מתוך ה'מדגלות מרקחים':
ותקראנה אותי כאלה ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה' (י יט)
מהר"ם מרוטנבורג בהלכות שמחות סי' ד', כתב שאונן אסור לאכול חולין שנעשו על טהרת הקודש. ולכאורה הדבר אינו מובן, דהרי דין חולין שנעשו על טהרת הקודש הוא לנהוג בהם דיני קודש לענין טהרה וטומאה לחוד, אבל לענין איסור והיתר בעלמא אין להם דין קודש, וכמו שחולין על טהרת תרומה מותרים באכילה לזרים, וא"כ איסור אונן שאינו מדין טומאה למה יאסר בחולין על טהרת הקודש. והיה אפשר לומר דהטעם משום דתנן בחגיגה כא. דהאונן צריך טבילה לקודש לאחר גמר אנינותו, והיינו שעשו בו מעלה דרבנן כאילו הוא טמא לאכילת קדשים משום דעד השתא היה אסור בהם עי"ש, א"כ מצד מעלה דרבנן זו הרי איכא דין טומאה באונן עצמו, דלא גרע בעודו אונן מלאחר גמר אנינותו. אמנם באמת אין לומר כן, דהרי אמרינן שם בדף כא: ובדף כב. דמעלה זו עשו רק בקודש עצמו ולא בחולין שנעשו על טהרת הקודש. [ועוד, דמשמע מדברי מהר"ם מרוטנבורג דאילו דין חולין שנעשו על טהרת הקודש היה מדאורייתא, היה אונן אסור באכילתן מה"ת, וצ"ע].
ותקראנה אותי כאלה ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה' (י יט)
מהר"ם מרוטנבורג בהלכות שמחות סי' ד', כתב שאונן אסור לאכול חולין שנעשו על טהרת הקודש. ולכאורה הדבר אינו מובן, דהרי דין חולין שנעשו על טהרת הקודש הוא לנהוג בהם דיני קודש לענין טהרה וטומאה לחוד, אבל לענין איסור והיתר בעלמא אין להם דין קודש, וכמו שחולין על טהרת תרומה מותרים באכילה לזרים, וא"כ איסור אונן שאינו מדין טומאה למה יאסר בחולין על טהרת הקודש. והיה אפשר לומר דהטעם משום דתנן בחגיגה כא. דהאונן צריך טבילה לקודש לאחר גמר אנינותו, והיינו שעשו בו מעלה דרבנן כאילו הוא טמא לאכילת קדשים משום דעד השתא היה אסור בהם עי"ש, א"כ מצד מעלה דרבנן זו הרי איכא דין טומאה באונן עצמו, דלא גרע בעודו אונן מלאחר גמר אנינותו. אמנם באמת אין לומר כן, דהרי אמרינן שם בדף כא: ובדף כב. דמעלה זו עשו רק בקודש עצמו ולא בחולין שנעשו על טהרת הקודש. [ועוד, דמשמע מדברי מהר"ם מרוטנבורג דאילו דין חולין שנעשו על טהרת הקודש היה מדאורייתא, היה אונן אסור באכילתן מה"ת, וצ"ע].