הגיע לידי מאמר מאת ת"ח, ואשמח לשמוע חוו"ד של ת"ח פורום דנן בפתגמא דא.
האם נשים חייבות בברכות השחר
האם נשים חייבות בברכות השחר
בשו"ת יחו"ד ח"ד סי' ד' האריך בענין זה, ותורף דבריו שאע"פ דאנן קי"ל שאין מברכים ברכות השחר בלילה וכפי שהוכיח בשו"ת רב פעלים ח"ב או"ח סוסי' ח' מדברי האר"י ז"ל שאין לברך ברכות השחר אלא עד סוף היום ולא בלילה שלאחריו, ושלא כדברי הגר"א מוילנא והמאמר מרדכי, ולפי זה י"ל שהם כמצות עשה שהז"ג. אולם זה אינו, שהרי מבואר במחזור ויטרי ובתשובת הרא"ש [וכ"ד האר"י] שהמשכים לקום קודם עמוד השחר, יכול לברך כל ברכות השחר, נמצא שאין לברכות השחר הגבלת זמן, ונוהגות ביום ובלילה, ואם כן אין ברכות אלה בכלל מצות עשה שהזמן גרמא עכת"ד.
וכבר הקשו רבים על דבריו, שהרי המשכים בלילה מברך את הברכות של היום 'שלמחרת', אבל את הברכות של היום 'שעבר' א"א לברך בלילה, וכפי שהביא הוא ז"ל מדברי הר"פ, וא"כ עדיין חשיב הז"ג.
ובספר ילקוט יוסף סי' נ"א הערה ל"ג כתב ליישב דאף שאנו נוהגים שלא לברך ברכות השחר אחר השקיעה עד חצות לילה - כל זה הוא על פי הסוד, וכמו שכתב ברב פעלים, אבל בעיקר זמן ברכות השחר, חשיב זמנם כל היום והלילה, ועכ"פ א"א להחשיבם כז"ג עי"ש.
אולם אחר אלף המחילות ואחר הקיד'ה חמש מאות מהדר"ג דבריו תמוהים מכמה אנפי; חדא, שאין זה איזו 'חומרא' בעלמא ע"פ הסוד כדוגמת צדקה בלילה שהביא שם שרק מקפידים לכתחלה לא לתת בלילה, אלא כאן אנו נוקטים ש'אין' לברך בלילה, כלומר שאין זה זמן הברכה, וגם בדיעבד לא מברכים. ובפרט שכל עניני ברכות השחר אנו נוקטים כדעת המקובלים אפילו לברך במקום שע"פ הפשט אין מברכים [כדוגמת הנותן ליעף כח, מי שלא נתחייב בכל ברכות השחר, מי שלא ישן, ועוד], וכ"ש שלא לברך במקום שע"פ הקבלה אין מברכים. ועוד, שהרי הר"פ שם בתחלה כתב טעם ע"פ 'הפשט' שאין מברכים בלילה וז"ל ראיתי דאיכא טעם נכון שלא לברך, והוא כי מצאתי בהרד"א ז"ל שכתב וכו', נמצא לפ"ז לא תקנו חז"ל ברכה זו וכיו"ב אלא בעבור הנאות שהם ביום וכו', לכך ראוי שלא לברך אותם אחר שעבר היום שנתקנו בעבורו עיש"ב. ורק לאחר מכן כתב שמצא טעם ברור ונכון 'יותר' ע"פ הסוד. אבל גם ע"פ הפשט ס"ל שאין לברך בלילה. וכן מפורש בספרו עוד יוסף חי פרשת וישב אות י"ב שגם ע"פ הפשט חלק על המאמ"ר והגר"א, וז"ל ובתשובתי הנזכרת הבאתי דברים אלו וכו', ועשיתי טעם נכון שלא לברך, 'וגם' ע"פ הסוד עשיתי טעם נכון וכו' עי"ש. ועוד, דאשתמטתיה דברי כמה אחרונים שכתבו להדיא שאין לברך בלילה והם המקור חיים [בכרך] בסי' נ"ב שכתב: נ"ל דזמנם בדיעבד ושכח כל היום שנאמר ימלא פי תהלתך כל היום וגו'. רק אם התפלל ערבית עבר זמנם שנאמר ברוך ה' יום יום ע"כ. וכ"כ בספר מאורי אור חלק באר שבע דף קי"ז ע"א שברכת הנותן לשכוי זמנו ביום והוי הז"ג עי"ש [וע"ע לקמן]. וכ"כ בספר שולחן הטהור בסי' ע"א ס"א לגבי אונן שמברך כל הברכות 'עד הלילה השניה'. ובביאורו הארוך שם הביא את דברי הגר"א שמברך גם בלילה, וכתב שלא נראה לנו כלל ואין להאריך עי"ש. הרי לנו שנקטו בפשיטות שאין זמן הברכות בלילה, וא"כ הדר דינא שברכות השחר יש להם דין של מצוות דרבנן שהז"ג, שנשים אינן חייבות בהם.
