האם ניתן לסמוך על המובא בשו''ת הלכות קטנות- תשובה לחות דעת הציבור

[אליהו חמוי]

[1]שו''ת הלק''ט​

שאלה: הנה נודע בשער בת רבים גדלותו של ר' יעקב חאגיז ''מגזע אנשי היחס והמעלה מגרוש ספרד'' (לשון החיד''א בשם הגדלים בערכו) בעל מחבר שו''ת הלכות קטנות אשר התקבל באהבה וברוב חיבה בכל תפוצות ישראל ''כי כבר יצא מוניטין שלו בעולם וכבר פלפלו בדבריו גדולי הפוסקים'' (לשון הגר''י שמעלקיס בהסכמתו לדפו' קראקא).

והנה שמעתי בת קול מנהמת כי כל דברות קדשו אשר בספרו לא כתבם לא להלכה ולא למעשה אלא לחידודי וכמראה מקום ואין לסמוך על דברותיו בספרו בשום אופן מה גם ''כי כל דבריו סתומים והמה מחוכמים מגלה צפונים ומסתיר הגיונים וסומך על המעיינים יושב ודורש כמשה מפי הגבורה ואת מקור הדברים ומקומם בתלמוד לא הערה'' (הסכמת הגר''א ביק לפ' הלכה רווחת) והיות ותורה חתומה נתנה לא מפורשה ומבוארה כדי צורכה יצא שמו של ספר זה כדברי נביאות אשר מי יהין ליתן סמיכתו עליהם ועמדתי ואתבונן האם יש מקום לחשש זה ואם כן כיצד היחס הנכון לספר שו''ת הלכות קטנות וזה החלי בס''ד

א. תשובה: הנה עיקר תולדתו והורתו של ספר שו''ת זה הנה כתבה עלי ספר בעל שו''ת הלק''ט בהקדמתו וז''ל ''ראה ראיתי לכתוב מקצת משאלות שנשאלו בבית מדרשנו המדרש הגדול בית יעקב מדי שבת בשבתו ולהיות בלתי אפשר להאריך בכל אחת כרצוני אכתוב מה שעלה במחשבה בקיצור נמרץ בדרך אפשר שדנין אפשר משאי אפשר והשתדלתי לכותבם בקצור הלשון יותר וכו' עכ''ל ועי' בהקדמתו לח''ב ''שביום ששי היו נשאלות והיום קטן לעיין כל הצורך'' ונראה השאלות ותשובות שבאו בספרו הינם מאשר השיב לתלמדיו בני ישיבת 'בית יעקב' והוא באופן שביום שישי היו נשאלות ובשבת היה משיב ולפום ריהטא היה נראה כי מאחר ותשובותיו הינם הוראות להלכה שהורה לתלמדיו הרי שדבריו יתנו עדיהן ויצדקו שיש בהן כדי סמיכה ואף שבאו בקצירת האומר מה בכך ואין בכך חיסרון ומגרעת בהוראות אשר יצאו מפי צדיק עתק אשר הורה להן לעשות

וכה כתבו המוצאים לאור בהקדמתם למהד' קראקא כי סגנון תשובתיו של שו''ת הלק''ט ''כתוב באופן נפלא מאין כמוהו בקצירת האומר כי שאלות החברים והתלמידים המקשיבים לקולו שנשאל הרב המחבר ז''ל מדי שבת בשבתו בבית המדרש הגדול 'בית יעקב' השיב בלשון קצרה ובכל הגה שיצא מפיו כיון לאיזה מאמר רז''ל בבלי או ירושלמי ופעמים תסוב כוונתו לפוסק קדמון מן הראשונים או לפסק הלכה ודין בד' חלקי השו''ע אולם לרוחב בינתו לא ציין כל מראה מקום כי לא פורש כדי לחדד התלמידים ולמען יעמיקו חקור בדבריו הבאים אחריו ויתחקו על שורשן ולפעמים סתם דבריו מכל וכל ותורה חתומה נתנה על דרך ותן לחכם וגו''' עכ''ל ומבואר כי כל דברי הלק''ט הינם הוראות המיוסדות על אדני פז אשר באר חפרוה שרים בדברי הקדמונים ולפום רהיטא היה נראה על פי המבואר שאין לך תשובות ערוכות בכל ושמורות מאלו ובודאי שניתן לסמוך על דבריו להלכה ולא גרע משאר דברי רבותינו האחרונים שבאו דבריהם בספרי השו''ת

