תלמיד הרב
New member
קהל קדוש, קהילת קודש, אחינו בית ישראל!
איזו שמחה גדולה לפתוח את השבוע הזה, את השבת הזו, עם פרשה מיוחדת כל כך, פרשה שפותחת עולם חדש, פרשה של מבט חדש, פרשה של תקווה – פרשת נח!
כשחושבים על פרשת נח, הדבר הראשון שעולה לראש הוא כמובן המבול. מבול – מילה שמבטאת הרס, סוף. אבל תחשבו רגע, מה קורה אחרי המבול? מה קורה כשהמים יורדים, כשהשמים נפתחים מחדש? קורה משהו מדהים! קורה התחלה חדשה.
הקב"ה, ברחמיו האינסופיים, זוכר את הבריאה, זוכר את האדם. הוא לא משאיר אותנו לגורלנו. הוא רואה את נח, "איש צדיק תמים בדורותיו", ועל ידו – הוא מציל את העולם, את כל החיות, ובעיקר – את הגרעין של האנושות, את המשפחה שלנו.
ותחשבו על התיבה! איזה פלא הנדסי, איזה פלא של אמונה! נח עמל, עמל, בונה תיבה ענקית, בלי שיראה מה יהיה התוצאה. הוא פועל באמונה שלמה, באמונה שהקב"ה איתו, שהתכנית שלו היא תכנית של גאולה, לא של חורבן. והתיבה הזו, היא לא רק כלי להצלה פיזית. התיבה הזו היא סמל. היא סמל של שמירה, של שמירת הטהרה, של שמירת ערכי המשפחה, של שמירת השבת. התיבה הזו היא מקלט. מקלט מפני ההשחתה, מפני הרשע ששלט בעולם.
ובתוכה – איזה עולם קטן! אנושיות מצומצמת, עם כל החיות, כל הזוגות, כל הטוב שהקב"ה ברא. בתוך התיבה, נח והמשפחה שלו, יחד עם כל היצורים, חיים חיים של סדר, של שמירה, של התמודדות. הם לומדים לחיות יחד, לחיות בשלום, להבין את האחדות שבבריאה.
הרי כל העולם נשטף, הכל התחיל מחדש. אבל לא מהתחלה ריקה. מהתחלה מלאה בלקחים. הרי הקב"ה לא עשה את זה סתם. הוא רצה ללמד אותנו משהו. הוא רצה להראות לנו שכשהרשע גודל, כשההשחתה גוברת, יש תמיד דרך לתיקון. יש תמיד דרך לחזור בתשובה, דרך לבנות מחדש.
ואז, כשהמים יורדים, כשהשמש זורחת שוב, מה הדבר הראשון שאנחנו רואים? קשת בענן! איזה יופי, איזה סימן! הקשת הזו, היא לא סתם קישוט בשמיים. היא ברית. ברית של הקב"ה איתנו, ברית של הבטחה. הבטחה שהקב"ה לא ישמיד עוד את כל בשר. הבטחה של חמלה, של רחמים. היא מזכירה לנו את האמונה, את התקווה, את ההבטחה לחיים, לריבוי, להמשכיות.
הקשת הזו, היא גם סמל של אחדות. היא מורכבת מצבעים רבים, כל אחד יפה בפני עצמו, אבל יחד – הם יוצרים דבר אחד מושלם. כמונו, עם ישראל. כל אחד מאיתנו הוא עולם ומלואו, עם תכונות מיוחדות, אבל כשאנחנו מאוחדים, כשאנחנו פועלים יחד, כשהלבבות שלנו מתחברים – אז אנחנו יכולים להגיע לגדולות.
נח יוצא מהתיבה, והוא נוטע כרם. זה לא סתם סיפור. זה מסמל את ההתחלה מחדש של החיים, של השפע, של התורה. הרי הכרם, הוא מקור ליין, והיין מקור לשמחה, ומקור לקידוש. זה סמל של ברכה, של חיים טובים, של קיום.
אבל גם כשהכל יצא מהתיבה, וקיבלנו הבטחה חדשה, קורה דבר עצוב. קורה סיפור של משגל. זה לא סיפור קל, זה סיפור שמלמד אותנו על טבע האדם, על היכולת שלנו ליפול, גם אחרי ניסים גלויים. אבל אפילו כאן, הקב"ה לא מוותר. הוא ממשיך לכוון, להדריך.
פרשת נח מלמדת אותנו יסודות עמוקים. היא מלמדת אותנו על אחריות. נח היה "איש צדיק תמים". הוא היה אחראי. הוא היה אחראי על עצמו, על משפחתו, ואף על העולם כולו. הוא שמע בקול ה', בנה את התיבה, הציל את הכל.
היא מלמדת אותנו על כוחה של תשובה. המבול היה כתוצאה מהחטאים, אבל התיבה הייתה כלי של הצלה, של התחלה מחדש. זה מראה לנו תמיד שיש לנו אפשרות לתקן, אפשרות לחזור.
היא מלמדת אותנו על חשיבותה של משפחה. התיבה הייתה בית, מקלט, מקום של חיים משותפים. המשפחה היא יחידה בסיסית, והיא צריכה להיות מבוצרת, מוגנת, נאמנה לערכים.
היא מלמדת אותנו על חמלת ה' ועל רחמיו. גם אחרי החורבן, הקב"ה לא שכח אותנו. הוא נתן לנו סימן, הבטחה. הוא רוצה שנמשיך לחיות, שנמשיך להתפתח, שנמשיך לקיים את מצוותיו.
ובעיקר, היא מלמדת אותנו על תקווה! על תקווה לחיים חדשים, על תקווה לעולם טוב יותר, על תקווה להתקדמות רוחנית. התיבה היא סמל של תקווה. הקשת בענן היא סמל של תקווה. האדם שיוצא מהתיבה, שמתחיל לבנות מחדש, זה סמל של תקווה.
כשאנחנו לומדים את פרשת נח, אנחנו מקבלים כוח. כוח להתמודד עם קשיים, עם אתגרים. כוח להאמין שהכל לטובה, כוח לבנות, כוח לשמור על הקיים, כוח לחדש.
הבה נזכור את הלקחים של פרשת נח. הבה נשאב כוח מהתיבה, מהקשת, מהתקווה. הבה נמשיך לבנות את עולמנו, את משפחתנו, את קהילתנו, על יסודות של אמונה, של צדק, של אהבת חינם.
שבת שלום ומבורך לכולם! יהי רצון שנזכה לראות את גאולתנו השלמה במהרה בימינו, אמן!
איזו שמחה גדולה לפתוח את השבוע הזה, את השבת הזו, עם פרשה מיוחדת כל כך, פרשה שפותחת עולם חדש, פרשה של מבט חדש, פרשה של תקווה – פרשת נח!
כשחושבים על פרשת נח, הדבר הראשון שעולה לראש הוא כמובן המבול. מבול – מילה שמבטאת הרס, סוף. אבל תחשבו רגע, מה קורה אחרי המבול? מה קורה כשהמים יורדים, כשהשמים נפתחים מחדש? קורה משהו מדהים! קורה התחלה חדשה.
הקב"ה, ברחמיו האינסופיים, זוכר את הבריאה, זוכר את האדם. הוא לא משאיר אותנו לגורלנו. הוא רואה את נח, "איש צדיק תמים בדורותיו", ועל ידו – הוא מציל את העולם, את כל החיות, ובעיקר – את הגרעין של האנושות, את המשפחה שלנו.
ותחשבו על התיבה! איזה פלא הנדסי, איזה פלא של אמונה! נח עמל, עמל, בונה תיבה ענקית, בלי שיראה מה יהיה התוצאה. הוא פועל באמונה שלמה, באמונה שהקב"ה איתו, שהתכנית שלו היא תכנית של גאולה, לא של חורבן. והתיבה הזו, היא לא רק כלי להצלה פיזית. התיבה הזו היא סמל. היא סמל של שמירה, של שמירת הטהרה, של שמירת ערכי המשפחה, של שמירת השבת. התיבה הזו היא מקלט. מקלט מפני ההשחתה, מפני הרשע ששלט בעולם.
ובתוכה – איזה עולם קטן! אנושיות מצומצמת, עם כל החיות, כל הזוגות, כל הטוב שהקב"ה ברא. בתוך התיבה, נח והמשפחה שלו, יחד עם כל היצורים, חיים חיים של סדר, של שמירה, של התמודדות. הם לומדים לחיות יחד, לחיות בשלום, להבין את האחדות שבבריאה.
