דרשה שנשאתי בשמחת ברית המילה של בני היקר, עובדיה יוסף אוזן, שהתקיימה בס"ד בא דר"ח תמוז תשע"ט, וזה תוכנה:
מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה סיפר שבהיותו דיין הגיע אליו אדם אחד להדיין, וראה ששם משפחתו כשם משפחת אדמו"ר מפורסם לפני 200 שנה בערך. הוא שאל אותו אם יש קשר בניהם, וקיבל תשובה, שאכן הוא דור שביעי לאותו אדמו"ר. מרן זיע"א התפלא, כי אותו אדם היה איש קיבוץ השומר הצעיר, שלא היה לו כל קשר לתורה ומצוות.
מכאן הסביר מרן רבינו זיע"א את החשיבות שיש לכוין בכל יום בברכת אהבת עולם באמירת "לא נבוש ולא ניכלם ולא ניכשל לעולם ועד", שמה שאומרים "לא נבוש" הכוונה לעולם הבא, שנזכה שכל זרענו ילך בדרך התורה, ולא תהיה לנו בושה חלילה לאחר אריכות ימים ושנים טובות.
וכמו שאמרו, שבשעה שאדם לומד תורה ומחדש חידושים בעולם הזה, מעטרים את אביו ואת אמו בכתרים, ומהללים ומשבחים אותם: "אשריכם שזה יצא מחלציכם".
והנה מיד אחר אמירת "שלא נבוש ולא ניכלם ולא ניכשל לעולם ועד" מוסיפים "כי בשם קדשך הגדול והנורא בטחנו", ורואים שתלו חכמים את חינוך הילדים בביטחון בה', שכל מה שיעשה האדם למען חינוך בנו, בסופו של דבר הקב"ה הוא זה שמכוין את הצעדים. וככל שיהיה הביטחון גדול בהשי"ת שהבנים ילכו בדרך התורה - כך יהיו יותר צדיקים ועמלים בתורה.
והנה נאמר בפסוק "יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך", וביאור "חסדך" הם כל הדברים שהקב"ה נותן לו: חיים, בריאות, פרנסה, ילדים טובים וכו'. ויש לרמוז כאן בס"ד, שהחסדים שהקב"ה יתן הם "כאשר יחלנו לך", לפי גודל ועוצמת הביטחון בו יתברך והייחול שלנו אליו. שככל שאדם יאמין ויבטח בהשי"ת - יתן לו ככל משאלות לבו. וכמו שאמרו חז"ל, שאם אדם ישב בביתו וילמד תורה, ויאמין בכל ליבו שהקב"ה ישלח לו פרנסה, יפלו אפילו מטבעות מהקירות, כדי שיהיה לו במה להתפרנס.
וגם בחינוך הילדים, ככל שהביטחון שלנו בהקב"ה שיתן לנו ילדים צדיקים, כך הם יהיו יותר גדולי הדור.
והנה שים אל ליבך, שככל שיהיה במוחו של האדם שבנו עתיד להיות גדול בישראל, ממילא ההתייחסות וההתנהגות שלו אליו תהיה אחרת, יתן בו יותר אימון, ולא יהרוס במו ידיו את חינוכו של בנו.
ונרמז הדבר במסכת סוכה, פרק לולב הגזול, דאיתא שם במשנה, שלולב של אשירה (שעבדו עליו עבודה זרה) פסול לנטילת ארבעת המינים, ואמרה הגמרא, שהוא משום שעץ של אשירה טעון שריפה, וכל הראוי לישרף כשרוף דמי, ממילא נמצא שלולב זה יש לו הגדרה של לולב שרוף, וממילא אין לו את השיעור שצריך הלולב להיות. אם כן הדבר בלולב, כל שכן הוא בילד. שהרי כל ילד ראוי להיות גדול הדור לכשיגדל, וא"כ חשוב הוא כאילו עכשיו הוא גדול הדור, ויש צורך להתייחס אליו בכבוד הראוי. וממילא, כאשר אבא יתנהג לבן בדרך נפלאה זו, הדרך שלו אל ההצלחה קרובה יותר בעהשי"ת.
יהי רצון שנזכה כולנו לנחת מכל ילדנו, לראותם גדולי הדור. אמן.
מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה סיפר שבהיותו דיין הגיע אליו אדם אחד להדיין, וראה ששם משפחתו כשם משפחת אדמו"ר מפורסם לפני 200 שנה בערך. הוא שאל אותו אם יש קשר בניהם, וקיבל תשובה, שאכן הוא דור שביעי לאותו אדמו"ר. מרן זיע"א התפלא, כי אותו אדם היה איש קיבוץ השומר הצעיר, שלא היה לו כל קשר לתורה ומצוות.
מכאן הסביר מרן רבינו זיע"א את החשיבות שיש לכוין בכל יום בברכת אהבת עולם באמירת "לא נבוש ולא ניכלם ולא ניכשל לעולם ועד", שמה שאומרים "לא נבוש" הכוונה לעולם הבא, שנזכה שכל זרענו ילך בדרך התורה, ולא תהיה לנו בושה חלילה לאחר אריכות ימים ושנים טובות.
וכמו שאמרו, שבשעה שאדם לומד תורה ומחדש חידושים בעולם הזה, מעטרים את אביו ואת אמו בכתרים, ומהללים ומשבחים אותם: "אשריכם שזה יצא מחלציכם".
והנה מיד אחר אמירת "שלא נבוש ולא ניכלם ולא ניכשל לעולם ועד" מוסיפים "כי בשם קדשך הגדול והנורא בטחנו", ורואים שתלו חכמים את חינוך הילדים בביטחון בה', שכל מה שיעשה האדם למען חינוך בנו, בסופו של דבר הקב"ה הוא זה שמכוין את הצעדים. וככל שיהיה הביטחון גדול בהשי"ת שהבנים ילכו בדרך התורה - כך יהיו יותר צדיקים ועמלים בתורה.
והנה נאמר בפסוק "יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך", וביאור "חסדך" הם כל הדברים שהקב"ה נותן לו: חיים, בריאות, פרנסה, ילדים טובים וכו'. ויש לרמוז כאן בס"ד, שהחסדים שהקב"ה יתן הם "כאשר יחלנו לך", לפי גודל ועוצמת הביטחון בו יתברך והייחול שלנו אליו. שככל שאדם יאמין ויבטח בהשי"ת - יתן לו ככל משאלות לבו. וכמו שאמרו חז"ל, שאם אדם ישב בביתו וילמד תורה, ויאמין בכל ליבו שהקב"ה ישלח לו פרנסה, יפלו אפילו מטבעות מהקירות, כדי שיהיה לו במה להתפרנס.
וגם בחינוך הילדים, ככל שהביטחון שלנו בהקב"ה שיתן לנו ילדים צדיקים, כך הם יהיו יותר גדולי הדור.
והנה שים אל ליבך, שככל שיהיה במוחו של האדם שבנו עתיד להיות גדול בישראל, ממילא ההתייחסות וההתנהגות שלו אליו תהיה אחרת, יתן בו יותר אימון, ולא יהרוס במו ידיו את חינוכו של בנו.
ונרמז הדבר במסכת סוכה, פרק לולב הגזול, דאיתא שם במשנה, שלולב של אשירה (שעבדו עליו עבודה זרה) פסול לנטילת ארבעת המינים, ואמרה הגמרא, שהוא משום שעץ של אשירה טעון שריפה, וכל הראוי לישרף כשרוף דמי, ממילא נמצא שלולב זה יש לו הגדרה של לולב שרוף, וממילא אין לו את השיעור שצריך הלולב להיות. אם כן הדבר בלולב, כל שכן הוא בילד. שהרי כל ילד ראוי להיות גדול הדור לכשיגדל, וא"כ חשוב הוא כאילו עכשיו הוא גדול הדור, ויש צורך להתייחס אליו בכבוד הראוי. וממילא, כאשר אבא יתנהג לבן בדרך נפלאה זו, הדרך שלו אל ההצלחה קרובה יותר בעהשי"ת.
יהי רצון שנזכה כולנו לנחת מכל ילדנו, לראותם גדולי הדור. אמן.