ואכן המעיין בהסכמות רבותינו חכמי לוורינו הנדפסות בראש השו''ת הנ''ל יראה הפלגה יתירה במעלתו אשר תשובותיו ''גדולי הערך דברים הראויין למי שאמרן לאמר במתיבתא דרקיע'' (הסכמת מהר''ש קושטא) ''ודבריו כראי מוצק חזקים מלאים זיו ונוגה מפיקים ומראיהם ירוצצו כברקים ומתוכם כעין החשמל עולים ענינים עמוקים ודרושים לכל חופציהם מדבש ונופת צופים מתוקים'' (הסכמת הגר''א כהן) ופוק חזי בהסכמתו של הגאון שדי חמד ''צדיקים יראו וישמחו וירננו כל ישרי לב על החיבור היקר הזה מלא דבר ה' זו הלכה וההסכמה עליו היא משנה שאינה צריכה, ומביא לידי חוכא, כי מי פתי יהלל השמש בגבורתו, ומי ישמיע כל תהלתו, הן האדם הגדול הזה שמיה פקיע, בוקע חלוני רקיע, נודע ביהודה ובישראל גדול שמו" ונראה כי סברו וקבלו את דברי תשבותיו ללא נפתל ועיקש

ב. ואמרתי אשאל נא לימים ראשונים ואביט בדברי רבותינו הקדמונים ואשא עיני לאשל הגדול ברמה אב''ד ק''ק פראג ר' דוד אופנהיים שבתוך דברי הסכמתו לשו''ת הנ''ל סייג וכתב בזה''ל ''והנה ביקש מאיתי לבא על החתום ובתחומין זכו לו במקום שאמרו לחתום ושלח לידי עלים לתרופה ולדוגמא, וראיתי רק אפס קצהו אשר טעמתי כדי טעימה אז אמרתי להסכים אומנם בתנאי קודם למעשה, בשאלות ותשובות ראיתי שהגאון המחבר מקצר במקום שהיה לו להאריך ולהעריך מערכה מול מערכה בראיות עצומות לפעמים, שלא יורה שום מורה עד עת האסף אסיפות הרועים ולהקדים במקלות מקלו יגיד לו לעיין בצוותא דשמעתתא להוסיף נופך ואומן קונה בשבח כלי'' ומדבריו אתה תחזה כי דעת הגאון ז''ל שר המסכי'ם כי אין לסמוך ולהורות מדברי הרב הלק''ט שכל דבריו בתשובותיו באו בקיצור כך שעל המורה תחילה לעיין בדברי שאר הפוסקים ובעיקר במקומות שבהם מקל הרב המחבר

גם הגאון המחבר ספר תקוני עירובין ר' חיים אריה איש הורביץ (בהסכמתו למהדו' קראקא) בתוך דברי השבח למו''ל כתב כי ''במעשה ידיהם ראויים להתפאר יען הגאון זלה''ה במעופו על מרומי התבונה וירחף על במתי הש''ס והפוסקים לא התוה תוי המקורים אשר מהם שאב מימי הדעת והעלה פניני אמריו וע''כ רבים בבואם אל חדריו ויחפשו למצוא בארי תורתו חפורות וידמו להם כי הדלתות סגורות ודבריו כחידות לא נפתרות ובני אהובי (המו''ל) פרשום ויבררום כשמלה עמלו וחקרו הספר הנחמד מהחל ועד תומו וכל מעינם להציב לו ציונים על אפיקי הש''ס והפוסקים וגם ממרחק הביאו לחמם להראות מקומות המחברים אשר היה להם משא ומתן דרישה וחקירה בדבריו היקרים ואם דברי הספר הנחמד כרקיע מזהירים יש מהם לא להלכה למעשה רק לפלפול ולחידוד השכל נאמרים'' ודבריו ברור מללו כי בתשובות הרב הלק''ט ''יש מהם לא להלכה ולמעשה רק לפלפול ולחידוד השכל נאמרים'' וכן כתב מרן החיד''א בספרו שם הגדולים (מער' ספרים ערך הלק''ט) ''הלכות קטנות שו''ת מהרב יעקב חאגי''ז ח''א וח''ב וכתבם דרך קצרה לחדד התלמידים וכו' עכ''ל וגדולה מזו כתב מהרי''ט בומסלא בשו''ת מעיל צדקה (ריש סי' נב במוסגר) כי התשובות שבשו''ת הלק''ט ''שנדפסו משם אביו הרב הגאון בודאי לא יצא מפיו ותלמיד טועה העלם'' עכ''ל גם בשו''ת משיבי מלחמה (סי' יז והוא בס''ס בבית אהרן פולד) כתב "נראה שס' הלק"ט לאו בר סמכא הוא למעשה אף דרב גובריה של המחבר מ"מ הס' הזה לא נכתב כלל למעשה ולא להלכה ורק לחדודי בעלמא וכמה דברים באו בו שאין לסמוך עליהם, ימים רבים אח"כ זה ראיתי להרב החסיד במעיל צדקה סי' נ"ב שכתב על ס' הלק"ט אבל אלו שנדפסו משם אביו ההג' בוודאי לא יצאו מפיו ותלמיד טועה כתבם עכ"ל" ועד מפי עד שמענו מר''ש לניאדו בשו''ת בית דינו של שלמה (או''ח ס''ס ג) וז''ל ועוד זאת אני מעיד ומגיד מפה קדוש מרן אדוני אבי זלה''ה שהיה אומר שאין לסמוך על הוראת הלק''ט לפי שבאו בקצרה בלי ראיות לחידודי לתלמידים כאשר רמז הרב עצמו בהקדמתו לח''ב מהלק''ט'' מכל הנ''ל אתה תחזה חבל אחרונים גדולי רבותינו הפוסקים חדשים גם ישנים אשר כולם יעידון יגידון שאין לסמוך על התשובות שבשו''ת הלכות קטנות שבאו בקצירת האומ'ר לחדד התלמידים ותו לא ודע כי לא לחינם כתבו שדבריו באו רק לחדד התלמידים שכן הרב הלק''ט עצמו כתב כן בהקדמותיו לח''א וח''ב כדבסמוך

ג. אך מה נעשה ביום שידובר בנו מדברי כל רבותינו אבירי הבשן אשר עמם עוז ותושיה שלא חשו למידי והעלו דברי קודשו של מהר''י חאגיז על שולחנם שולחן מלכים מאן מלכי רבנן ועל אף שמצינו שיש שפקפקו בדבריו כבר באו אחריהם וישבו דברותיו על נכון

וצא וראה בשו''ת הלק''ט (ח''א סי' רסח) שעלה ונסתפק אודות מי שבירך ואמר 'ה' אלוקנו' ולא הזכיר מלכות והשיב בזה''ל 'מלכות (י''ג שלמה) היא כמו שמע ישראל' ומדבריו הבינו שלמים וכן רבים (הו''ד בשד''ח אסי''ד מערכת ברכות סי' א אות לז) דס''ל שהזכרת מלכות איננה לעיכובא בדומה לפסוק שמע ישראל שהוא קבלת עול מלכות שמים ולית ביה הזכרת מלכות אלא רק 'ה' אלוקנו' בלחוד ומשכך ראו גם תמהו דאנן קיי''ל שכל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה כמבואר בשו''ע (בסי' ריד) וכבר עמד השלמי ציבור ע''ד הלק''ט בזה (הו''ד בשד''ח שם) והחליט דתשובה זו משבשתא היא ולאו מר חתים עליה ואיזה תלמיד טועה כתבה ואולם יעויין בהלכו''ע (ח''ב עמ' פה) דמייתי ליה סמך מדברי הכס''מ (פ''א מהלכ' ברכות הלכ' ה) ועי' בפי' חוקר לב (ע''ד היפה ללב בסי' ריד) שמצאו סמך לדבריו מתשובת ר' נטרונאי גאון (סי' ט מהדו' אופק) וז''ל ''וצריך לומר בכל אחת ואחת (מן הברכות) מלכות והזכרת ה' שכך אמרו חכמים אמר רב כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה ור' יוחנן אמר כל ברכה שאין בה הזכרת ה' אינה ברכה ואע''ג דאמר אביי כוותיה דרב מסתברא מיהא מצוה מן המובחר למימר תרוויהו הזכרת ה' ומלכות עכ''ל וחזינן שמדינא אין הזכרת מלכות מעכבת ואין הזכרתה אלא מצוה מן המובחר ע''כ כדברי הרב הלק''ט (והוא כדברי המו''ל דפו' קראקא שבקיצור דבריו רומז ומכוין לדברי הראשונים או הגאונים) גם עי' בשד''ח שם שהביא משו''ת שם משמעון מנשה (או''ח סי' ה) שביאר כונת הלק''ט בהיפוך וכדעת כל הפוסקים ור''ל דאלוקנו חשיב מלכות דוקא באופן שהוא כמו שמע ישראל שמיחד שמו יתברך עכ''ד וע''ע בשד''ח ובהלכו''ע שם ועכ''פ אתה הוראת לדעת שיש מקום לפסקו של הלק''ט הנ''ל

