שיטת המהר"ל (הובא בב"ח סימן תע"ב ס"ה) והנצי"ב שכל שאוכל יותר מצה - יש בכך מצווה;
והוכיח כן המהר"ל מברכות (ל"ה ב') ופסחים (ק"ז ב') שרבא היה שותה כל ערב פסח יין, "כי היכי דניגרריה לליביה דניכול מצה טפי [לאורתא]",
ומשמע שיש ענין לאכול הרבה מצות.
אכן בחדושים וביאורים כתב שאין בזה מצווה,
ופירש דברי הגמרא שעניינו של רבא היה שיאכל יותר בתיאבון,
רק מכיון שיהיה רעב - למעשה יאכל יותר,
[ואולי מצד שמחת יום טוב].
ולכאורה לפי מש"כ החו"ב (ראש השנה כ"ח ב' ס"ק א) שבלא איסור בל תוסיף היה מקום להוסיף במצווה ותבוא עליו ברכה, ונאסר רק מה שזה עיוות המצווה,
אבל משא"כ לעשות כמה פעמים את המצווה פעם נוספת "לא שייך בזה בל תוסיף, שהרי פעולתו מעשה מצוה הרצוי' לפניו ית'",
ועיי"ש שזה שונה מהתוס' דס"ל שאפי' דם בכור שנזרק ונעשה הדם שיריים - מ"מ אין איסור בל תוסיף בלתת שוב באותה קרן -
אם כן לכאורה יש לפרש שזה היה הענין של רבא,
ועי' ריטב"א סוכה (ל"א ב') שלתקוע פעם נוספת - זהו הידור מצווה,
ובראש השנה (ל"ד א' ד"ה והוי יודע) כתב "חיבוב מצווה" .
ועי' בשיעורים וכתבים להגראי"ש גריינימן שליט"א בענין אם אכל מצה בלא הסיבה - מה הענין שאוכל שוב עם הסיבה.
והוכיח כן המהר"ל מברכות (ל"ה ב') ופסחים (ק"ז ב') שרבא היה שותה כל ערב פסח יין, "כי היכי דניגרריה לליביה דניכול מצה טפי [לאורתא]",
ומשמע שיש ענין לאכול הרבה מצות.
אכן בחדושים וביאורים כתב שאין בזה מצווה,
ופירש דברי הגמרא שעניינו של רבא היה שיאכל יותר בתיאבון,
רק מכיון שיהיה רעב - למעשה יאכל יותר,
[ואולי מצד שמחת יום טוב].
ולכאורה לפי מש"כ החו"ב (ראש השנה כ"ח ב' ס"ק א) שבלא איסור בל תוסיף היה מקום להוסיף במצווה ותבוא עליו ברכה, ונאסר רק מה שזה עיוות המצווה,
אבל משא"כ לעשות כמה פעמים את המצווה פעם נוספת "לא שייך בזה בל תוסיף, שהרי פעולתו מעשה מצוה הרצוי' לפניו ית'",
ועיי"ש שזה שונה מהתוס' דס"ל שאפי' דם בכור שנזרק ונעשה הדם שיריים - מ"מ אין איסור בל תוסיף בלתת שוב באותה קרן -
אם כן לכאורה יש לפרש שזה היה הענין של רבא,
ועי' ריטב"א סוכה (ל"א ב') שלתקוע פעם נוספת - זהו הידור מצווה,
ובראש השנה (ל"ד א' ד"ה והוי יודע) כתב "חיבוב מצווה" .
ועי' בשיעורים וכתבים להגראי"ש גריינימן שליט"א בענין אם אכל מצה בלא הסיבה - מה הענין שאוכל שוב עם הסיבה.