ובספר ברכת ה' ח"ד פ"א סוף הערה 27 כתב טעם אחר למה נשים חייבות בהם, שכיון שהטעם שא"א לברך אותן משקיעת החמה ועד חצות לילה אינו מצד גוף הזמן אלא מצד שלא שייך לברך ברכות השחר בלילה מפני שהם הודאה על ענינים השייכים ביום בלבד א"כ אין הם נחשבות ברכות שהזמן גרמן ולכן נשים חייבות לברך אותם עי"ש. אולם, מלבד שהיסוד הנ"ל לחלק בין 'הזמן' לבין 'המציאות' אינו מוסכם, ורבים מהאחרונים לא ס"ל חילוק זה, וכפי שהאריך בשו"ת ברכת יהודה ח"א סי' י"ב עי"ש. מלבד זאת, סברא זו אינה נראית בנידון דידן, דאדרבה, ברכות אלו מברכים אותם ביום משום שהם הודאה על דברים השייכים 'ביום' בלבד, ואין לך זמן גרמא גדול מזה. ואין זה דומה לביכורים שאין 'הזמן' גורם אלא 'השמחה' גורמת, ודוק היטב.
והערוך השולחן בסי' ע' ס"א כתב: ובברכות השחר חייבות מדינא שגם הן בכללא דברכות שעליהן נתקנו כל ברכות השחר ע"כ. ואין דבריו ברורים כ"כ. ואפשר שכונתו שגם הם בכלל מאה ברכות, שברכות השחר תיקנו בשביל להשלים מאה ברכות. אולם מדברי הפוסקים הקדמונים לא נראה שנשים חייבות במאה ברכות, וכמו שנקטו רוב חכמי זמננו – עי' בפסקי תשובות סי' מ"ו הערה 106 שקיבץ את דברי האחרונים בזה.
וע"כ נראה שהעיקר הוא שברכות השחר דינם כדין מצוות שהזמן גרמא שנשים פטורות, אלא שמותר להם לברך כיון שהם ברכות השבח ואין בהם 'וציונו', וכפי שכתב האור לציון ח"ב פ"ד ה"א עי"ש, וכ"כ להדיא בספר מאורי אור חלק באר שבע דף קי"ז ע"א, שדן בענין ברכת הלבנה והחמה לנשים, וכתב שגם אם הם פטורות – לדעת התוס' שמותר להם לברך על מ"ע שהז"ג – שפיר מברכות. ולהרמב"ם צ"ל דעדיף מעשיית מצוה שהז"ג, שאני הכא לשבח לבורא עולם כמו הנותן לשכוי – זמנו ביום, וליכא מאן דמרחיק הנשים. ולא דמי להלל מלתא אריכא בפני עצמו מלבד הברכות ע"כ. הרי שכתב להדיא שזמנו 'ביום', וכתב שרק אין 'מרחיקים את הנשים', כלומר 'שמותר' להם לברך, אבל חיוב אין.
וכבר הקשו רבים על דבריו, שהרי המשכים בלילה מברך את הברכות של היום 'שלמחרת', אבל את הברכות של היום 'שעבר' א"א לברך בלילה, וכפי שהביא הוא ז"ל מדברי הר"פ, וא"כ עדיין חשיב הז"ג.
ובספר ילקוט יוסף סי' נ"א הערה ל"ג כתב ליישב דאף שאנו נוהגים שלא לברך ברכות השחר אחר השקיעה עד חצות לילה - כל זה הוא על פי הסוד, וכמו שכתב ברב פעלים, אבל בעיקר זמן ברכות השחר, חשיב זמנם כל היום והלילה, ועכ"פ א"א להחשיבם כז"ג עי"ש.
