(קשה לי לכתוב דרשות שדרשתי בע״פ, מחילה מראש)
הנה אנחנו בימי ספירת העומר, הנהיגו חז״ל שננהג מנהגי אבלות לאותם תלמידי ר׳ עקיבא שהיו ת״ח שמתו באותה תקופה.
ויש לשאול, הרי על מה בעצם נהרגו? בגמרא נאמר, מפני שלא נהגו כבוד זה בזה. מה הביאור? במדרש רבה בראשית הלשון מעט אחרת, מפני שהיתה עיניהם צרה אלו לאלו. אמרתי לבאר הלשון הזו לפי המדרש שמואל באבות בן תרדיון אומר שנים שיושבים ואין ביניהם דברי תורה הרי זה מושב לצים שנאמר ובמושב לצים לא ישב. וביאר המדרש שמואל, כי כיוון שזה יושב ולומד תורה, ויכול להחכים את חברו, וכן זה השני. אך האחד חושב בליבו ״מה הוא יכול להוסיף בלימודי? מי הוא ואיזה הוא?״, ובעצם מתלוצץ על תורת חבירו, וכן חבירו מתלוצץ על תורת חבירו השני, הרי זה לצים! וכן הלשון במדרש רבה שהיתה עיניהם צרה אלו לאלו, כל אחד היה צר על חבירו ״מה הוא יכול להוסיף לי?״.
ולמרות כל זאת, באו חז״ל ואמרו, שעלינו לנהוג על אותם ת״ח, אבלות?
הנה רש״י בפרשת נח כותב על דור הפלגה, וכי מי הרשיע יותר? דור הפלגה או דור המבול? הרי דור הפלגה. למה הם דינם מיתה, והם לא? אדרבה, קל וחומר הוא! אומר רש״י כי, בדור המבול הם היו מחולקים ומפורדים זה מזה, אך דור הפלגה היו מאוחדים!
בא הקב״ה וראה, כי יש פירוד בין אותם ת״ח. עם ישראל קיבל את התורה באחדות, ״ויחן ישראל נגד ההר״, ויחנו לא נאמר, ולזה רש״י כותב שהיו מאוחדים! נכון, תורתם גדולה ושווה עד למאד. אך בניהם,תלמידיהם,ותלמידי תלמידיהם, זו התורה שהם יקבלו? נכון, הם יקבלו תורה עוצמתית ואיכותית, אך הצורה שבה הם יקבלו אותה, הרי היא תגרום רק לפירוד בעם ישראל.
ודהיינו, שעיקר האבלות היא אכן על הת״ח עצמם, אך הסיבה לאיבדונם היא מכיוון שמעשה אבות סימן לבנים. והקב״ה ברחמיו רצה שהתורה תאחד בין עם ישראל, ולא ח״ו תפריד ביניהם. כי רק תורה באחדת יש בה סיעתא דשמיא.
(נאמר שבת אחת בימי העומר לפני בעלי בתים)
הנה אנחנו בימי ספירת העומר, הנהיגו חז״ל שננהג מנהגי אבלות לאותם תלמידי ר׳ עקיבא שהיו ת״ח שמתו באותה תקופה.
ויש לשאול, הרי על מה בעצם נהרגו? בגמרא נאמר, מפני שלא נהגו כבוד זה בזה. מה הביאור? במדרש רבה בראשית הלשון מעט אחרת, מפני שהיתה עיניהם צרה אלו לאלו. אמרתי לבאר הלשון הזו לפי המדרש שמואל באבות בן תרדיון אומר שנים שיושבים ואין ביניהם דברי תורה הרי זה מושב לצים שנאמר ובמושב לצים לא ישב. וביאר המדרש שמואל, כי כיוון שזה יושב ולומד תורה, ויכול להחכים את חברו, וכן זה השני. אך האחד חושב בליבו ״מה הוא יכול להוסיף בלימודי? מי הוא ואיזה הוא?״, ובעצם מתלוצץ על תורת חבירו, וכן חבירו מתלוצץ על תורת חבירו השני, הרי זה לצים! וכן הלשון במדרש רבה שהיתה עיניהם צרה אלו לאלו, כל אחד היה צר על חבירו ״מה הוא יכול להוסיף לי?״.
ולמרות כל זאת, באו חז״ל ואמרו, שעלינו לנהוג על אותם ת״ח, אבלות?
הנה רש״י בפרשת נח כותב על דור הפלגה, וכי מי הרשיע יותר? דור הפלגה או דור המבול? הרי דור הפלגה. למה הם דינם מיתה, והם לא? אדרבה, קל וחומר הוא! אומר רש״י כי, בדור המבול הם היו מחולקים ומפורדים זה מזה, אך דור הפלגה היו מאוחדים!
בא הקב״ה וראה, כי יש פירוד בין אותם ת״ח. עם ישראל קיבל את התורה באחדות, ״ויחן ישראל נגד ההר״, ויחנו לא נאמר, ולזה רש״י כותב שהיו מאוחדים! נכון, תורתם גדולה ושווה עד למאד. אך בניהם,תלמידיהם,ותלמידי תלמידיהם, זו התורה שהם יקבלו? נכון, הם יקבלו תורה עוצמתית ואיכותית, אך הצורה שבה הם יקבלו אותה, הרי היא תגרום רק לפירוד בעם ישראל.
ודהיינו, שעיקר האבלות היא אכן על הת״ח עצמם, אך הסיבה לאיבדונם היא מכיוון שמעשה אבות סימן לבנים. והקב״ה ברחמיו רצה שהתורה תאחד בין עם ישראל, ולא ח״ו תפריד ביניהם. כי רק תורה באחדת יש בה סיעתא דשמיא.
(נאמר שבת אחת בימי העומר לפני בעלי בתים)
