הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה
היש"ש (ב"ק פ"ח סי' נט) כתב, שאסור לאדם לחבול או לצער עצמו, אף בשביל רווח ממון. והקשה השו"ע הרב (הלכות נזקי גוף ונפש קונטרס אחרון אות ב), דהא יעקב אבינו ציער עצמו בחורב ובקרח בשביל ממון.
ואולי יש מקום לומר, שמתחילה כשיעקב התחייב לשמור על הצאן, לא ידע שיצטער בשביל זה, ואח"כ כשראה שהיה צריך להצטער, כבר היה חייב לעשות זאת מכח התנאי עם לבן. ויל"ד בזה, שאולי זה מקח טעות. מיהו יתכן שזה התחדשות, אבל לכאורה סו"ס את זה לא התחייב.
עוד יש מקום ליישב, שיש הבדל בין רווח חד פעמי, שבזה כתב היש"ש שאסור, לבין לצער עצמו עבור פרנסה תמידית, שזה חיות האדם. ומצינו חילוק זה בתשובת אמרי שפר (ריש סי' סג) לגבי הכנסת עצמו בספק סכנה בשביל ממון.
עוד יש לומר, שכיון שהאיסור לחבול בעצמו דרשו בב"ק (צא, ב) מהפסוק "וכפר עליו מאשר חטא על הנפש", יעקב לא היה מצווה בו. ואף שהאבות שמרו את התורה לפני נתינתה, הרי כבר כתב הרמב"ן שבחו"ל לא שמרו, וכן האור החיים הק' והנפש החיים כתבו שכשהיה להם צורך לא שמרו את התורה. מיהו המשך חכמה (פר' וישלח) נוקט שבן נח אסור לחבול בעצמו.
היש"ש (ב"ק פ"ח סי' נט) כתב, שאסור לאדם לחבול או לצער עצמו, אף בשביל רווח ממון. והקשה השו"ע הרב (הלכות נזקי גוף ונפש קונטרס אחרון אות ב), דהא יעקב אבינו ציער עצמו בחורב ובקרח בשביל ממון.
ואולי יש מקום לומר, שמתחילה כשיעקב התחייב לשמור על הצאן, לא ידע שיצטער בשביל זה, ואח"כ כשראה שהיה צריך להצטער, כבר היה חייב לעשות זאת מכח התנאי עם לבן. ויל"ד בזה, שאולי זה מקח טעות. מיהו יתכן שזה התחדשות, אבל לכאורה סו"ס את זה לא התחייב.
עוד יש מקום ליישב, שיש הבדל בין רווח חד פעמי, שבזה כתב היש"ש שאסור, לבין לצער עצמו עבור פרנסה תמידית, שזה חיות האדם. ומצינו חילוק זה בתשובת אמרי שפר (ריש סי' סג) לגבי הכנסת עצמו בספק סכנה בשביל ממון.
עוד יש לומר, שכיון שהאיסור לחבול בעצמו דרשו בב"ק (צא, ב) מהפסוק "וכפר עליו מאשר חטא על הנפש", יעקב לא היה מצווה בו. ואף שהאבות שמרו את התורה לפני נתינתה, הרי כבר כתב הרמב"ן שבחו"ל לא שמרו, וכן האור החיים הק' והנפש החיים כתבו שכשהיה להם צורך לא שמרו את התורה. מיהו המשך חכמה (פר' וישלח) נוקט שבן נח אסור לחבול בעצמו.