והנה אחת מתשובתיו המפורסמות של הלק''ט אשר גרמו לרבים לפקפק בספריו היא תשבתו (בח''א בסי' ריח) בענין מליחת בשר בסוכר וז''ל שאלה האם מותר למלוח הקורבן בסוכר תשובה: הסוכר הוא מלח גמור ושמעמיד הדברים זמן רב ואל תתמה שהוא מתוק שכל הדברים יש כיוצ''ב הלא תראה ברימונים מתוקים וחמוצים וכו' גם יש במלח מתוק ומלוח סוף דבר המעמיד נקרא מלח ברית עולם וקיימו עכ''ל בקיצור ע''ש ויעויין בס' אשל אברהם ניימרק (תש''כ דף לו ע''ב הו''ד בשו''ת יבי''א ח''ד יו''ד סי' ב אות ז) שכתב ע''ד הלק''ט הנ''ל ''שבעצם הדבר לעשות הצוקר למלח נבהלתי למראה עיני, ועיינתי בהלק"ט וראיתי לפני פטומי מילי, לא מצאתי לנכון להעתיקם מפני כבוד המחבר. ובשם הגדולים כ' על המחבר הגאון ר' יעקב חאג'יז שהיה שקדן גדול וסיים הש"ס י"ג פעמים. אבל אפי' אילו מצאנו דבר זה בבעל הלכות גדולות שדבריו דברי קבלה לא היינו מקבלים אותם, מכ"ש שלא נקבלם מבעל הלכות קטנות. שלא חיבר הספר אלא לחדד התלמידים. והספר נדפס שלא בחייו, ואולי כתב זה באמת בפורים, ובניו הכניסו זאת בטעות בספרו. וחבל על הנייר והדיו לבטל המבוטל וכו' ע"ש וע''ע ביד יהודה (סי' סט ס''ק צז) גם בשו''ת משפטי עוזיאל (ח"ב יו"ד סי' ח') האריך לתמוה ולהשיב על דברי הלק''ט ראשון ראשון ואחרון אחרון ומסיק "ובאמת שגם הלק"ט לא התיר אלא לענין קרבן, דהסוכר הוא מעמיד כמו המלח והוא גופו של מלח, ואף זה הוא בדרך לחדודי התלמידים כדרכו בכמה מתשובותיו" אולם יעויין בשו''ת יבי''א (שם) בנד''ד והעלה אורכה להשיב על דברי האשל אברהם בזה להעמיד קצת את דברי ההלכות קטנות ולמצוא להם מקום בדברי רבותינו שכתבו להתיר מליחה בסוכר ''וכנראה שנעלם מעיני כת"ר שבאמת בס' עקרי הד"ט התיר בזה להלכה ולמעשה. וכן בס' מסגרת השלחן כתב שקיבל כן מרבותיו. וגם המזמור לדוד פארדו כתב כן להלכה בשם האחרונים. וכן פסק למעשה בשו"ת מעשה אברהם ונראה שאילו ידע מר מספרי האחרונים הללו, לא היה יורה חציו נגד הלק"ט, שלא כתב כלום לענין מליחת הבשר להוציא מידי דמו, ולא כתב אלא הילכתא למשיחא להכשיר מליחת בשר הקרבן בסוכר, ומר ניהו רב דחייש לתקלה ומה יענה ביום שידובר בו דברי כל האחרונים הנ"ל והא ודאי שלא היה מן הראוי לצאת בסופה ובשערה נגד גאון ישראל ר' יעקב חאגיז ז"ל שגדול כבודו מומחה ופקיע כאריה רביע, וכמה הלכתא גברוותא איכא למשמע מניה, וגדולי עולם סמכו עליו בהוראותיו ורק הקיצור שבו נעשה לחדד התלמידים (וגם אילו כתבו בפורים, הרי מר בריה דרב הוא הגאון ר' משה חאגיז (המני"ח), מח"ס שו"ת שתי הלחם ולקט הקמח ועוד, הוא המוציא והמביא בהוצאת ס' הלק"ט לאור והיה גברא רבה ובעל הוראה) לכן היה נכון יותר לכתוב במתינות יתר. בפרט שכמה אחרונים כתבו שאף הלק"ט אודויי מודה לענין מליחת הבשר להוציא את דמו דלא מהני. וכמ"ש בדברי חיים מצאנז ובשו"ת רב פעלים ובהלכה רווחת (שהוא חיבור מיוחד על הלק"ט מרבני ירושלים ת"ו בדורות שלפנינו). ע"ש. והגאון יעב"ץ במור וקציעה הביא דברי הלק"ט כדבר פשוט ומוסכם ע"ש'' ואף שבשו''ת יבי''א הסיק להלכה שלא כדברי הלק''ט אף בדיעבד מ''מ הנך הרואה שאין דבריו בתשובו מגדל הפורח באויר כמו שהיו שחשבו כך[2]

ד. והנה רבים מן המערערים הנ''ל נמקו דבריהם שאין לסמוך ע''ד הרב הלק''ט בהיות ודבריו באו בקיצור נמרץ ובאמת שתפול התימה על הרב הלק''ט מאיזה טעם קיצר מאוד בלשונו ומדוע באו דבריו כחידות סתומות קצרות וחתומות וראיתי כי בענין זה עמד הרב הלק''ט עצמו ומדבריו פינה ויתד לכל להכרעת ההוראה ביחס הנכון לשו''ת הלק''ט ונתפרשו דבריו בזה בשני הקדמותיו ובתשובתו האחרונה

וזו לשונו בהקדמתו הראשונה ''ראה ראיתי לכתוב מקצת משאלות שנשאלו בבית מדרשנו הגדול בית יעקב מידי שבת בשבתו ולהיות בלתי אפשר להאריך בכל אחת כרצוני (ועי' בסמוך שהוא משום קיצור הזמן) אכתוב מה שעלה במחשבה בקצור נמרץ בדרך אפשר שדנין אפשר משאי אפשר והשתדלתי לכתוב בקיצור הלשון היותר אפשר לג' סיבות א. כמו שעושין חז''ל שמסמיכין הדין או הדרשה שלהם לפסוק כדי שיעלה זכרו בקוראו בפסוק ב. לאהבת הקיצור ג. לחדד התלמידים שיבקשו מקור הדין ואמיתותו בדברי'' והנה ההערה בדבריו גלויה היא שפתח באומרו שאין בידו להאריך כרצונו ומשום כך כתב בדרך קצרה ושוב שנה ופירש טעם אחר בזה שהוא משום ג' סיבות וכד דייקת שפיר אתה תחזה דר''ל כי לבד מה שלא האריך כרצונו מבלתי יכולת עוד בה שאף את אשר כתב השתדל לכתוב עוד יותר בקיצור והוא אומרו 'והשתדלתי לכותבם 'בקיצור הלשון יותר' היינו לבד מה שבין כה הוכרח לכתוב בקיצור, עוד קיצר דבריו ולשונו יותר בכדי שיהיו תשובותיו נזכרים ולאהבת הקיצור ובכדי לחדד התלמידים שיבקשו מקור הדין ואמיתותו והנה מהקדמה זו לא נוכל ללמוד שלא כתב דבריו למעשה ואף שכתב שעשה זו בכדי לחדד התלמידים לא היתה כוונתו בזה אלא לסיבת קיצור הלשון (וכמ''ש לנכון בשו''ת יבי''א הנ''ל) אך התשובות שהושבו לשאלות שנשאלו ודאי למעשה היו וכך עלה במחשבתו להורות ורק ממה שכתב שהעלה תשובותיו ''על דרך אפשר שדנין אפשר משאי אפשר'' נוכל לדקדק מעט שלא היו דבריו כהכרעה אלא כנטיה על דרך האפשר

והנה בהקדמתו השנית כתב לו את משנה התורה הזאת בתוספת נופח וז''ל ''ואקח מעט ממה שחנני מעט ממה שנשאל מידי שבת בשבתו בבית מדרשנו זה הנקרא בית יעקב ומקצת ממה שנתחדש אצלי מידי עוברי יום יום וסמכתיו חלק שני להלכות קטנות שחברתיו בחלק הראשון והודעתי נאמנה כי דברי אלה קטנים הן בערכם להיות יצאו מקטן הערך כמוני ועוד שלא באו בשלימות כדרך כותבי תשובות לשאלות שביום שישי היו נשאלות והיום קצר לעיין כל הצורך ואם לא יועילו להלכה יהיו לעורר לב הצעירים אשר כמוני ולב התלמידים לחדודי בעלמא דאל''כ מה יש בידי לשלם תודות עכ''ל ובאמת שעין רואה מודעה רבה לאורייתא ודבריו מפורשים בלי נפתל ועיקש שאין דעתו לסמוך עליהם להלכה היות ולא כתבם אלא דרך לימודו בלי עיון כל הצורך מחמת חוסר פנאי ואף שאין בהם תועלת להלכה מ''מ יועילו לחדד לב הצעירים לעיין בשאלות הנ''ל ואולם יש מקום לדון שלא כתב כן אלא מחמת ענונותו ויראת ההוראה דיליה פן יסמכו על דבריו בלא עיון כל הצורך וקצת סמך לזה היא סוף הקדמתו בה מודה ועוזב כי אם ימצא טעות בדבריו יחזור בו ע''ש ודו''ק

והנה בתשובתו האחרונה (בח''ב סי' שיח) שפך אור והגיד תעלומה בענין זה וז''ל ''שאלו לי למה סתמת דבריך באיזה מקום'' והשיב ''ויותר שהיה קהלת חכם עוד לימד דעת את העם'' ודבריו באו בחידות ונתפרשו ע''י טובים השנים בנו המני''ח ומהר''ד מסאלונקי

והנה בנו יצא לפרש דבריו בזה ע''פ מה ששמע בשמו דנודע שלא פסקו הלכה כר''מ משום שחבריו לא יכלו לעמוד על סוף דעתו (עירובין יג:) וזה פירוש הפסוק ויותר שהיה קהלת חכם והיה מקום לומר שבעבור זה לא תיהיה הלכה כמותו שלא ירדו לסוף דעתו זה אינו אלא עוד לימד דעת את העם והיה אומר מילתא בטעמא כדי שיבינו העם וע''פ זה כתב הרב המני''ח כי אביו בהיותו שוקד על תלמודו יום ולילה והוו נהרין ליה שבילי דתלמודא כשבילי דנהרדעא ושנה התלמוד הבבלי יג' פעמים ''ולכן כל דבריו באו בשאלותיו ותשובותיו בדקדוק הלשון צח ומתוק בתכלית הקיצור כדרך הגדולים אשר בהעמיק עליהם העיון תמצאם על קו הדין והיושר אין בהם נפתל ועיקש כי דבריו צדקו יחד אחר השקפה בעין החמלה'' ורמז זה לרוב עונותו עכ''ד (וכיוצ''ב כתבו המו''ל דפוס קראקא הו''ד לעיל) והנה מדבריו אתה תחזה דכוונת אביו בהביאו הפסוק הנ''ל להורות כי על אף חכמתו וביקאותו העצומה וקיצור דבריו ראויין דבריו אלו להפסק להלכה שכן מצינו בקהלת שעל אף חכמתו הרבה מאחר ולימד דעת את העם ופירש דבריו יש לומר שהלכה כמותו עד כאן כפי הנראה מדבריו

ובאמת שהדברים קשים להולמם איבעת אימא קרא ואי בעית אימא סברא חדא דמהר''י חאגיז יצא בשני הקדמותיו לפרש באר היטב מאיזה טעם קיצר דבריו להיות הזמן קצר וחוסר הפנאי לעיין כראוי והיאך נשיא כוונתו לדרך אחרת וענין אחר זאת ועוד כי אם כונת המחבר ברומזו לדברי קהלת שמהראוי לפסוק הלכה כוותיה מאחר ופירש דבריו והבינם לעם על דרך שעשה קהלת הנה האמת תורה דרכה שלא קרב זה אל זה כי אכן דברי קהלת נתפרשו אולם דברי עצמו נכתבו בקיצור בלי מקור וראיה משען ומשענה כפי שכתבו כל הנך אשלי רברבי הנ''ל והוא מעשה לסתור והיאך היה נאה דורש ולא נאה מקיים ושו''ר שהעיר בזה גם הבית דוד (ביו''ד סי' קצא ד''ה ולי נראה) ושם יצא לפרש דבריו בהיפך וכוונתו לומר ''שלא עשה כל דבריו וכל פסקיו להלכה אלא לעורר ולחדד התלמידים וזה הוא עוד לימד דעת את העם שמלבד שהיה קהלת חכם עוד היה עושה שהיה מחדד ומלמד דעת את העם בהמצאות והיינו כגון זה שהיה מתחיל לעורר התלמידים ולא היה גומרן וכמ''ש הוא עצמו בהקדמתו'' עכ''ל הבית דוד

