פשוט כבעיתא בכותחא שחינוך למצוות כולל בתוכו גם הימנעות מאיסורים , ולא רק קיום מצוות עשה, וכדאיתא בסימן שמג'. ואע"פ שהבן לא עושה את האיסור, אלא האב הוא שנמנע, ודאי שיש כאן תועלת חינוכית ודוגמא אישית לילד, וזו בדיוק התשובה לתמיהתו של כבודו, שאע"פ שהילד רואה אנשים אחרים עושים, אבל אין ספק שילד שיושב בבית כנסת עם אביו, מסתכל על כל הנהגה והוויה של אביו ולוקח דוגמא, הרבה יותר מאשר מסתכל על הסובבים אותו (לא דיברתי כאשר האב לא נמצא ואכמ"ל). ולכן הראשל"צ שליט"א עצה טובה קמ"ל, וז"ל: "ובפרט באב שנכון להמנע מלעבור לפני בנו המתפלל", הרי שלא אסר איסר בדבר. ואם באמת היה פה עניין של דין חינוך גרידא, הרב היה אמור להשתמש בלשון קצת יותר נחרצת, אולם כיון שהדבר מותר מעיקר הדין, הרי שזו היא רק עצה טובה וכשנת"ל.