מתוך ה'מגדלות מרקחים':
שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים (כב ז)
בקידושין לט: אמרינן דרבי יעקב ראה שאמר אב לבנו עלה לבירה והבא לי גוזלות, ועלה לבירה ושלח את האם ונטל את הבנים, ובחזרתו נפל ומת. והוכיח מזה רבי יעקב, דלמען ייטב לך היינו לעולם שכולו טוב, והארכת ימים לעולם שכולו ארוך. והקשו בגמ' שם, ודלמא מהרהר בעבודת כוכבים הוה, ולכן נענש, ומשני דאי ס"ד שכר מצוה בהאי עלמא, אמאי לא הגינה המצוה עליו כי היכי דלא ליתי לידי הרהור. והקשו המפרשים, שהרי בסוטה כא. אמר רבא תורה בעידנא דעסיק בה מגנא מן הפורענות ומצלא מן החטא, מצוה אפילו בעידנא דעסיק בה אגוני מגנא מן הפורענות אצולי מן החטא לא מצלא.
ובשיטה לא נודע למי שם כתב ליישב, דהא דמצוה אינה מצילה מן החטא, היינו דוקא מחטא שאין עליו עונש מיתה לאלתר, אבל מחטא שיש עליו עונש מיתה לאלתר כי הכא, הוי ליה לאצולי, דבכלל מה שהמצוה מגינה מן הפורענות בעידנא דעסיק בה, שתציל מחטא המביא לידי פורענות באותה השעה שהוא עוסק במצוה.
ובאור החיים במדבר י"ג כ"ו כתב, שהגמ' בקידושין קאי אליבא דרב יוסף בסוטה שם, דס"ל דמצוה מצילה מן החטא בעידנא דעסיק בה.
ומהרש"א בקידושין שם כתב לחדש, דמחטא עצמו המצוה אינה מצילה, אבל מהרהור עבירה מצילה.
ובספר חיים וחסד (אזמיר תצ"ז) בפרשת וילך כתב ליישב, דמצוה אינה מצילה מלעבור על חטא אחר שאינו מענין אותה המצוה, אבל לגבי עבירה שהיא מענין אותה המצוה עצמה שהוא עוסק בה, יש כח ביד המצוה להציל שלא יעבור עליה, ולכן העובד עבודה זרה שהוא ככופר בכל התורה כולה והוי חסרון גם באותה המצוה שהוא עוסק בה עתה, מזה המצוה שפיר יכולה להציל.
שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים (כב ז)
בקידושין לט: אמרינן דרבי יעקב ראה שאמר אב לבנו עלה לבירה והבא לי גוזלות, ועלה לבירה ושלח את האם ונטל את הבנים, ובחזרתו נפל ומת. והוכיח מזה רבי יעקב, דלמען ייטב לך היינו לעולם שכולו טוב, והארכת ימים לעולם שכולו ארוך. והקשו בגמ' שם, ודלמא מהרהר בעבודת כוכבים הוה, ולכן נענש, ומשני דאי ס"ד שכר מצוה בהאי עלמא, אמאי לא הגינה המצוה עליו כי היכי דלא ליתי לידי הרהור. והקשו המפרשים, שהרי בסוטה כא. אמר רבא תורה בעידנא דעסיק בה מגנא מן הפורענות ומצלא מן החטא, מצוה אפילו בעידנא דעסיק בה אגוני מגנא מן הפורענות אצולי מן החטא לא מצלא.
ובשיטה לא נודע למי שם כתב ליישב, דהא דמצוה אינה מצילה מן החטא, היינו דוקא מחטא שאין עליו עונש מיתה לאלתר, אבל מחטא שיש עליו עונש מיתה לאלתר כי הכא, הוי ליה לאצולי, דבכלל מה שהמצוה מגינה מן הפורענות בעידנא דעסיק בה, שתציל מחטא המביא לידי פורענות באותה השעה שהוא עוסק במצוה.
ובאור החיים במדבר י"ג כ"ו כתב, שהגמ' בקידושין קאי אליבא דרב יוסף בסוטה שם, דס"ל דמצוה מצילה מן החטא בעידנא דעסיק בה.
ומהרש"א בקידושין שם כתב לחדש, דמחטא עצמו המצוה אינה מצילה, אבל מהרהור עבירה מצילה.
ובספר חיים וחסד (אזמיר תצ"ז) בפרשת וילך כתב ליישב, דמצוה אינה מצילה מלעבור על חטא אחר שאינו מענין אותה המצוה, אבל לגבי עבירה שהיא מענין אותה המצוה עצמה שהוא עוסק בה, יש כח ביד המצוה להציל שלא יעבור עליה, ולכן העובד עבודה זרה שהוא ככופר בכל התורה כולה והוי חסרון גם באותה המצוה שהוא עוסק בה עתה, מזה המצוה שפיר יכולה להציל.
◆ ◆ ◆
יש להסתפק בגוי שעוסק בתורה, בשבע מצוות דידיה, דאיתא בסנהדרין נט. דמותר לו שנאמר "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם", כהנים לויים וישראלים לא נאמר אלא האדם, הא למדת שאפילו נכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול, האם התורה מגינה עליו ומצילה אותו מן החטא. ובדרשות הרז"ה בפרשת ויצא כתב דאינה מגינה עליהם מן העונש ומצילה אותם מהחטא, משום דאמרינן בב"ק לח. ראה ויתר גוים, דכיון שלא קיימו הגוים ז' מצוות עמד הקב"ה והתירן להן, שאפילו אם מקיימין אותן אינן מקבלין שכר כמצווה ועושה אלא כאינו מצווה ועושה, וזכות של אינו מצווה ועושה אינה מגנא ומצלא, כמבואר בסוטה כא. עי"ש.