כתב המג"א (סי' תרצד סק"ג) שאסור לתת מתנות לאביונים [וה"ה מחצית השקל] לחזן.
וכתב המחצית השקל, דהיינו אפילו אם החזן עני, כי מ"מ כיון דהוא בכלל שכירות החזן הו"ל פורע חובו במתנות לאביונים. ע"כ. וכ"פ במשנ"ב (שם סק"ז).
וראיתי מי שהעיר על פי זה על מה שיש נותנים זכר למחצית השקל לכוללים ומארגני לימוד שמשלמים לאברכים לפי שעות וכד', דלפי הנ"ל הוי כאילו שכר אותם לזה, שאסור לשלם זאת בכספי מתנות לאביונים וזכר למחצית השקל, בדיוק כמו שאסור לשלם זאת לחזן העולה שליח ציבור.
אבל לענ"ד יש לחלק בפשטות, דשאני התם, דכיון שהקהל מחוייבים שיהיה חזן, וממילא אמורים הקהל להתחלק בתשלום שכרו (אלא שהאידנא לא נהגו בזה אלא הגבאי משלם מקופת הצדקה שנתן שם כל אחד צדקה כפי רצונו אם מעט ואם הרבה), לכן אם ישלם מכספי זכר למחצית השקל נמצא שמשלם את חובו (שיש לו כמו כל אחד מהקהל) לחזן מכספי זכר למחצית השקל. משא"כ כאן שאין לגבאי שום חיוב לשלם לאברכים הלומדים, אם משלם להם עבור שכר הלימוד הוי צדקה ולא פורע כאן שום "חובו".
אלא שלכאו' עדיין יש לפקפק בזה, שהרי כיון שמחוייב לתת זכר למחצית השקל לעניים, מהיכי תיתי לומר לאברך תשב תלמד שעתיים ואתן לך 30 ₪ (ממחצית השקל), הרי כאמור מחוייב לתת את זה לעני בלי שום תנאי.
ווהנה מצינו ביחו"ד (ח"א סי' פז) ועוד, שאדם שנוהג לתת מעשרות רק "בלי נדר", מותר לו לתת זכר למחצית השקל מכספי מעשר ואין זה נחשב שפורע חובו מזכר למחצית השקל, מאחר שאין המעשר נקרא אצלו "חובה", ולכאו' אם כהנ"ל, גם בזה היה מקום לפקפק דהיאך מוסיף על זה תנאי שיחשב גם כמעשר הרי מחוייב בלא"ה לתת את הזכר למחצית השקל. ומדחזינן דבכ"ז התיר, לכאו' ה"ה הכא. אלא שיש לחלק דשאני התם שאינו מתנה שום תנאי, אלא רק אומר שזה יעלה לו גם למעשר, והוי נר אחד נר למאה, משא"כ כאן שמתנה לאברך שיישב ללמוד שעתיים שמא אסור (ואה"נ אם רואה אברך בביהכנ"ס שבלא"ה לומד, ואומר לו "תלמד לזכות פלוני" אה"נ שנר אחד נר למאה והוי דומיא דהנ"ל. אבל אם זה כולל מיוחד שקורא לאברכים לבוא ללמוד שעתיים או כל כולל רגיל, לכאו' יש לאסור וכאמור).
איברא דגם בנידו"ד כתב מרן זצ"ל בחזו"ע (פורים עמ' קה): מעות הללו שהם זכר למחצה"ש ינתנו לטובת מוסדות של תורה ולישיבות שמגדלים בהם תלמידי חכמים וכו' וכל המשתדל להיות עושה ומעשה להרים קרן התורה ולומדיה יזכה לראות בהרמת קרן ישראל. עכ"ל. ומוכח דאפשר לתת אף למקומות שמשלמים לרמי"ם וכד' עבור מה שמלמדים את הבחורים וכד', ולא אמרינן דמחוייב לתת לעני בלא שום תנאי אחר. ולכאו' צ"ב הטעם, וכנ"ל.
ואפשר דאה"נ מה שצריך לתת לעניים לאו דוקא הוא, אלא ה"ה לצורך ריבוי התורה וכד', עי"ש בחזו"ע בהערה בשם המדרש תנחומא (פר' צו) שהתורה מכפרת על עוונותיהם של ישראל, וכתב ע"ז החזו"ע דממילא נמצא שהתורה משמשת תחליף לכפרת הקרבנות הבאות מתרומות מחצית השקל. וע"ש עוד.
אבל מ"מ לכאו' צ"ע, דאחר שבמסכת סופרים פכ"א ה"ד) כתוב להדיא שצריך לתת "לעניים", מהיכי תיתי דה"ה דאפשר לתת אום עבור ריבוי תורה (ואף שודאי יש מצוה גדולה ליתן לת"ח עני, והוא עדיף, ופשוט, אך מ"מ מנלן דאפשר להתנות בזה תנאי שילמד כך וכך שעות וכד' או שילמד את הבחורים וכד'). וצ"ע.
