ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר
כתב הפנים יפות (הובא בעלים לתרופה תשפ"ד), דהנשים לא היו בכלל איסור זה, דהא כתיב "לא תצאו איש מפתח ביתו". וכן קטנים לא היו בכלל איסור זה, דקטן אינו בכלל "איש", כדאמרינן בקדושין (יט, א) איש פרט לקטן. אמנם במדרש הגדול (הובא בעלים לתרופה) איתא, "ואתם", אין לי אלא אתם, גרים נשים ועבדים מנין, תלמוד לומר "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר", ע"כ.
והנה במדרש דרשו לרבות רק גרים נשים ועבדים, אבל קטנים נשאר כהפנים יפות. ולכאורה צ"ב במדרש הגדול, מדוע לא נרבה רק גרים ועבדים, ואם עבד הוא כאשה, נרבה רק גרים.
ובעיקר דברי הפנים יפות שקטנים נתמעטו, החת"ס בתשובה (יו"ד סי' שיז) כתב בדעת הרמב"ם (הלכות מלכים פ"ט ה"ט) הסובר שלא ניתנו שיעורים לבן נח אלא לישראל, שה"ה גם לגבי גדלות, תלוי רק בדעת ולא בגיל. ולפי זה לכאורה גם כאן, כיון שעדיין לא ניתנה תורה, הקטן נקרא מי שאין לו דעת.
אכן מסתבר שלגבי זה ודאי היה להם דין ישראל, וכמו שהיה להם דין שליחות בשחיטת הפסח, ובירושלמי מבואר שגוי לגוי אין שליחות. ובפרט לפי מש"כ החת"ס שם על הגמ' בנזיר (סב, א) שכל הדינים ששורשם בישראל, כערכין ונדרים [שנאמר לישראל, ורק נאמר בתורה "איש איש", לרבות גם גוי כישראל], גם לבן נח יש שיעורים.
אמנם החת"ס גופיה בדרשות (ח"ב דף רט"ו, וכן בתשובה ח"ז סי' מב) נוקט, שטעמו של הרמב"ם שחצי שיעור אסור בחמץ מאיסור עצמי, כיון שנכתב האיסור קודם שהיה להם דין ישראל, וחזינן לכאורה סתירה בדבריו, וצ"ע[1]. ואולי גם ראיתי מי שכתב, שהסיבה שיש מ"ד שקטנים חייבים בשחיטת הפסח, כיון שקודם מתן תורה, היו חייבים עוד קודם שנעשו גדולים בני י"ג.
כתב הפנים יפות (הובא בעלים לתרופה תשפ"ד), דהנשים לא היו בכלל איסור זה, דהא כתיב "לא תצאו איש מפתח ביתו". וכן קטנים לא היו בכלל איסור זה, דקטן אינו בכלל "איש", כדאמרינן בקדושין (יט, א) איש פרט לקטן. אמנם במדרש הגדול (הובא בעלים לתרופה) איתא, "ואתם", אין לי אלא אתם, גרים נשים ועבדים מנין, תלמוד לומר "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר", ע"כ.
והנה במדרש דרשו לרבות רק גרים נשים ועבדים, אבל קטנים נשאר כהפנים יפות. ולכאורה צ"ב במדרש הגדול, מדוע לא נרבה רק גרים ועבדים, ואם עבד הוא כאשה, נרבה רק גרים.
ובעיקר דברי הפנים יפות שקטנים נתמעטו, החת"ס בתשובה (יו"ד סי' שיז) כתב בדעת הרמב"ם (הלכות מלכים פ"ט ה"ט) הסובר שלא ניתנו שיעורים לבן נח אלא לישראל, שה"ה גם לגבי גדלות, תלוי רק בדעת ולא בגיל. ולפי זה לכאורה גם כאן, כיון שעדיין לא ניתנה תורה, הקטן נקרא מי שאין לו דעת.
אכן מסתבר שלגבי זה ודאי היה להם דין ישראל, וכמו שהיה להם דין שליחות בשחיטת הפסח, ובירושלמי מבואר שגוי לגוי אין שליחות. ובפרט לפי מש"כ החת"ס שם על הגמ' בנזיר (סב, א) שכל הדינים ששורשם בישראל, כערכין ונדרים [שנאמר לישראל, ורק נאמר בתורה "איש איש", לרבות גם גוי כישראל], גם לבן נח יש שיעורים.
אמנם החת"ס גופיה בדרשות (ח"ב דף רט"ו, וכן בתשובה ח"ז סי' מב) נוקט, שטעמו של הרמב"ם שחצי שיעור אסור בחמץ מאיסור עצמי, כיון שנכתב האיסור קודם שהיה להם דין ישראל, וחזינן לכאורה סתירה בדבריו, וצ"ע[1]. ואולי גם ראיתי מי שכתב, שהסיבה שיש מ"ד שקטנים חייבים בשחיטת הפסח, כיון שקודם מתן תורה, היו חייבים עוד קודם שנעשו גדולים בני י"ג.
[1] ואולי כיון שאז לא היה כלל ישראל, זה שונה.