ובאמת שאף שדבריו מתקבלים יותר אולם גם הם לענ''ד לא באו בתכלית הדיוק כי כבר כתב הרב הלק''ט בשני הקדמותיו שכתב דבריו בקיצור לחוסר הפנאי להאריך ומה שהזכיר ענין חידוד התלמידים הוא להיות התועלת היוצאת מן התשובות הקצרות אך לא שמשום כך סתם קצר דבריו מלכתחילה

ולידידי יראה לפרש דברים כפשוטם דר''ל דאף שהיה בידו להאריך ולהרחיב לבאר ולפרש מ''מ בהיותו טרוד בעסק לימוד התלמידים בני ישיבתו לא היה לאל ידו להאריך כרצונו וזה אומרו יותר משהיה קהלת חכם והיה בידו לבאר ולפרש מ''מ לימד דעת את העם והיא שעמדה גם לו לקצר דבריו

ה. והנה דברי ההלכות קטנות הינם נתקבלו באהבה ורוב חיבה בספרי השו''ת ורבותינו הפוסקים סמכו על דבריו כפי הנראה לכל בקי ורגיל בדבריהם ואף מאלו שלא סמכו על דבריו כספר פסק וערערו על ספרו הביאו תשובותיו ודנו בהם להלכה באיזה מקומן[3]

ונראין בזה דברי אב''ד פראג בספרו בני יונה והו''ד בפתחי תשובה (יו''ד סי' רעו ס''ק ג) ''עיין בספר בני יונה שכתב דאם כתב ב' או ג' אותיות מן השם בסתם ולא קדשם לשם השם ונזכר כשרצה להשלים אותו וקידשו כשר דקידושו וגמרו באים כאחד והביא שכ"כ בתשובת הלק"ט וכ' ואף על פי שאין למידין הימנו מ"מ מצטרף לדעת אחרת'' עכ''ל מדבריו אתה תחזה שיש מקום לדברי הרב הלק''ט בהלכה ואם כי אין לדיין אלא מה שעיניו ראות ובמקום שיש להשיב על חידושיו אין לסמוך עליהם שיש מקום לומר שאף הוא לא כתבם להלכה מ''מ בהצטרף עוד דעות וסברות שפיר מצינן לצרופי בהדייהו דעת עליון דמהר''י חאגיז וכן נראה ממה שכתב מהר''ד אופנייהם בהסכמתו (הובא לשונו המלאה לעיל) ''שלא יורה שום מורה עד עת האסף אסיפות הרועים ולהקדים במקלות מקלו יגיד לו לעיין בצוותא דשמעתתא להוסיף נופך'' והיינו שלהורות למעשה ע''פ דבריו לא נכון עד שתתברר הסוגיה כשמלה בבירור דעות נוספות של רבותינו הפוסקים[4] וע''ע בספר אסף המזכיר (ערך ספר הלק''ט) ובשו''ת רביד הזהב (ברדא ח''ד מערכות דוד ערך הלכות קטנות) ובס' ללקוט שושנים (ח''ג עמ' קלז) ע''כ בס''ד