ואשמח לשמוע חוות דעת חו"ר הפורום בזה.
וכתב המחצית השקל, דהיינו אפילו אם החזן עני, כי מ"מ כיון דהוא בכלל שכירות החזן הו"ל פורע חובו במתנות לאביונים. ע"כ. וכ"פ במשנ"ב (שם סק"ז).
וראיתי מי שהעיר על פי זה על מה שיש נותנים זכר למחצית השקל לכוללים ומארגני לימוד שמשלמים לאברכים לפי שעות וכד', דלפי הנ"ל הוי כאילו שכר אותם לזה, שאסור לשלם זאת בכספי מתנות לאביונים וזכר למחצית השקל, בדיוק כמו שאסור לשלם זאת לחזן העולה שליח ציבור.
אבל לענ"ד יש לחלק בפשטות, דשאני התם, דכיון שהקהל מחוייבים שיהיה חזן, וממילא אמורים הקהל להתחלק בתשלום שכרו (אלא שהאידנא לא נהגו בזה אלא הגבאי משלם מקופת הצדקה שנתן שם כל אחד צדקה כפי רצונו אם מעט ואם הרבה), לכן אם ישלם מכספי זכר למחצית השקל נמצא שמשלם את חובו (שיש לו כמו כל אחד מהקהל) לחזן מכספי זכר למחצית השקל. משא"כ כאן שאין לגבאי שום חיוב לשלם לאברכים הלומדים, אם משלם להם עבור שכר הלימוד הוי צדקה ולא פורע כאן שום "חובו".
אלא שלכאו' עדיין יש לפקפק בזה, שהרי כיון שמחוייב לתת זכר למחצית השקל לעניים, מהיכי תיתי לומר לאברך תשב תלמד שעתיים ואתן לך 30 ₪ (ממחצית השקל), הרי כאמור מחוייב לתת את זה לעני בלי שום תנאי.
ווהנה מצינו ביחו"ד (ח"א סי' פז) ועוד, שאדם שנוהג לתת מעשרות רק "בלי נדר", מותר לו לתת זכר למחצית השקל מכספי מעשר ואין זה נחשב שפורע חובו מזכר למחצית השקל, מאחר שאין המעשר נקרא אצלו "חובה", ולכאו' אם כהנ"ל, גם בזה היה מקום לפקפק דהיאך מוסיף על זה תנאי שיחשב גם כמעשר הרי מחוייב בלא"ה לתת את הזכר למחצית השקל. ומדחזינן דבכ"ז התיר, לכאו' ה"ה הכא. אלא שיש לחלק דשאני התם שאינו מתנה שום תנאי, אלא רק אומר שזה יעלה לו גם למעשר, והוי נר אחד נר למאה, משא"כ כאן שמתנה לאברך שיישב ללמוד שעתיים שמא אסור (ואה"נ אם רואה אברך בביהכנ"ס שבלא"ה לומד, ואומר לו "תלמד לזכות פלוני" אה"נ שנר אחד נר למאה והוי דומיא דהנ"ל. אבל אם זה כולל מיוחד שקורא לאברכים לבוא ללמוד שעתיים או כל כולל רגיל, לכאו' יש לאסור וכאמור).
איברא דגם בנידו"ד כתב מרן זצ"ל בחזו"ע (פורים עמ' קה): מעות הללו שהם זכר למחצה"ש ינתנו לטובת מוסדות של תורה ולישיבות שמגדלים בהם תלמידי חכמים וכו' וכל המשתדל להיות עושה ומעשה להרים קרן התורה ולומדיה יזכה לראות בהרמת קרן ישראל. עכ"ל. ומוכח דאפשר לתת אף למקומות שמשלמים לרמי"ם וכד' עבור מה שמלמדים את הבחורים וכד', ולא אמרינן דמחוייב לתת לעני בלא שום תנאי אחר. ולכאו' צ"ב הטעם, וכנ"ל.
ואפשר דאה"נ מה שצריך לתת לעניים לאו דוקא הוא, אלא ה"ה לצורך ריבוי התורה וכד', עי"ש בחזו"ע בהערה בשם המדרש תנחומא (פר' צו) שהתורה מכפרת על עוונותיהם של ישראל, וכתב ע"ז החזו"ע דממילא נמצא שהתורה משמשת תחליף לכפרת הקרבנות הבאות מתרומות מחצית השקל. וע"ש עוד.
אבל מ"מ לכאו' צ"ע, דאחר שבמסכת סופרים פכ"א ה"ד) כתוב להדיא שצריך לתת "לעניים", מהיכי תיתי דה"ה דאפשר לתת אום עבור ריבוי תורה (ואף שודאי יש מצוה גדולה ליתן לת"ח עני, והוא עדיף, ופשוט, אך מ"מ מנלן דאפשר להתנות בזה תנאי שילמד כך וכך שעות וכד' או שילמד את הבחורים וכד'). וצ"ע.
ואשמח לשמוע חוות דעת חו"ר הפורום בזה.
נערך לאחרונה:
