צאלח מנצור
Well-known member
מובא בספר "קול בוכים" על הפסוק (איכה ג, ל) "ייתן למכהו לחי ישבע בחרפה" [ודבר זה יצא מפורש גם מפי האר"י ז"ל, ומובא דבריו בכמה ספרי יראים], וזה לשונו: וכמו שהיה מרגלא בפומיה דמורי זלה"ה [הוא הרמ"ק], שהיה אומר שבכל התשובות שבעולם, המעלה שבכולם למרק החטאות והזדונות והפשעים, היא סבילת העלבונות והחירופים והגידופים, והיא מעולה יותר מכל מלקיות וסיגופי תעניות שבעולם, כי אם יסגף עצמו לבד, ייחלש ויבטל מדברי תורה למאן דלא אפשר ליה, ונקרא חוטא, וכן במלקיות וכיוצא. אמנם, במידה זו של סבילת עלבונות, תאכל ותשתה ותעבוד, והעוונות מתכפרים. ומבינתך חדל, כי הגע עצמך – שיאמרו לך: תרצה שיבוא לך הפסד ממון, נפילת בתים? תשיב: לא. ואם יאמרו לך: תרצה לקבל עליך מיתת בנים? תשיב: חס ושלום, אלא אתה ה' תשמרם. ואם יאמרו לך: תרצה שיכך ה' בשחפת ובקדחת בקרירי וחמימי – מיד ירוץ לבך, ותשיב: רחמנא לצלן. וכן אם יאמרו לך על המיתה ועל גיהנם ועל הגלגולים הרעים – על הכל תשיב: חס וחלילה. אם כן, תאמר לי: בחייך, החטאות והפשעים שחטאת ושעוית ושפשעת ופגמת במעלות הרמות, בעשי'ה ויציר'ה ובריא'ה ואצילו'ת, כפי מחצב נשמתך, מיום היותך על האדמה – במה יכופר? והזקן הכסיל בכל יום רודף אחריך עד החרמה, כי אין לו מלאכה אחרת, ומעולם לא נצחני אלא בעל מלאכה אחת קרינא ביה, והסאה הולכת ומתמלאת, ותרדמת ה' הופלה ולא תיעור משנתך.
ואם גברו חטאתיך לטעום ביאות אסורות, לילה ויום לא ישבתו מחשבותיך, ומכל עבירה נעשה קטגור, ועולות אגודות מוטה ומקטרגים, כמו שאמרו זיכרונם לברכה: עולה ומשטין, עולה ומקטרג. והדיין הקדוש והישר, אוזניו קשובות לקול קטרוגיהם, ולא ייתנו דמי להם, עד שיבוא מלך הכושי [מלאך המוות], וחרבו שלופה בידו. ואמר איש הדמים: המלך דיבר עלה אלי ההרה, וגופך רדה השכבה את ערלים. מאי איכא למימר, מה תשיב על תוכחתו? – לכן, זאת העצה היעוצה מאת ה' צבאות – יצאה לאמור (איכה ג, ל): "ייתן למכהו לחי ישבע בחרפה", כמדובר, והוא לא יבייש להמכה אותו, רק יקבל כל זה באהבה לכבוד הבורא ברוך הוא, ואז על ידי וה ישבע בחרפה, שעל ידי אותה חרפה יוכל להיות שבע באכילה ולא יצטרך להתענות ולסגף עצמו בסיגופים רק יאכל וישתה והעונות מתכפרים. עכד"ק.
ואם גברו חטאתיך לטעום ביאות אסורות, לילה ויום לא ישבתו מחשבותיך, ומכל עבירה נעשה קטגור, ועולות אגודות מוטה ומקטרגים, כמו שאמרו זיכרונם לברכה: עולה ומשטין, עולה ומקטרג. והדיין הקדוש והישר, אוזניו קשובות לקול קטרוגיהם, ולא ייתנו דמי להם, עד שיבוא מלך הכושי [מלאך המוות], וחרבו שלופה בידו. ואמר איש הדמים: המלך דיבר עלה אלי ההרה, וגופך רדה השכבה את ערלים. מאי איכא למימר, מה תשיב על תוכחתו? – לכן, זאת העצה היעוצה מאת ה' צבאות – יצאה לאמור (איכה ג, ל): "ייתן למכהו לחי ישבע בחרפה", כמדובר, והוא לא יבייש להמכה אותו, רק יקבל כל זה באהבה לכבוד הבורא ברוך הוא, ואז על ידי וה ישבע בחרפה, שעל ידי אותה חרפה יוכל להיות שבע באכילה ולא יצטרך להתענות ולסגף עצמו בסיגופים רק יאכל וישתה והעונות מתכפרים. עכד"ק.
נערך לאחרונה:
