• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

האם לדעת מרן צריך לאכול בשבת בתחילת שעה שישית?

אהרן כהן

Well-known member
בעניין מה שכתב מרן השו"ע (או"ח סי' רפח ס"א) שאסור להתענות בשבת עד שש שעות, האם הכוונה עד תחילת שש שעות או עד סוף שש שעות. שהרי מרן הבית יוסף פסק בשו"ע חושן משפט (סי' ה ס"ג), וז"ל: זמן ישיבת הדיינים, מהבוקר עד סוף שעה חמישית. עכ"ל. ולכאורה משמע מזה, שבתחילת שעה שישית צריך כבר לאכול, כדי שלא יהיה כזורק אבן לחמת, וכמו שמבואר גם בבית יוסף שם, שתמה על הטור והרמב"ם שכתבו "עד סוף שש שעות" (רמב"ם) או "עד חצי היום" (טור), שמשמע מלשונם זה שיאכלו בתחילת שעה שביעית, וקשה דהלא שעה שישית הוא זמן סעודה. ע"ש. ולכן פסק בשו"ע שם שזמן ישיבתם הוא עד סוף שעה "חמישית".
ועיין בב"ח שם שיישב את הטור והרמב"ם שכוונתם "עד ולא עד בכלל", והיינו בסמוך קודם סיום השש שעות, שאע"פ שלא יאכל אלא בסוף השעה שישית, לא הוי כזורק אבן לחמת. ע"ש. וכ"כ כיו"ב הדרישה (סק"ז, ובספרו הסמ"ע שם סק"י), והוסיף, דהוי כעין מאי דאמרינן דאי טעים מידי לית לן בה, דהתחלת אכילה לא גרע מטעימה. ע"ש.
והשתא כיון שהשוו האחרונים (מג"א סי' קנז סק"א, וב"ח וט"ז סי' רפח סק"א, ועוד) דין תענית שבת לדין הזורק אבן לחמת, ממילא לכאורה קיימת אותה מחלוקת הנ"ל לגבי דיינים גם לגבי תענית שבת, דלדעת מרן שם יהיה אסור להתענות עד תחילת שעה שישית, שאז הוי כזורק אבן לחמת דהוא כתענית שאסור בשבת. ואילו לדעת הב"ח והסמ"ע שם, העיקר שיטעם משהו בסוף שעה שישית קודם חצות. ואנן דאתכא דמרן סמכינן לכאורה עלינו להצריך לאכול בתחילת שעה שישית.
אמנם נראה לענ"ד, דלא דמי הא להא, דדוקא התם דהדיון הוא עד מתי הדיינים יושבים, בזה כיון דאמרו (שבת י.) שהדיינים יושבים בדין "עד שעת סעודה", משמע ליה למרן הבית יוסף שהכוונה עד תחילת שעה שישית, כי שעה שישית היא זמן סעודה, אבל אה"נ לדין היבש של "זורק אבן לחמת" לא הוי אלא אם עבר כל שעה שישית, דאי תימא דחייב לאכול בתחילת שעה שישית, יש להבין מהו "תחילת שעה שישית" שחייב לאכול אז כדי שלא יהיה אבן לחמת, חמש דקות, עשר דקות, או יותר, אלא ודאי דבזה העיקר שלא יעבור כל שעה שישית, ושאני עניין הדיינים וכמבואר. ולכן בשבת העיקר שיתחיל קודם סיום שעה שישית. [בפרט שיש גם את המג"א (סי' קנז סק"א) שמחשב השש שעות משעת הקימה, ונמצא שבחצות היום טרם עברו שש שעות. וכן יש דעות בפוסקים הסוברים שדינא דשבת לא קשור לזורק אבן לחמת, אלא מדין תענית, שככל שעבר רוב היום בלא אכילה הוי כאילו התענה כל היום (ע' קרבן נתנאל שבת פ"א סי' כד אות ע, ועוד), וא"כ הוי האיסור רק אם מתענה עד חצות ממש].
ואמנם במג"א (סי' קנז סק"ב), כתב לגבי הזורק אבן לחמת, וז"ל: פירוש [ימתין בלימודו עד] תחילת שעה ו', ולא יאחר יותר אחר ו', ועיין בחו"מ סימן ה' ס"ג. עכ"ל. ומשמע דתלי הא דזורק אבן לחמת בפלוגתא דחו"מ, ולכן חשש לכתחילה לבית יוסף לאכול בתחילת שעה שישית, ולא יאחר יותר מסוף שעה שישית כהב"ח והסמ"ע הנ"ל. אולם לעולם י"ל דגם הוא מודה דלא תלי הא בהא, אלא לכו"ע לעניין הזורק אבן לחמת העיקר שלא יאחר יותר מסוף שעה שישית, ומה שכתב "תחילת שעה שישית", היינו משום דסו"ס ודאי שכמה שמוקדם עדיף טפי, אלא שזורק אבן לחמת לא הוי אלא אם מאחר סוף שעה שישית, ולכן סיים דלכל הפחות לא יאחר את זה. וכן נראה שהבין את דבריו הרב מטה יהודה עייאש (סי' קנז סק"ב) דכתב, וז"ל: ר"ל דכל שעה ששית היא זמן סעודת ת"ח, ומהתחלת השעה הוי זמנה, ומה שאמרו כזורק אבן לחמת הוא אחר סיום שעה שישית ותחילת שעה שביעית, "וכך כתב המגן אברהם ז"ל". עכ"ל. ודו"ק. [ומה שציין המג"א לחו"מ סי' ה, צ"ל דאתא למימר דחזינן התם שבתחילת שעה שישית הוא זמן סעודת ת"ח, ועדיף טפי כאמור, אבל באמת זורק אבן לחמת ממש לא הוי אא"כ עבר כל שעה שישית, א"נ למראה מקום אתא דגם שם יש דין היוצא מדינא דהכא דזורק אבן לחמת. וצ"ע].
ולפ"ז מה שכתב הכה"ח (סי' קנז סק"ג) שלדעת הבית יוסף בחו"מ (סי' ה ס"ג) הנ"ל זורק אבן לחמת הוי אם לא אכל תחילת שעה שישית, לענ"ד זה אינו, אלא גם הוא מודה לעניין זה דלא הוי אלא אם עבר כל שעה שישית בלא אכילה.
אשמח לחוות דעת חכמי הפורום בנידון זה.
 
חזור
חלק עליון