אולם אחר אלף המחילות ואחר הקיד'ה חמש מאות מהדר"ג דבריו תמוהים מכמה אנפי; חדא, שאין זה איזו 'חומרא' בעלמא ע"פ הסוד כדוגמת צדקה בלילה שהביא שם שרק מקפידים לכתחלה לא לתת בלילה, אלא כאן אנו נוקטים ש'אין' לברך בלילה, כלומר שאין זה זמן הברכה, וגם בדיעבד לא מברכים. ובפרט שכל עניני ברכות השחר אנו נוקטים כדעת המקובלים אפילו לברך במקום שע"פ הפשט אין מברכים [כדוגמת הנותן ליעף כח, מי שלא נתחייב בכל ברכות השחר, מי שלא ישן, ועוד], וכ"ש שלא לברך במקום שע"פ הקבלה אין מברכים. ועוד, שהרי הר"פ שם בתחלה כתב טעם ע"פ 'הפשט' שאין מברכים בלילה וז"ל ראיתי דאיכא טעם נכון שלא לברך, והוא כי מצאתי בהרד"א ז"ל שכתב וכו', נמצא לפ"ז לא תקנו חז"ל ברכה זו וכיו"ב אלא בעבור הנאות שהם ביום וכו', לכך ראוי שלא לברך אותם אחר שעבר היום שנתקנו בעבורו עיש"ב. ורק לאחר מכן כתב שמצא טעם ברור ונכון 'יותר' ע"פ הסוד. אבל גם ע"פ הפשט ס"ל שאין לברך בלילה. וכן מפורש בספרו עוד יוסף חי פרשת וישב אות י"ב שגם ע"פ הפשט חלק על המאמ"ר והגר"א, וז"ל ובתשובתי הנזכרת הבאתי דברים אלו וכו', ועשיתי טעם נכון שלא לברך, 'וגם' ע"פ הסוד עשיתי טעם נכון וכו' עי"ש. ועוד, דאשתמטתיה דברי כמה אחרונים שכתבו להדיא שאין לברך בלילה והם המקור חיים [בכרך] בסי' נ"ב שכתב: נ"ל דזמנם בדיעבד ושכח כל היום שנאמר ימלא פי תהלתך כל היום וגו'. רק אם התפלל ערבית עבר זמנם שנאמר ברוך ה' יום יום ע"כ. וכ"כ בספר מאורי אור חלק באר שבע דף קי"ז ע"א שברכת הנותן לשכוי זמנו ביום והוי הז"ג עי"ש [וע"ע לקמן]. וכ"כ בספר שולחן הטהור בסי' ע"א ס"א לגבי אונן שמברך כל הברכות 'עד הלילה השניה'. ובביאורו הארוך שם הביא את דברי הגר"א שמברך גם בלילה, וכתב שלא נראה לנו כלל ואין להאריך עי"ש. הרי לנו שנקטו בפשיטות שאין זמן הברכות בלילה, וא"כ הדר דינא שברכות השחר יש להם דין של מצוות דרבנן שהז"ג, שנשים אינן חייבות בהם.
ובספר ברכת ה' ח"ד פ"א סוף הערה 27 כתב טעם אחר למה נשים חייבות בהם, שכיון שהטעם שא"א לברך אותן משקיעת החמה ועד חצות לילה אינו מצד גוף הזמן אלא מצד שלא שייך לברך ברכות השחר בלילה מפני שהם הודאה על ענינים השייכים ביום בלבד א"כ אין הם נחשבות ברכות שהזמן גרמן ולכן נשים חייבות לברך אותם עי"ש. אולם, מלבד שהיסוד הנ"ל לחלק בין 'הזמן' לבין 'המציאות' אינו מוסכם, ורבים מהאחרונים לא ס"ל חילוק זה, וכפי שהאריך בשו"ת ברכת יהודה ח"א סי' י"ב עי"ש. מלבד זאת, סברא זו אינה נראית בנידון דידן, דאדרבה, ברכות אלו מברכים אותם ביום משום שהם הודאה על דברים השייכים 'ביום' בלבד, ואין לך זמן גרמא גדול מזה. ואין זה דומה לביכורים שאין 'הזמן' גורם אלא 'השמחה' גורמת, ודוק היטב.
והערוך השולחן בסי' ע' ס"א כתב: ובברכות השחר חייבות מדינא שגם הן בכללא דברכות שעליהן נתקנו כל ברכות השחר ע"כ. ואין דבריו ברורים כ"כ. ואפשר שכונתו שגם הם בכלל מאה ברכות, שברכות השחר תיקנו בשביל להשלים מאה ברכות. אולם מדברי הפוסקים הקדמונים לא נראה שנשים חייבות במאה ברכות, וכמו שנקטו רוב חכמי זמננו – עי' בפסקי תשובות סי' מ"ו הערה 106 שקיבץ את דברי האחרונים בזה.
וע"כ נראה שהעיקר הוא שברכות השחר דינם כדין מצוות שהזמן גרמא שנשים פטורות, אלא שמותר להם לברך כיון שהם ברכות השבח ואין בהם 'וציונו', וכפי שכתב האור לציון ח"ב פ"ד ה"א עי"ש, וכ"כ להדיא בספר מאורי אור חלק באר שבע דף קי"ז ע"א, שדן בענין ברכת הלבנה והחמה לנשים, וכתב שגם אם הם פטורות – לדעת התוס' שמותר להם לברך על מ"ע שהז"ג – שפיר מברכות. ולהרמב"ם צ"ל דעדיף מעשיית מצוה שהז"ג, שאני הכא לשבח לבורא עולם כמו הנותן לשכוי – זמנו ביום, וליכא מאן דמרחיק הנשים. ולא דמי להלל מלתא אריכא בפני עצמו מלבד הברכות ע"כ. הרי שכתב להדיא שזמנו 'ביום', וכתב שרק אין 'מרחיקים את הנשים', כלומר 'שמותר' להם לברך, אבל חיוב אין.
נערך לאחרונה:
