י"ג נפה - בקרה
Administrator
מצרף קטע מתוך קונטרס בענין דומה
ויש להעיר בקצרה דמלשון מרן בש"ע (או"ח סי' שג סע' כה) מבואר דהאיסור להתאפר בשבת הוא משום צובע. ולפ"ז נראה דאין איסור להסיר האיפור. אולם מלשון הרמב"ם (הל' שבת פכ"ג הי"ב) שכתב שאסור לכחול בפוך וכיוצא בו בשבת "מפני שהוא ככותב", נראה דיהיה אסור להסיר את האיפור, כשם שאסור למחוק אותיות הכתובות על בשרו. ועוד שכבר כתבנו לעיל מש"כ הילקו"י בשם מרן אביו זצ"ל שאין לאשה להסיר הלאק מעל ציפרוניה בשבת, כי יש להחמיר גם מחשש ממחק. ע"ש. ושמא גם בהסרת האיפור מעל פניה יש לחוש להכי.
כל קבל דנא חזי הוית בספר ששה"ל (סי' קצח סע' יז. עמ' שכה) כתב צבע שישנו על היד בשבת יש להקל לגרד או להסיר ע"י אמה נוזלית או אצטון וכיוצ"ב. ע"כ. וכ"כ בשו"ת באר משה (ח"ח סי' כה אות כו). ע"ש.
וכן בשש"כ (פי"ד סע' סו) צידד להקל בהכי, והוסיף (בהע' פג) בשם הגרש"ז זצ"ל דאין ממחק בגופו של אדם. ע"ש. [אלא שבשלחן שלמה (סי' שג סע' כה אות טז) כתב בשם הגרש"ז דאף אם צריכה לטבול לא תסיר בעצמה את הלקה בשבת, כיון שזה על דעת לחזור ולצבוע מחדש. וסיים דזה שלא כמ"ש בשש"כ הנ"ל. וכן בשו"ת אבני ישפה הנ"ל הביא בשם הגרש"ז שתטבול עם הצבע ולא תורידו בשבת. ושכן דעת הגרצ"פ פראנק זצ"ל. ובשם הגר"י וייס הביא שהמדקדקות יחכו למוצ"ש להסיר הצבע].
ושו"ר לג"ר ברוך שרגא שליט"א בספרו ברוך שאמר (ח"א עמ' רלח) שכתב שאשה המקפדת על הלאק שעל ציפורניה היות והוא סדוק ומקולקל, אסורה להורידו משום מוחק כנ"ל. ובהע' הביא שכן דעת הגרב"צ אבא שאול זצ"ל, והוסיף שאם יש חשש שיכשלו באיסור כרת, יש להורות לה לטבול בלי ברכה למגדר מילתא דלא אתי למיסרך. ע"כ. וקצ"ע דמדוע העדיף שתטבול עם דבר החוצץ מדרבנן לכו"ע, ולא היקל במקום צורך כזה כדעת הסוברים שאין בכך משום מוחק. ובספר אבני שוהם (עמ' תתסב) אחר שהביא דברי הגרב"צ הנ"ל כתב דלמעשה המיקל במקום צורך להסיר הלאק, שפיר יש לו על מה שיסמוך. ע"ש. ובספר ימי טוהר (פ"ד עמ' פ) היקל לאשה שלא הכינה עצמה לטבילה להסיר האיפור בשינוי, ע"י שתמרח שמן תינוקות על הפרק השלישי של האצבע. ע"ש.
וע"ע במנוח"א (ח"ג פכ"ב הע' 73) דבקינוח הצבע מע"ג ידיו ליכא משום מוחק. וע"ע בפס"ת (סי' שמ הע' 48-50) הדעות בכך.
ויש להעיר בקצרה דמלשון מרן בש"ע (או"ח סי' שג סע' כה) מבואר דהאיסור להתאפר בשבת הוא משום צובע. ולפ"ז נראה דאין איסור להסיר האיפור. אולם מלשון הרמב"ם (הל' שבת פכ"ג הי"ב) שכתב שאסור לכחול בפוך וכיוצא בו בשבת "מפני שהוא ככותב", נראה דיהיה אסור להסיר את האיפור, כשם שאסור למחוק אותיות הכתובות על בשרו. ועוד שכבר כתבנו לעיל מש"כ הילקו"י בשם מרן אביו זצ"ל שאין לאשה להסיר הלאק מעל ציפרוניה בשבת, כי יש להחמיר גם מחשש ממחק. ע"ש. ושמא גם בהסרת האיפור מעל פניה יש לחוש להכי.
כל קבל דנא חזי הוית בספר ששה"ל (סי' קצח סע' יז. עמ' שכה) כתב צבע שישנו על היד בשבת יש להקל לגרד או להסיר ע"י אמה נוזלית או אצטון וכיוצ"ב. ע"כ. וכ"כ בשו"ת באר משה (ח"ח סי' כה אות כו). ע"ש.
וכן בשש"כ (פי"ד סע' סו) צידד להקל בהכי, והוסיף (בהע' פג) בשם הגרש"ז זצ"ל דאין ממחק בגופו של אדם. ע"ש. [אלא שבשלחן שלמה (סי' שג סע' כה אות טז) כתב בשם הגרש"ז דאף אם צריכה לטבול לא תסיר בעצמה את הלקה בשבת, כיון שזה על דעת לחזור ולצבוע מחדש. וסיים דזה שלא כמ"ש בשש"כ הנ"ל. וכן בשו"ת אבני ישפה הנ"ל הביא בשם הגרש"ז שתטבול עם הצבע ולא תורידו בשבת. ושכן דעת הגרצ"פ פראנק זצ"ל. ובשם הגר"י וייס הביא שהמדקדקות יחכו למוצ"ש להסיר הצבע].
ושו"ר לג"ר ברוך שרגא שליט"א בספרו ברוך שאמר (ח"א עמ' רלח) שכתב שאשה המקפדת על הלאק שעל ציפורניה היות והוא סדוק ומקולקל, אסורה להורידו משום מוחק כנ"ל. ובהע' הביא שכן דעת הגרב"צ אבא שאול זצ"ל, והוסיף שאם יש חשש שיכשלו באיסור כרת, יש להורות לה לטבול בלי ברכה למגדר מילתא דלא אתי למיסרך. ע"כ. וקצ"ע דמדוע העדיף שתטבול עם דבר החוצץ מדרבנן לכו"ע, ולא היקל במקום צורך כזה כדעת הסוברים שאין בכך משום מוחק. ובספר אבני שוהם (עמ' תתסב) אחר שהביא דברי הגרב"צ הנ"ל כתב דלמעשה המיקל במקום צורך להסיר הלאק, שפיר יש לו על מה שיסמוך. ע"ש. ובספר ימי טוהר (פ"ד עמ' פ) היקל לאשה שלא הכינה עצמה לטבילה להסיר האיפור בשינוי, ע"י שתמרח שמן תינוקות על הפרק השלישי של האצבע. ע"ש.
וע"ע במנוח"א (ח"ג פכ"ב הע' 73) דבקינוח הצבע מע"ג ידיו ליכא משום מוחק. וע"ע בפס"ת (סי' שמ הע' 48-50) הדעות בכך.
סופר אליהו
Active member
ראו כאן בארוכה
נושאים דומים בפורום
