אחד החברין שלח לי
מה בירך מרן הגר"ד קוק שליט"א
בשעה ששמע על מפלת חסאן נאסרללה יש"ו...
א. היום (שבת קדש פרשת נצבים וילך תשפ"ד), בעת תפלת המנחה, עמד רבינו קדוש ישראל רבי דוב הכהן קוק שליט"א בהיכל בית מדרשו, ובירך בשם ומלכות את ברכת "הטוב והמטיב", על מפלת צורר היהודים "חסאן נסראללה" ימח שמו וזכרו...
ב. רבינו שליט"א אמר לציבור הקדוש, שהוא מוציא בברכתו את כולם ידי חובת ברכת ההודאה להשם יתברך.
ג. לאחר הברכה אמר את הפסוק (שופטים ה, לא) "כן יאבדו כל אויביך ה' ואהביו כצאת השמש בגבורתו ותשקוט הארץ ארבעים שנה"...
ד. כמה מהחברים בקשו לשאול ולדעת, האם אין חשש לברך ולהודות על בשורה שהגיעה בשבת קדש, כיון שיש כאן שעל ידי מחללי השבת באה הידיעה, וא"כ אולי הברכה על דבר כזה היא כעין מה שאמרו בב"ק (צד ע"א) על הגוזל חטים ומברך על הלחם הגזול, שעל זה נאמר (תהלים י, ג) "בצע ברך נאץ ה'".
ה. אמנם אין זה שייך לשאלה שלפנינו, [מלבד המרחק שבין האוכל איסור גזל, לבין אדם ששמע דבר, שהמקור שלו על ידי אדם שעבר איסור דרבנן של שימוש בטלפון או ברדיו בשבת, ומלבד הנושא של הנאה מאיסור, ראה בשו"ע ובאחרונים (ריש סימן שיח), ואכמ"ל], כיון שהרבה גויים מצויים באיזור, והם קבלו את הידיעה בהיתר, [שהרי מלבד הערוצים הישראלים שמחללים שבת, יש עוד ערוצי מידע של גויים כידוע], והם אמרו ליהודים שבאיזור, וא"כ אין כלל ועיקר את החשש הנ"ל.
ו. ומלבד זאת, גם אם הידיעה הגיעה רק ע"י ישראל שנגע באיסור ביום שבת בטל' או שהדליק רדיו וכו', אין כאן הנאה של ממש מן האיסור, ולכן מעיקר הדין יכול לברך על סמך הידיעה שהגיעה אפי' מישראל, ובפרט מי שיש לו התרגשות ורצון להודות, שאין דומה רגע הידיעה [כעין "שעת חימום" לטיבותא], לכמה שעות לאחר מכן, שכבר יש צינון ברגשי ההודיה...
ז. וכבר כתבנו פעם עובדא דהוה בראובן שלקח את אשתו לבית הרפואה ביום ששי בעקבות צי'ר הצירי'ם שתקפוה, והיה עכ'ב בלדתה, ולא יכל האיש להתמהמה, ומפני הלחץ זה הדחק הותירה כשהיא יושבת על המשבר בבית הרפואה, ושב לביתו כדי להיות עם ילדיו הקטנים, וההוא גברא יתיב בבית הספ'ק לדעת מה שלום אשתו ומה יעשה בה, ומרוב צערו הלוך ילך ובכה ושערי דמעותיו לא ננעלו, והילדים הרכים יושבים בצע'ר כי ראו את הורתם הולכת בכאב גדול, ולא ידעו מה היה לה, ונוסף גם בראותם את אביהם מצוער, וכמו הצער עלה על פניהם, ביום שמחת ישראל - יום השבת.
וכשמוע כל זאת שכן קרוב, עביד עובדא והניע את רכבו לראות מה מצבה של האשה, וחזר בששון ובשמחה, להודיע את בני המשפחה, כי בסימן טוב בן בא להם ותהי הרווחה, ושמחתם הגדולה - בצער היתה מהולה, כי השבת נתחללה, זאת התורה לעולה, והאב עלה ונסתפק אי יאות לו לברך עתה "הטוב והמטיב" כדין מי ששמע שנולד לו זכר, או שהבשורה הזאת היא "אליה וקוץ בה", כיון שהגיעה לאזנם ע"י מעשה עבירה, ולא יברך עד מוצאי שבת.
ח. ולאחר פלפול ארוך הסיק רבינו שליט"א שיכול האב לברך "הטוב והמטיב" על הבשורה בעצם היום השבת. [ע' בירושלמי (רפ"ג דסוכה) שיי"ח שמיעת קול שופר משופר הגזול. ונחלקו גדולי האחרו' אי מברכין ברכת המצות בכגון דא. וע' רמ"א או"ח (סי' תרצא סי"א). וראה פלוגתת ר"ת ור"י בתוס' שבת (קכב ע"א, ד"ה מקשה) אודות הנאה ממים שהביא גוי מרשות לרשות, ובנ"ד אינו מסתפק ונהנה מן הדבר, אלא "מודה עליו". ודו"ק. ואכמ"ל כעת].
ט. והבאנו בתשובה שם שגם מרן הגרי"ש אלישיב מסכים שמצד הדין אפשר לברך בסיפור הנ"ל, אלא שהוא העיר שמגונה הדבר לברך בכגון דא, וקצת כעין דברי הגאון רע"א בגליון השו"ע או"ח (סי' רכו) שצידד שלא לברך ברכת האילנות על פרי מורכב. [ונראה שבנ"ד לכו"ע יכול לברך, כיון שיש גויים רבים שמספרים בשכונות את הידיעה השמחה הזאת].
י. ובשיעור הלכה הסברנו בס"ד למה רבינו שליט"א מברך על בשורות כגון אלו "הטוב והמטיב". וכעת אין הזמן בידי לכתוב בזה.
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה
