לכבוד הבחור היקר…
קראתי את מכתבך ולא הגעתי למדרגה לתת עצות ולומר לך מה לעשות, אבל אכתוב מה שנראה לעניות דעתי אחרי התיאור של הדברים שכתבת.
נראה לי שאתה משתדל מאוד בעליה בתורה ויראת שמים, ואתה עושה את כל יכולתך ויצאת ידי חובת השתדלות. עכשיו אתה נמצא בשלב שאתה צריך עזרה מבחוץ. הסיבה לזה היא פשוט מפני שהדברים הם כל כך נשגבים ונוראים. לזכות לתורה ולחשק פנימי וככל שתיארת, זה פשוט למעלה מכוחות אנושיים. ואף על פי שוודאי צריך גם השתדלות מצידנו, אבל מגיע רגע שצריך לפנות לעזרה מבחוץ. על כן, אני אתן לך שם וכתובת שאליו תפנה והוא יעזור לך.
קוראים לו ה' יתברך. הוא חזק מאוד, שבאמת הוא ברא את הכול. ואני יודע בסוד שהוא גם אוהב אותך באופן אישי. הוא מחכה בכיליון עיניים שתפנה אליו. אין בעיה למצוא את הכתובת שלו יתברך, שהוא נמצא בכל מקום כפשוטו. גם ברגע הזה שאתה קורא את המכתב, אתה יכול לפנות אליו.
אני כותב את זה מפני שהרבה אנשים חושבים, שהוא ענין של תפילה ועשיית מצוות וחיפוש מדרגות. כל זה נכון אבל אינו העיקר. העיקר הוא שהקב"ה אישיות ברורה, חי וקיים, שאפשר לתפוס אתו קשר אישי וקשר רגשי, ולעולם לא התאכזב מי שעשה את זה. ומה שהדבר יותר פשוט ופרקטי, יותר טוב ויותר מועיל. והעיקר שיהא קשר אישי. פשוט לספר לו על הבעיה שלך ולבקש ממנו עוד פעם ועוד פעם.
מי שייתן לך עצה אחרת חבל על ההשתדלות. תלך ישר למי שיכול לעזור לך באמת ותתפוס אותו ואל תעזוב אותו. 'אל תתני דמי לו', עד שהשגת את כל שלבך חפץ.
החותם בכבוד גדול לבן תורה המחפש באמת
ורק חבל שאינו יודע היכן לחפש
שמשון דוד פינקוס
