דנתי עם עצמי בשאלה בהלכות שביעית, וכך היא השאלה - האם מותר לקחת עציץ נקוב הגדל בגג ביתו ולשותלו בחצר ביתו. יצאתי לי לחפש את דעת מר"ן בדבר זה, חיפשתי לי בספרו הבהיר של מר"ן בהלכות שביעית תשובה, אך אחרי העיון לא ידעתי מה היא באמת תשובתו, שהרי בעמ' ער למטה לדון לגבי שתילה של יחור עם עפרו בקרקע אם זה מותר או אסור, בפלפול הדברים הרב מביא את שיטת ספר 'השמיטה' שמתיר לאחר מכן את ספר 'תורת השמיטה לאסור, ולמסקנה הרב כותב 'נראה להקל בזה דנטיעה דרבנן, ושביעית בזמן הזה מדרבנן, וכיון שהוא ספק במילתא דרבנן הוה ליה ספק דרבנן ולקולא. אלא שלאחר מכן הרב כותב וע' בשו"ת אז נדברו ח"ב סי' סט, ובספר כרם ציון פ"ג, סע' ו ובספר תורת השמיטה. עיינתי במקורות בספר אז נדברו לא הבנתי איך זה מקשר אותי לשמיטה (ואני אשמח אם מישהו יסביר לי), ובספר כרם ציון וכן תורת השמיטה הם כתבו לאסור, בייחוד התקשתי מאחר והרב כתב בהלכה שלאחר מכן 'יחור, שהוא ענף שמכניסים אותו לתוך האדמה כדי שיקלוט ויגדל, לאחר שנשרש (קודם השמיטה) מעבירים אותו למטע, ומעבירים אותו עם גוש עפר, מותר להעבירו ולנוטעו בקרקע בשביעית...' אם כן מה דעת הרב?
בפלפול הדברים יצא לי
שלמעשה בספר 'השמיטה' (פ"ג סע"י לרב טוקוצי'נסקי) יש להתיר, וכך לשונו 'אסור להעביר שתיל ממקום למקום. ואם העתיקו השתיל עם עפרו בשעור שיכול לחיות בו, שאין זו נטיעה לעניין ערלה, מסתבר שגם בשביעית אין זו זריעה. אע"פ שבשביעית יש גם עשה של 'ושבתה הארץ' - אין זה נחשב לעבודת הארץ. ומכ"ש שאין להחמיר להעביר שתיל עם עפרו מעציץ שא"נ לעציץ אחר שא"נ. אך בספר 'תורת השמיטה' (להרח"ז גרוסברג עמ' ט) העיר על דבריו וכתב שיש לחלק בין שביעית לערלה, דכיון שסו"ס הרי הוא כנטוע בקרקע, ולכן יש לאסור[1]. וכן כתב גם בשביתת השדה (לרב רווח, עמ' קיד) ובכרם ציון (לרב רוזנטל פ"ג, ו). אלא שראיתי לילקו"י (עמ' ער) שכתב שלדינא נראה להקל בזה דנטיעה דרבנן , ושביעית בזמן הזה מדרבנן, וכיון שהוא ספק במילתא דרבנן הוה ליה ספק דרבנן ולקולא, וכן פסק שו"ת ישיב יצחק (לרב יצחק שמואל שכטר, חל"ח, סי' מו)[2].
אם כן כיצד יש להכריע?
בפלפול הדברים יצא לי
שלמעשה בספר 'השמיטה' (פ"ג סע"י לרב טוקוצי'נסקי) יש להתיר, וכך לשונו 'אסור להעביר שתיל ממקום למקום. ואם העתיקו השתיל עם עפרו בשעור שיכול לחיות בו, שאין זו נטיעה לעניין ערלה, מסתבר שגם בשביעית אין זו זריעה. אע"פ שבשביעית יש גם עשה של 'ושבתה הארץ' - אין זה נחשב לעבודת הארץ. ומכ"ש שאין להחמיר להעביר שתיל עם עפרו מעציץ שא"נ לעציץ אחר שא"נ. אך בספר 'תורת השמיטה' (להרח"ז גרוסברג עמ' ט) העיר על דבריו וכתב שיש לחלק בין שביעית לערלה, דכיון שסו"ס הרי הוא כנטוע בקרקע, ולכן יש לאסור[1]. וכן כתב גם בשביתת השדה (לרב רווח, עמ' קיד) ובכרם ציון (לרב רוזנטל פ"ג, ו). אלא שראיתי לילקו"י (עמ' ער) שכתב שלדינא נראה להקל בזה דנטיעה דרבנן , ושביעית בזמן הזה מדרבנן, וכיון שהוא ספק במילתא דרבנן הוה ליה ספק דרבנן ולקולא, וכן פסק שו"ת ישיב יצחק (לרב יצחק שמואל שכטר, חל"ח, סי' מו)[2].
אם כן כיצד יש להכריע?
בתודה רבה.
[1] וכך לשונו 'ובערלה לאו באיסורא תליא מילתא, אלא דבכל כה"ג לא הוי נטיעה חדשה שנתחל למנות בו שנות ערלה, דמכוין שיכול לחיות ע"י עפרו לכל הפחות יד יום, הוי כנטיע הישנה לעניין זה, ומונין שנות ערלה מזמן הנטיעה הראשונה. אבל לא לומר דאין זה נחשבת נטיעה כלל, ואפילו איסור דרבנן לא יהא בו, ולהתיר לעשות כן לכתחילה בשביעית?
[2] שם הרב נשאל ע"י הרב של נצרת עלית (הרב ישעיהו הרצל), האם במקום בו העיריה לוחצת לנטוע שבעים עצים חדשים במרכז העיר לציון שבעים שנה לסיום שנות השואה והעיריה מבקשת היתר מהרבנות דהרי בשנת השביעת קיימינן ואין מנוס מלהתיר רק יש לשאול איך ובאיזה אופן להתיר. וכך השיב לו הרב - דהנה מעיקר הדין כבר אמרתי למע"כ שכעין שאלה זו הי' גם בעירנו נתניה וכמ"ש ע"י הרב הראשי לנתניה הגאון הרב קלמן בר שליט"א ונתנו היתר לנטוע שבעים אילנות בעציץ ואמר לי ששאלה כזאת הגיע גם מבית הנשיא בשנה זאת לגדולי ישראל והתשובה הייתה ליתן היתר גם אם יש צורך לגבב כמה היתרים כיון שמצפים לנטוע ע"פ הלכה מוטב שיתנו להם היתר דחוק משיטעו באיסור.
[2] שם הרב נשאל ע"י הרב של נצרת עלית (הרב ישעיהו הרצל), האם במקום בו העיריה לוחצת לנטוע שבעים עצים חדשים במרכז העיר לציון שבעים שנה לסיום שנות השואה והעיריה מבקשת היתר מהרבנות דהרי בשנת השביעת קיימינן ואין מנוס מלהתיר רק יש לשאול איך ובאיזה אופן להתיר. וכך השיב לו הרב - דהנה מעיקר הדין כבר אמרתי למע"כ שכעין שאלה זו הי' גם בעירנו נתניה וכמ"ש ע"י הרב הראשי לנתניה הגאון הרב קלמן בר שליט"א ונתנו היתר לנטוע שבעים אילנות בעציץ ואמר לי ששאלה כזאת הגיע גם מבית הנשיא בשנה זאת לגדולי ישראל והתשובה הייתה ליתן היתר גם אם יש צורך לגבב כמה היתרים כיון שמצפים לנטוע ע"פ הלכה מוטב שיתנו להם היתר דחוק משיטעו באיסור.