הרי כל העולם נשטף, הכל התחיל מחדש. אבל לא מהתחלה ריקה. מהתחלה מלאה בלקחים. הרי הקב"ה לא עשה את זה סתם. הוא רצה ללמד אותנו משהו. הוא רצה להראות לנו שכשהרשע גודל, כשההשחתה גוברת, יש תמיד דרך לתיקון. יש תמיד דרך לחזור בתשובה, דרך לבנות מחדש.
ואז, כשהמים יורדים, כשהשמש זורחת שוב, מה הדבר הראשון שאנחנו רואים? קשת בענן! איזה יופי, איזה סימן! הקשת הזו, היא לא סתם קישוט בשמיים. היא ברית. ברית של הקב"ה איתנו, ברית של הבטחה. הבטחה שהקב"ה לא ישמיד עוד את כל בשר. הבטחה של חמלה, של רחמים. היא מזכירה לנו את האמונה, את התקווה, את ההבטחה לחיים, לריבוי, להמשכיות.
הקשת הזו, היא גם סמל של אחדות. היא מורכבת מצבעים רבים, כל אחד יפה בפני עצמו, אבל יחד – הם יוצרים דבר אחד מושלם. כמונו, עם ישראל. כל אחד מאיתנו הוא עולם ומלואו, עם תכונות מיוחדות, אבל כשאנחנו מאוחדים, כשאנחנו פועלים יחד, כשהלבבות שלנו מתחברים – אז אנחנו יכולים להגיע לגדולות.
נח יוצא מהתיבה, והוא נוטע כרם. זה לא סתם סיפור. זה מסמל את ההתחלה מחדש של החיים, של השפע, של התורה. הרי הכרם, הוא מקור ליין, והיין מקור לשמחה, ומקור לקידוש. זה סמל של ברכה, של חיים טובים, של קיום.
אבל גם כשהכל יצא מהתיבה, וקיבלנו הבטחה חדשה, קורה דבר עצוב. קורה סיפור של משגל. זה לא סיפור קל, זה סיפור שמלמד אותנו על טבע האדם, על היכולת שלנו ליפול, גם אחרי ניסים גלויים. אבל אפילו כאן, הקב"ה לא מוותר. הוא ממשיך לכוון, להדריך.
פרשת נח מלמדת אותנו יסודות עמוקים. היא מלמדת אותנו על אחריות. נח היה "איש צדיק תמים". הוא היה אחראי. הוא היה אחראי על עצמו, על משפחתו, ואף על העולם כולו. הוא שמע בקול ה', בנה את התיבה, הציל את הכל.
היא מלמדת אותנו על כוחה של תשובה. המבול היה כתוצאה מהחטאים, אבל התיבה הייתה כלי של הצלה, של התחלה מחדש. זה מראה לנו תמיד שיש לנו אפשרות לתקן, אפשרות לחזור.
היא מלמדת אותנו על חשיבותה של משפחה. התיבה הייתה בית, מקלט, מקום של חיים משותפים. המשפחה היא יחידה בסיסית, והיא צריכה להיות מבוצרת, מוגנת, נאמנה לערכים.
היא מלמדת אותנו על חמלת ה' ועל רחמיו. גם אחרי החורבן, הקב"ה לא שכח אותנו. הוא נתן לנו סימן, הבטחה. הוא רוצה שנמשיך לחיות, שנמשיך להתפתח, שנמשיך לקיים את מצוותיו.
ובעיקר, היא מלמדת אותנו על תקווה! על תקווה לחיים חדשים, על תקווה לעולם טוב יותר, על תקווה להתקדמות רוחנית. התיבה היא סמל של תקווה. הקשת בענן היא סמל של תקווה. האדם שיוצא מהתיבה, שמתחיל לבנות מחדש, זה סמל של תקווה.
כשאנחנו לומדים את פרשת נח, אנחנו מקבלים כוח. כוח להתמודד עם קשיים, עם אתגרים. כוח להאמין שהכל לטובה, כוח לבנות, כוח לשמור על הקיים, כוח לחדש.
הבה נזכור את הלקחים של פרשת נח. הבה נשאב כוח מהתיבה, מהקשת, מהתקווה. הבה נמשיך לבנות את עולמנו, את משפחתנו, את קהילתנו, על יסודות של אמונה, של צדק, של אהבת חינם.
שבת שלום ומבורך לכולם! יהי רצון שנזכה לראות את גאולתנו השלמה במהרה בימינו, אמן!