דין שתוי יין

[בנימין לוריא]

היום הייתי בשיעור שהרב שם אמר את הדין שמי ששתה רביעית יין אינו יכול להתפלל, אך גם מי ששתה רביעית יין יכול לברך ברהמ"ז.
שאל אחד מבעלי הבתים שהשתתפו בשיעור: והרי תפילה זה מדרבנן (לרוב הפוסקים), והדין הוא ששתוי אינו יכול להתפלל, אז למה בברהמ"ז שהוא מדאורייתא הדין הוא ששתוי יכול לברך?!
הרב גמגמם מה שגמגם והשיב מה שהשיב...
לאחר השיעור ניגשתי לאותו אחד ואמרתי לו שפעם מישהו אמר לי שיש לו ראיה שמותר לאכול לפני התפילה, מקל וחומר: מה ברכת המזון שזה דאורייתא מותר לאכול לפניה, תפילה שהיא מדרבנן לא כ"ש?!
והשבתי לאותו שואל בשיעור שכמובן א"א לומר ק"ו זה שכן כל המהות של ברהמ"ז זה אחרי האכילה, (וסעודה זה בבשר ויין), וכי יתכן לומר שכאשר שתה יין לא יוכל לברך ברהמ"ז?!
אבל תפילה כל המהות של זה שזה לא קשור לאכילה, ואפי' לא אוכלים סמוך לתפילה, ממילא מי שהוא שתוי אין זה ראוי להתפלל כך.

גם יש לחלק בין תפילה שזה בקשה וכו' לבין ברהמ"ז שזו הודאה. ויש מקום לחלק עוד. (אחר השיעור ניגשו אליו עוד כמה אברכים ואמרו חילוקים נוספים).

אשמח לשמוע מהחברים כאן עוד חילוקים, או בעצם תשובה לשאלה: אם מי ששתה יין והשתכר אסור לו להתפלל, למה מותר לו במצב כזה לברך ברהמ"ז? [והרי ברהמ"ז היא מדאורייתא ולכאו' חמורה יותר מתפילה שהיא מדרבנן].

 

[פשוט]

גם יש לחלק בין תפילה שזה בקשה וכו' לבין ברהמ"ז שזו הודאה.

כל דבריך יפים מאוד.
אמנם מרחם נא והלאה הוא כבר בקשה.

 

[אליהו חמוי]

נראה שמבוסס החילוק בזה על ההנחה שיין שבתוך הסעודה איננו משכר כידוע

 

[nati]

בתפילה יש דין לעמוד כעומד לפני מלך וכמדומני שלכך יש איסור בשתוי

 

[בנימין לוריא]

כל דבריך יפים מאוד.
אמנם מרחם נא והלאה הוא כבר בקשה.

זה לא חילוק שלי, זה חילוק שמישהו שם ניגש וניסה להסביר לו. אני לא כ"כ הבנתי מה החילוק, אבל העליתי טענתו אולי יתבססו ע"ז ויצליחו להביא חילוקים נוספים.