מתוך ה'מגדלות מרקחים':
כתב המג"א ריש סי' תפ"ג, שמי שיש לו בליל הסדר רק ג' כוסות, יקח אחד לקידוש ואחד לברכת המזון ואחד להגדה. ולכאורה מבואר מדבריו, דבמצות ד' כוסות אינם מעכבות זו את זו, דכל אחת היא מצוה בפני עצמה, וכלשון הגמ' בפסחים קי. דאין בכוסות של ליל הסדר סכנה משום "זוגות", משום דארבעה כסי תיקנו רבנן דרך חירות, כל חדא וחדא מצוה באנפי נפשה היא. וכן כתב הרש"ש על דברי הגמ' שם "מכאן נ"ל דד' כוסות אין מעכבין זה את זה, ואם אין לו אלא שלש ישתה כולן", עכ"ד.
והקשה רבינו הגרי"ג אדלשטיין זצ"ל, דהנה הרוקח (סי' רפ"ג) והאבודרהם (סדר ההגדה) כתבו דהטעם שאין מברכין על ד' כוסות ברכת המצוות, משום שאין מברכין אלא על מצוה שעושין את כל המצוה יחד בבת אחת, ובארבע כוסות יש הפסק ביניהם, ולא תיקנו ברכה על חצי מצוה, ומבואר דכל הד' כוסות הם חדא מצוה, וא"כ לכאורה אם אין לו את כל הד' כוסות לא יצא ואין כאן מצוה כלל.
וביאר לפי מש"כ הגרי"ז בספרו בהלכות חמץ ומצה פ"ט ה"ז בדעת הרמב"ם, דמצות ד' כוסות היא עצם שתית הכוסות דזהו מעשה של דרך חירות, ומלבד זאת איכא נמי מצוה בברכות שיאמרו על הכוסות כדין שאר כוסות של ברכה, וכדאיתא בפסחים קיז: ארבע כוסות תיקנו רבנן דרך חירות כל חד וחד נעביד ביה מצוה. ולפי"ז מיושב, דמש"כ הראשונים דכל ד' כוסות הם מצוה אחת, היינו המצות שתיה של ד' כוסות. אבל מלבד זאת תיקנו ברכות שיאמרו על הכוס, ובזה כל ברכה וברכה היא מצוה בפני עצמה שתיאמר על הכוס ואין הברכות מעכבות אלו את אלו. ולכן שפיר כתב המג"א, דעכ"פ יאמר הברכות, ולא מיבעיא קידוש וברכת המזון דבלא"ה צריך לאומרן על הכוס, אלא אף את הברכה של ההגדה יאמר על הכוס שיש לו.
והעיר הג"ר ישראל אדלשטיין שליט"א, דמ"מ נפק"מ בזה שבמצות ד' כוסות כל הכוסות מעכבות, למה שכתב הגרי"ז שם, דמצד ברכות הנאמרות על הכוס אי"צ שכל המסובין ישתו יין, אלא די בכך שהמברך טועם, אך מדין מצות שתיה של ד' כוסות צריך שישתה כל אחד ואחד. וכן עוד כתב שם, דמדין ברכה על הכוס סגי בטעימה של מלא לוגמיו, אבל בדין שתית ד' כוסות י"ל דלא סגי במלא לוגמיו. א"כ בכה"ג שאין לו אלא ג' כוסות, לא יצטרך לשתות כל אחד מהמסובים וגם יהיה די במלא לוגמיו. ועוד נפק"מ למה שכתב הגרי"ז שם בהא דאמרינן בפסחים קח: שאם שתאן חי לא יצא ידי חירות, דמצד ברכה על הכוס יוצא גם ביין חי, אבל מצות שתית ד' כוסות דרך חירות לא יצא אלא במזוג דוקא, א"כ בכה"ג שאין לו ד' כוסות יכול לשתותן חי, דהמצוה של שתית ד' כוסות אינו מקיים.
כתב המג"א ריש סי' תפ"ג, שמי שיש לו בליל הסדר רק ג' כוסות, יקח אחד לקידוש ואחד לברכת המזון ואחד להגדה. ולכאורה מבואר מדבריו, דבמצות ד' כוסות אינם מעכבות זו את זו, דכל אחת היא מצוה בפני עצמה, וכלשון הגמ' בפסחים קי. דאין בכוסות של ליל הסדר סכנה משום "זוגות", משום דארבעה כסי תיקנו רבנן דרך חירות, כל חדא וחדא מצוה באנפי נפשה היא. וכן כתב הרש"ש על דברי הגמ' שם "מכאן נ"ל דד' כוסות אין מעכבין זה את זה, ואם אין לו אלא שלש ישתה כולן", עכ"ד.
והקשה רבינו הגרי"ג אדלשטיין זצ"ל, דהנה הרוקח (סי' רפ"ג) והאבודרהם (סדר ההגדה) כתבו דהטעם שאין מברכין על ד' כוסות ברכת המצוות, משום שאין מברכין אלא על מצוה שעושין את כל המצוה יחד בבת אחת, ובארבע כוסות יש הפסק ביניהם, ולא תיקנו ברכה על חצי מצוה, ומבואר דכל הד' כוסות הם חדא מצוה, וא"כ לכאורה אם אין לו את כל הד' כוסות לא יצא ואין כאן מצוה כלל.
וביאר לפי מש"כ הגרי"ז בספרו בהלכות חמץ ומצה פ"ט ה"ז בדעת הרמב"ם, דמצות ד' כוסות היא עצם שתית הכוסות דזהו מעשה של דרך חירות, ומלבד זאת איכא נמי מצוה בברכות שיאמרו על הכוסות כדין שאר כוסות של ברכה, וכדאיתא בפסחים קיז: ארבע כוסות תיקנו רבנן דרך חירות כל חד וחד נעביד ביה מצוה. ולפי"ז מיושב, דמש"כ הראשונים דכל ד' כוסות הם מצוה אחת, היינו המצות שתיה של ד' כוסות. אבל מלבד זאת תיקנו ברכות שיאמרו על הכוס, ובזה כל ברכה וברכה היא מצוה בפני עצמה שתיאמר על הכוס ואין הברכות מעכבות אלו את אלו. ולכן שפיר כתב המג"א, דעכ"פ יאמר הברכות, ולא מיבעיא קידוש וברכת המזון דבלא"ה צריך לאומרן על הכוס, אלא אף את הברכה של ההגדה יאמר על הכוס שיש לו.
והעיר הג"ר ישראל אדלשטיין שליט"א, דמ"מ נפק"מ בזה שבמצות ד' כוסות כל הכוסות מעכבות, למה שכתב הגרי"ז שם, דמצד ברכות הנאמרות על הכוס אי"צ שכל המסובין ישתו יין, אלא די בכך שהמברך טועם, אך מדין מצות שתיה של ד' כוסות צריך שישתה כל אחד ואחד. וכן עוד כתב שם, דמדין ברכה על הכוס סגי בטעימה של מלא לוגמיו, אבל בדין שתית ד' כוסות י"ל דלא סגי במלא לוגמיו. א"כ בכה"ג שאין לו אלא ג' כוסות, לא יצטרך לשתות כל אחד מהמסובים וגם יהיה די במלא לוגמיו. ועוד נפק"מ למה שכתב הגרי"ז שם בהא דאמרינן בפסחים קח: שאם שתאן חי לא יצא ידי חירות, דמצד ברכה על הכוס יוצא גם ביין חי, אבל מצות שתית ד' כוסות דרך חירות לא יצא אלא במזוג דוקא, א"כ בכה"ג שאין לו ד' כוסות יכול לשתותן חי, דהמצוה של שתית ד' כוסות אינו מקיים.
◆ ◆ ◆
והנה בספר עצי זית (פרשת וארא) כתב להסתפק במי שאין לו ד' כוסות של יין לפסח, דצריך למכור את כסותו לזה כמבואר בשו"ע או"ח סי' תע"ג, איך הדין אם אינו יכול להשיג בעד הבגד אלא ג' או ב' כוסות, האם צריך למכור את כסותו לזה. ומסיק שם שלפי"ד הגמ' דכל כוס מצוה באנפי נפשה היא, א"כ מחויב למכור כסותו גם עבור כוס אחת. ולפי מה שנתבאר דלענין קיום מצות ד' כוסות כולהו מעכבין זא"ז ורק לענין ברכה על הכוס אין מעכבין, א"כ יש לדון בזה, דאפשר דעיקר המצוה וה"פרסומי ניסא" שעבור זה מחוייבין למכור את כסותו, הוא בשביל המצוה של שתית ד' כוסות דרך חירות, דזו עיקר התקנה והמצוה, אבל עבור הברכות שיאמרו על הכוס אין חיוב למכור את כסותו לזה, וצ"ע.