---

[1] בין הזמנים אב תשפ''ד
[2] ועי' עוד בס' בית דוד (חיו''ד סי' קצא) שנשאל באבל שיש לו בן למול האם יהיה רשאי לילך לבית הכנסת להתפלל ברוב עם ולשמוע זמר והוכיח שם מהמבואר בשו''ת מהרש''ל (סי' עא) שיש לאסור בנד''ד ונוהג ככל דיני אבילות והעיר ממה שכתב בשו''ת הלק''ט (ח''א סי' רפט) ''הלכה למעשה אבל שהוא בעל ברית מותר בנעילת הסנדל ופטור מעיטוף הראש וגם לא יאמרו צידוק הדין דיו''ט שלו הוא וכו ע''ש וסיים ''ויראה לי דלא שבקינן סברת רש''ל ז''ל מפני זה ועוד דהרב מוהרי''ח ז''ל לא זכר דברי הרש''ל כנראה שלא ראה אותו שאילו ראהו אין ספק שהיה מזכירו לפחות לחלוק עליו וכיון שכן י''ל שאילו ראהו י''ל שהיה חוזר בו'' וסיים ''כללו של דבר נראה לכאורה שאין לסמוך על דברי מהרי''ח ז''ל נגד סברת הגאון מהרש''ל ז''ל ומה גם אחר שכבר גילה הרב מוהרי''ח בהקדמתו שאין לסמוך כל כך על הוראתו שבספר ההוא לפי שכל מה שעשה היה במהירות רב ובקצרה להעיר את המעיין וזה לשונו ''והודעתי נאמנה כי דברי אלא קטנים הם בערכם להיות שלא באו בשלימות כדרך כותבי תשובות לשאלות שביום שישי היו נשאלות והיום קצר לעיין כל הצורך ואם לא יעוילו להלכה יהיו לעורר לב הצעירים אשר כמוני ולב התלמידים לחדודי בעלמא'' וע''ע שם בדברי השגתו ע''ד הלק''ט והוכיח שכתב דבריו בקיצור נמרץ ואף לא עיין בספרים שציין ע''ש אולם כבר בא רעהו וחקרו הוא הרב זרע אמת (בח''ב סי' קנח) ועמד על המדוכה וישב לנכון דברי ההלכות קטנות בזה ודחה הראיה מדברי המהרש''ל וסיים ''ואם כן אין מקום לענ''ד בזה לומר כמ''ש הרב בית דוד הנ''ל דאין לסמוך על הוראות הלק''ט שלא כתבם אלא לעורר לב התלמידים כמו שכתב בהקדמתו וכו' ואני אומר שכיון דכתב ע''ז הלכה למעשה זה יצא מן הכלל ויש מקום שפיר לסמוך על הוראתו מהטעמים הנ''ל ועוד דמסי' רפג הוא מבן המחבר וכתב שם שהם הוראות ששמע מרבותיו וא''כ ודאי שיש לסמוך על דבריו עכ''ל וראה גם בשלחן גבוה (יו''ד סי' ת אות ז) שיצא ג''כ להליץ ע''ד הלק''ט בזה וע''ע בשו''ת חקרי לב (יו''ד ח''ד סי' קנ בנמ''ח).
[3] עי' לדג' בשו''ת בית דוד (או''ח ס''ס עב וס''ס רפד וביו''ד ס''ס מג ובסי' נה) ועי' בשו''ת בית דינו של שלמה (יו''ד סי' ז) ועי' בשלמי ציבור (דיני ציצית דף לג סע''ד וע''ע לו בדף קכט ע''ד)
[4] וכאן מקום איתי לציין למחלוקת אב ובנו הגרע''י ובנו ממשיך דרכו הראש''ל שליט''א בעין יצחק כפי שהערוני כי המעיין בדברות קודשו של הרב בשו''ת יבי''א (שם) יראה נחוחה כי דברי הלק''ט ראויים הם לעלות על שלחן מלאכים וכדאיים הם הוראותיו אולם מאידך מצינו בעין יצחק (כללי הפוסקים האחרונים אות לא) שכתב בזה''ל ''כתב החיד''א בשם הגדולים כי הגאון ר' יעקב חאגיז היה שקדן גדול וסיים הש''ס יג' פעמים אבל ספר שו''ת הלק''ט לא חברו אלא לחדד התלמידים ונדפס שלא בחייו וכן כתב הגר''ש לניאדו שאין לסמוך על הוראות שו''ת הלק''ט לפי שבאו בקצרה בלי ראיות נכוחות לחדודי לתלמידים וכמו שרמז הרב בהקדמתו לחלק שני וכיוצ''ב כתב בשו''ת בית דוד עכ''ל ומדבריו נראה כי דעת עליו נוטה שאין לסמוך על דברי שו''ת הלק''ט להלכה וכדעת האחרונים דמייתי להוא בלא חולק אולם נראה כי אין לנו בזה אלא דברי אביו בשו''ת יבי''א הנ''ל [ומה שכתב בשם הגאון חיד''א מהר''ש לניאדו והבית דוד הנה הבאנו מקורם לעיל אולם מה שכתב בשם החיד''א לגבי מליחה בסוכר שאולי בפורים כתבה הנה זה לא אמר מרן החיד''א מעולם גם מה שכתב שהשיב עליו בזה הרב מעשה אברהם הנה גם זה אינו ולא דק בהעתקתו משו''ת יבי''א (שם) ודו''ק וכמו שהערני בזה ידידי הג''ר יהונתן דון] וע''ע בילק''י (איסור והיתר ח''א עמ' ש"ז במהד' תשנ"ט)