא כיון דאפרוכי מיפרך, וכן משמע ברש''י עירובין (קג ע''א) בתירוצא דרב יוסף הא והא ביד וכו' ופירש''י וביבישה לא מוקמינן דא''כ אפילו בכלי שרי אלא בלחה וביד שרי דאין שבות במקדש וכו' עכ''ל. ומשמע דביבישה גם שבות ליכא. וכן משמע מתוספות שם שכתבו יבישה אפילו בכלי נמי שרי ולא מסתבר להחמיר עליו כיון דאפרוכי מיפריך עכ''ל. משמע דביבישה גם שבות ליכא להך מאן דאמר.'' ע''ש. ולפי זה אף למ''ד הנ''ל י''ל דבנד''ד ליכא אפילו שבות להסיר את העור היבש.



ב) וגם י''ל שאם האדם מסיר את העור היבש בידו שזה נחשב כלאחר יד, שלגבי יבלת מצינו שכתב רש''י בעירובין שם, ''אם בכלי כאן וכאן אסור - ואע"ג דכי עביד נמי ביד מתקן הוא והוה ליה חותך מבעלי חיים והוי תולדה דגוזז את הצמר אפ"ה כיון דכלאחר יד קא עביד שאין כן דרך לחותכה אלא בסכין אין כאן אלא שבות.'' ע''ש.

ואף לגבי עור יבש יש כמה כלים להסיר אותו. והנה התמונה של אחד מהם:

ולכן נראה שאם האדם משפשף עורו בידו כדי להסיר את העור היבש, שזה נחשב ''כלאחר יד''. וכ''ש לדעת הרמב''ם הל' שבת פ''ט הל''ח שכתב שאף בכלי אין איסור תורה לחתוך יבלת, וז''ל ''וכן החותך יבלת מגופו בין ביד בין בכלי פטור.'' ע''ש.

ג) ולפי זה יש לדון במ''ש המ''ב ס''שמ ס''ק ו, לגבי איסור חתיכת יבלת, וז''ל ''ואפילו היא יבשה דעומדת להתפרך לבסוף מעצמה אפ"ה אסור, וכ"ז לענין איסורא אבל לענין חיובא אינו חייב אא"כ נוטלה כשהיא לחה ובכלי דאז הוא בכלל גוזז.'' ע''ש. וכן הוא בכה''ח שם אות טו''ב, וז''ל ''ואם היא יבשה מבואר בעירובין ק"ג דליכא איסורא דאורייתא אפי' בכלי דאפרוכי מפריך, ומ"מ אפי' ביבשה איכא אסיר דרבנן אפי' ביד מחה"ש.'' ע''ש.



ונראה שאף חתיכת יבלת יבשה ביד היא איסור דרבנן, מ''מ עדיין זה שבות דשבות, שהרי הוא אינו חותך את היבלת בכלי ולכן יש כאן שבות אחת, וכיון שהיבלת היא יבשה ויש לה דין איפרוכי איפרכא, אז אף מטעם זה יש רק שבות. ולכן אף שכתב המחצית השקל שיש איסור דרבנן בזה מ''מ כיון שבעצם הוא רק שבות דשבות, אז יש להתיר לגמרי כשיש טעם אחר להקל.
ולפי זה י''ל בנד''ד שאם האדם אינו מתכוין להסיר את עור היבש בידו, מ''מ אף כשהוא פ''ר, הוא רק פ''ר בשבות דשבות וגם הוא לא איכפת ליה. ולכן יש להתיר לו לגרד עורו.

ואף לדעת הרמ''א ס''שטז ג, שכתב בדיני צידה, ''ולכן יש ליזהר שלא לסגור תיבה קטנה או לסתום כלים שזבובים בו בשבת דהוי פסיק רישיה שיצודו שם (בה"ת ומרדכי סוף פרק כירה ואגור).'' הרי שהאיסור כאן רק מדרבנן כיון שזבובים ''אין במינו נצוד'', וכן הוא פ''ר דלא איכפת ליה ליה, ועדיין אסר הרמ''א (ועיין עוד ברמ''א ס''שמ ג והמ''ב שם ס''ק יז), מ''מ נראה שאף הרמ''א יודה בנד''ד להתיר כיון שיש כאן תרי דרבנן , דהיינו שבות דשבות הנ''ל, וגם הוא פ''ר דלא איכפת ליה. וכ''ש לדעת מרן שסבר שיש להתיר פ''ר באיסור דרבנן וכדעת התה''ד וכמ''ש השער הציון ס''שיד ס''ק יא ע''ש.



ולכן נראה שיש להתיר לגרד את העור בנד''ד בין לדעת מרן ובין לדעת הרמ''א.
ואסיים בכבוד רב
מחבר הספר אורחותיך למדני

 

[דוק היטב]

מישהו יודע מהי דעתו של מרן שליט״א ?
ואם יש לכם ציונים ומקורות בדבר

 

[NKC]

ע"י הגירוד יכול גם להגיע להקזת דם מהעור

 

[תלמיד מר"ן]

הרה"ג אופיר מלכא שליט"א (נלקח מאתר הידברות)

גירוד וקילוף העור

האם מותר לגרד את רגלו בשבת באופן שע"י הגירוד יתקלף העור?


הסרת עור בשבת אסורה כמבואר בשו"ע (בסימן שכ"ח סימן ל"א) שאסור להסיר חלק מהעור. ואף שיש היתר בעור שפירש רובו, ומצער אותו,1 זהו דווקא כשמסירו בשינוי, משא"כ ע"י גירוד זהו דרכו.

ואם מגרד מעט ולא ברור שייתלש העור וגם לא מכוון יש להקל בזה, כמבואר בשו"ע (סימן שט"ז סעיף ד' וכן בסימן של"ז סעיף א') שאם הוא לא פסיק רישיה ולא מכוון מותר.

ויש לדון אם זה קרוב לפסיק רישיה ולא מכוון, דהיינו שקרוב לודאי שייתלש העור וכדו', יש מן הפוסקים שכתבו שיש בזה איסור, כדין פסיק רישיה, וכך פסק הביאור הלכה (בסימן רע"ז סעיף א') כהמהרש"א וכ"כ בשער הציון (סימן ש"כ אות מ"ט) בהבנת דברי השו"ע. אולם ביביע אומר הביא מרן הגר"ע יוסף זצ"ל בכמה מקומות את שיטת הריטב"א להלכה שיש להתיר בזה, כיון שלמעשה אין זה פסיק רישיה. (ח"ד סימן ל"ד ועוד).

 

[תלמיד מר"ן]

ועוד בהליכו"ע ח"ד עמ' רלו דיבר בזה

 

[דוק היטב]

יש בחידושי החתם סופר (כתובות ה:) שכתב שאין איסור גוזז ותולש אלא כאשר הדבר הנתלש הוא מחוץ לגופו, כגון שערות וצפרניים, אבל עור עצמו, אין בו משום גוזז ותולש. (ומסביר לפ״ז למה אין משום תולש וגוזז מילה בשבת.)
ולפ״ז ה״ה בנדו״ד.
אלא שיש לעיין לפ״ז מאי שנא מציצין שפירשו, שנפסק בשו״ע (סי׳ שכח) שאסור לתולשם. וי״ל עפ״ד האבני נזר (ח״א סי׳ קלז) שכתב דשאני התם לפי שמתחת לעור המדולדל, צמח עור חדש, ולכן כבר לא נחשב גופו של האדם. ע״ש.