מתוך ה'מגדלות מרקחים':
זה יהיה להם מגרשי הערים (לה ה)
מבואר במסכת מכות (יג.) שאיכא למ"ד דהרוצחים הנסים לעיר מקלט אינם צריכים לשלם שכר דירה ללויים, שנאמר והיו "לכם" הערים למקלט, לכם לכל צרכיכם. ויש להסתפק האם מותר לרוצחים להשתמש גם במגרשי הערים לבהמתם ולרכושם ולכל חיתם, מבלי לשלם שכר ללויים.
והנה בספר יוסף לקח (לרבי חיים אבולעפיה זצ"ל) בפרשתינו, כתב שדוקא בערים עצמם ניתנה זכות לרוצחים, כמו שנאמר והיו "לכם" הערים למקלט, אבל במגרשים נאמר זה יהיה "להם" מגרשי הערים, דהיינו ללויים, ולא ניתנו לרוצחים.
ויש להוסיף עוד סברא בזה, שהרי לרוצחים אסור לדור בתחום העיר, אלא צריכים לדור דוקא בעיר עצמה, כמו שמבואר במסכת מכות דף יב. "וישב בה ולא בתחומה", ואמנם גם תחום העיר קולט, אבל כיון שלא ניתן לדירה לרוצח, יש לומר שאין לו זכות בה, ושוב ראיתי שכן כתב בשו"ת עדות ביהוסף (לרבי יוסף רוזין זצ"ל אב"ד טלז) סי' מ"ב ענף ה' [אכן אין זה מוכרח, לפי מה שכתב בערוך לנר שם, שמותר לו לצאת דרך עראי לתחום העיר, ורק לדור בתחום בקבע אסור לו, א"כ להשתמש במגרשים לכביסה ולרעות בהמותיו הרי הוא יכול. ומכל מקום יתכן שרק במקום שניתן לו לדירה, יש לו זכות].
ולכאורה יש להקשות על דברי היוסף לקח הנ"ל, שבירושלמי מעשר שני פ"ה ה"ה נחלקו רבי יוסי ור"מ האם כהנים ולויים יכולים להתוודות וידוי מעשר, משום שלא נטלו חלק בארץ ואינם יכולים לומר "וברך וגו' ואת האדמה אשר נתת לנו", ואמרו בירושלמי שם, דמחלוקת זו תלויה במחלוקת הנ"ל האם הרוצחים מעלים שכר ללויים או לאו, שלמ"ד שאין הרוצחים צריכים להעלות שכר ללויים, א"כ לא ניתנו הערים ללויים לגמרי לחלוקה, אלא רק לבית דירה. והרי בוידוי מעשר לכאורה מדובר על השדות והכרמים שמחוץ לעיר שבהם גדלים הפירות, והם כמו מגרשי הערים, ומבואר שגם בזה נחלקו, וא"כ למ"ד שאין הרוצחים צריכים להעלות שכר ללויים על השתמשותם, גם בשדות והכרמים והמגרשים הדין כן, ועי' בשו"ת עדות ביהוסף שם מש"כ בזה.
ונראה לומר בפשטות, דהנה הבבלי והירושלמי נחלקו בטעם הדבר שאין הרוצחים מעלים שכר, שהבבלי סובר שהטעם הוא משום שניתנה זכות לרוצחים מדכתיב "לכם" לכל צרכיכם, אבל הירושלמי סובר טעם אחר, שלא ניתנו ערי המקלט בתורת חלוקה גמורה, אלא רק לבית דירה בלבד, דהיינו שיש להם רשות לדור שם. ולפי טעם הירושלמי באמת אין לחלק בין הערים לבין מגרשיהם, שאם לא ניתנו הערים ללויים בתורת חלוקה גמורה, כל שכן מגרשיהם. וכל דברי היוסף לקח הנ"ל הם בשיטת הבבלי, שניתנו הערים ללויים לגמרי, אלא שניתנה זכות מיוחדת לרוצחים, שלפי"ז יש לומר שדוקא בערים עצמם ניתנה זכות לרוצחים ולא מחוץ לעיר, וכמו שנתבאר.
זה יהיה להם מגרשי הערים (לה ה)
מבואר במסכת מכות (יג.) שאיכא למ"ד דהרוצחים הנסים לעיר מקלט אינם צריכים לשלם שכר דירה ללויים, שנאמר והיו "לכם" הערים למקלט, לכם לכל צרכיכם. ויש להסתפק האם מותר לרוצחים להשתמש גם במגרשי הערים לבהמתם ולרכושם ולכל חיתם, מבלי לשלם שכר ללויים.
והנה בספר יוסף לקח (לרבי חיים אבולעפיה זצ"ל) בפרשתינו, כתב שדוקא בערים עצמם ניתנה זכות לרוצחים, כמו שנאמר והיו "לכם" הערים למקלט, אבל במגרשים נאמר זה יהיה "להם" מגרשי הערים, דהיינו ללויים, ולא ניתנו לרוצחים.
ויש להוסיף עוד סברא בזה, שהרי לרוצחים אסור לדור בתחום העיר, אלא צריכים לדור דוקא בעיר עצמה, כמו שמבואר במסכת מכות דף יב. "וישב בה ולא בתחומה", ואמנם גם תחום העיר קולט, אבל כיון שלא ניתן לדירה לרוצח, יש לומר שאין לו זכות בה, ושוב ראיתי שכן כתב בשו"ת עדות ביהוסף (לרבי יוסף רוזין זצ"ל אב"ד טלז) סי' מ"ב ענף ה' [אכן אין זה מוכרח, לפי מה שכתב בערוך לנר שם, שמותר לו לצאת דרך עראי לתחום העיר, ורק לדור בתחום בקבע אסור לו, א"כ להשתמש במגרשים לכביסה ולרעות בהמותיו הרי הוא יכול. ומכל מקום יתכן שרק במקום שניתן לו לדירה, יש לו זכות].
ולכאורה יש להקשות על דברי היוסף לקח הנ"ל, שבירושלמי מעשר שני פ"ה ה"ה נחלקו רבי יוסי ור"מ האם כהנים ולויים יכולים להתוודות וידוי מעשר, משום שלא נטלו חלק בארץ ואינם יכולים לומר "וברך וגו' ואת האדמה אשר נתת לנו", ואמרו בירושלמי שם, דמחלוקת זו תלויה במחלוקת הנ"ל האם הרוצחים מעלים שכר ללויים או לאו, שלמ"ד שאין הרוצחים צריכים להעלות שכר ללויים, א"כ לא ניתנו הערים ללויים לגמרי לחלוקה, אלא רק לבית דירה. והרי בוידוי מעשר לכאורה מדובר על השדות והכרמים שמחוץ לעיר שבהם גדלים הפירות, והם כמו מגרשי הערים, ומבואר שגם בזה נחלקו, וא"כ למ"ד שאין הרוצחים צריכים להעלות שכר ללויים על השתמשותם, גם בשדות והכרמים והמגרשים הדין כן, ועי' בשו"ת עדות ביהוסף שם מש"כ בזה.
ונראה לומר בפשטות, דהנה הבבלי והירושלמי נחלקו בטעם הדבר שאין הרוצחים מעלים שכר, שהבבלי סובר שהטעם הוא משום שניתנה זכות לרוצחים מדכתיב "לכם" לכל צרכיכם, אבל הירושלמי סובר טעם אחר, שלא ניתנו ערי המקלט בתורת חלוקה גמורה, אלא רק לבית דירה בלבד, דהיינו שיש להם רשות לדור שם. ולפי טעם הירושלמי באמת אין לחלק בין הערים לבין מגרשיהם, שאם לא ניתנו הערים ללויים בתורת חלוקה גמורה, כל שכן מגרשיהם. וכל דברי היוסף לקח הנ"ל הם בשיטת הבבלי, שניתנו הערים ללויים לגמרי, אלא שניתנה זכות מיוחדת לרוצחים, שלפי"ז יש לומר שדוקא בערים עצמם ניתנה זכות לרוצחים ולא מחוץ לעיר, וכמו שנתבאר.
