אבן ישראל על הרמב"ם הלכות ברכות פרק ח הלכה טז:
אבל אם אכל בשר ושתה יין מברך בסוף על זה בפנ"ע ועל זה בפנ"ע ע"כ.
מדסתם הרמב"ם משמע דליכא נפק"מ אי יברך מתחילה על הבשר בנ"ר ואח"כ על היין. ומבואר בדעת הרמב"ם דס"ל דאין בנ"ר פוטרת ברכה מעין ג׳, דאל"ה הרי צריך הרמב"ם להודיע דיברך מעיקרא ברכה מעין ג׳ דאי יברך מעיקרא בנ"ר לא יוכל לברך על היין ברכה מעין ג׳, ועי׳ פרמ"ג או"ח סי׳ ר"ב משבצות סק"ד דאינו פוטר וכן הוא במג"א סו"ס ר"ח עיי"ש ועי׳ מג"א ריש סי׳ ר"י שכתב בשם הכנה"ג דכל האוכלין מצטרפין לכזית ואם אכל חצי זית משבעת המינים וחצי זית ממין אחר מברך אחריהם בנ"ר ונ"ל דה"ה פת ודבר אחר עכ״ל. ובחידושי רעק"א שם תמה כיון דס"ל להמג"א בסו"ס ר"א דאין ברכת בנ"ר פוטרת מעין ג׳ א"כ איך יצטרף חצי זית משבעת המינים לדבר אחר לברך בנ"ר עיי"ש שנשאר בצ"ע.
ונראה לומר דהנה יש לעיין בשבעת המינים דאין בנ"ר פוטרת ברכה מעין ג׳ אי הביאור דלא חייבו חכמים ברכה אחרונה אלא ברכה מעין ג׳, או דנימא דחיוב ברכה דבר"נ הוא חיוב ברכה כוללת על כל מיני אוכלים, אלא דמצד חשיבותם קבעו להם ברכה מיוחדת. ולכן אין ברכת בנ"ר פוטרת מעין ג׳ משום דבר"נ אינו יכול לפטור חיוב ברכה דעדיפא מינה. והנה בתוס׳ ברכות דף ל"ט ע"א ד"ה בצר כתבו דבאכל שבעת המינים פחות מכשיעור מברך בנ"ר עיי"ש בשם ר"י וברא"ש פ"ו מברכות סי׳ ט"ז חולק ע"ז וס״ל דאינו מברך בנ״ר, אף דס"ל שם להרא"ש דיש להסתפק בכל ברכה דבנ"ר אי צריך שיעור, ואפ"ה לגבי ז׳ המינין ס"ל דאין כאן ספק עיי"ש במעיו"ט. וע"כ דס"ל לרא"ש דז׳ מינים שאני דלא נתחייבו מעיקרא אלא בברכה המיוחדת להם, משא"כ דעת ר"י נראה דברכת בנ״ר הוא חיוב ברכה על כל האוכלים ומצד חשיבות ז׳ המינים קבעו להם ברכה מיוחדת. ולכן כתב ר"י דאי אכל פחות מכשיעור יברך בנ"ר דבנ"ר א"צ שיעור. ולפי"ז יתיישב היטב דברי המג"א דאף דקיי"ל דבנ"ר אינו פוטר מעין ג׳ הוא משום דבנ"ר אינו יכול לפטור ברכה דעדיפא מינה, ולכן זהו דוקא בנתחייב ברכה דעדיפא מינה, אבל היכא דלא אכל כשיעור ולא נתחייב בברכה דעדיפא מינה שפיר י"ל דמצטרפי חצי זית משבעת המינים ודבר אחר לברוכי בנ"ר, וכמש"נ.
וכעי"ז כתב בתשובה לגבי חצי זית לחם וחצי זית על המחיה,
וא"ש פסק הקיצוש"ע שחצי זית על העץ וחצי זית בורא מיני מזונות - מברך בורא נפשות,
ואי"ז סתירה לשעה"צ שמי ששתה מלא לוגמיו יין ורביעית מים ייתכן שאינו יכול לברך כלום,
כי שם יש צד שאכן חייב בעל הגפן.
אבל אם אכל בשר ושתה יין מברך בסוף על זה בפנ"ע ועל זה בפנ"ע ע"כ.
מדסתם הרמב"ם משמע דליכא נפק"מ אי יברך מתחילה על הבשר בנ"ר ואח"כ על היין. ומבואר בדעת הרמב"ם דס"ל דאין בנ"ר פוטרת ברכה מעין ג׳, דאל"ה הרי צריך הרמב"ם להודיע דיברך מעיקרא ברכה מעין ג׳ דאי יברך מעיקרא בנ"ר לא יוכל לברך על היין ברכה מעין ג׳, ועי׳ פרמ"ג או"ח סי׳ ר"ב משבצות סק"ד דאינו פוטר וכן הוא במג"א סו"ס ר"ח עיי"ש ועי׳ מג"א ריש סי׳ ר"י שכתב בשם הכנה"ג דכל האוכלין מצטרפין לכזית ואם אכל חצי זית משבעת המינים וחצי זית ממין אחר מברך אחריהם בנ"ר ונ"ל דה"ה פת ודבר אחר עכ״ל. ובחידושי רעק"א שם תמה כיון דס"ל להמג"א בסו"ס ר"א דאין ברכת בנ"ר פוטרת מעין ג׳ א"כ איך יצטרף חצי זית משבעת המינים לדבר אחר לברך בנ"ר עיי"ש שנשאר בצ"ע.
ונראה לומר דהנה יש לעיין בשבעת המינים דאין בנ"ר פוטרת ברכה מעין ג׳ אי הביאור דלא חייבו חכמים ברכה אחרונה אלא ברכה מעין ג׳, או דנימא דחיוב ברכה דבר"נ הוא חיוב ברכה כוללת על כל מיני אוכלים, אלא דמצד חשיבותם קבעו להם ברכה מיוחדת. ולכן אין ברכת בנ"ר פוטרת מעין ג׳ משום דבר"נ אינו יכול לפטור חיוב ברכה דעדיפא מינה. והנה בתוס׳ ברכות דף ל"ט ע"א ד"ה בצר כתבו דבאכל שבעת המינים פחות מכשיעור מברך בנ"ר עיי"ש בשם ר"י וברא"ש פ"ו מברכות סי׳ ט"ז חולק ע"ז וס״ל דאינו מברך בנ״ר, אף דס"ל שם להרא"ש דיש להסתפק בכל ברכה דבנ"ר אי צריך שיעור, ואפ"ה לגבי ז׳ המינין ס"ל דאין כאן ספק עיי"ש במעיו"ט. וע"כ דס"ל לרא"ש דז׳ מינים שאני דלא נתחייבו מעיקרא אלא בברכה המיוחדת להם, משא"כ דעת ר"י נראה דברכת בנ״ר הוא חיוב ברכה על כל האוכלים ומצד חשיבות ז׳ המינים קבעו להם ברכה מיוחדת. ולכן כתב ר"י דאי אכל פחות מכשיעור יברך בנ"ר דבנ"ר א"צ שיעור. ולפי"ז יתיישב היטב דברי המג"א דאף דקיי"ל דבנ"ר אינו פוטר מעין ג׳ הוא משום דבנ"ר אינו יכול לפטור ברכה דעדיפא מינה, ולכן זהו דוקא בנתחייב ברכה דעדיפא מינה, אבל היכא דלא אכל כשיעור ולא נתחייב בברכה דעדיפא מינה שפיר י"ל דמצטרפי חצי זית משבעת המינים ודבר אחר לברוכי בנ"ר, וכמש"נ.
וכעי"ז כתב בתשובה לגבי חצי זית לחם וחצי זית על המחיה,
וא"ש פסק הקיצוש"ע שחצי זית על העץ וחצי זית בורא מיני מזונות - מברך בורא נפשות,
ואי"ז סתירה לשעה"צ שמי ששתה מלא לוגמיו יין ורביעית מים ייתכן שאינו יכול לברך כלום,
כי שם יש צד שאכן חייב בעל הגפן.