קצת ממה שמצאתי עליו:
בקצרה:
מוצאו קווכזי (או בוכרי). היה דיין בפתח תקוה, אב"ד תל-אביב, מחו"ר ישיבת 'פורת יוסף' וראב"ד בירושלים, תלמיד רבי עזרא עטייה.
חתנו של ר' משה ב"ר מאיר מונשרוף.
נתמנה לדיין ב-א' באייר תשי"א (7 במאי 1951), ונפטר בכ"ג אייר תשמ"ג.
ביתר אריכות:
נולד בירושלים בשנת תרס"ט ומוצאו מ
הרי הקווקז.
היה גר בירושלים בין החומות וזכה להסתופף בצילם של ר' יוסף חיים זוננפלד, ר' לייב ברוידא ור' שלמה אליעזר אלפנדרי (שהיה מחבבו ומקרבו מאוד, ור' יוסף שימשו בקודש והיה עורך אצלנו את ליל הסדר, ואף נתבקש ממנו לתקוע במניין שלו בר"ה).
כבר בצעירותו למד תורה וינק את עיון התלמוד מרבו הגאון רבי עזרא עטייה בישיבת פורת יוסף והיה שקדן ומתמיד גדול ומעיין עצום ולמדן מופלג שרבו הוקירו והעריכו והתבטא עליו בזה הלשון רבי יוסף עמוק עמוק מי ימצאנו קיבל סמיכה מהראשון לציון רבי בצמ"ח עוזיאל לימים היה רבי יוסף ר"מ בישיבת פורת יוסף ולימד שם סדר קדשים נזבחים ומנחות ושאר מסכתות ומבין תלמידיו היו המאורות הגדולים רבי בן ציון אבא שאול רבי יוסף עדס רבי שלמה בן שמעון רבי מרדכי אליהו רבי משה טופיק ועוד וכולם עדים יעידון שינקו ממנו את דרך העיון בלימוד הגפ"ת והיה מכניס בתלמידיו חשק נפלא בלימוד ובחכמה ובמיוחד היה בקי עצום בשלחן ערוך חושן משפט ונו"כ בצעירותו למד בלילות בחברותא עם הגה"צ רבי יהודה צדקה זצ"ל בשכונת בית ישראל והיו לומדים הרבה מהר"מ שי"ף והיה מעמיק בעיון רב בדברי מהר"ם שי"ף ומסביר בטוב טעם וגם כל דיבור תוספות וזה נתן לו את הפיקחות המופלאה שהיתה בו בהיות דיין מצויין בשנת תש"י עבר לכהן פאר לבקשת רבו בבית הדין בתל אביב והיה הראשון שפסק על הממזרים הסיפור הנודע של אח ואחות ופסק לאיסור בשנת תשכ"ה כיהן כאב"ד בירושלים ביחד עם הרשל"צ רבי מרדכי אליהו שליט"א שהעריצו למאוד והיה נמנע מאוד מלפסוק בעיניני גירושין וסיפר הגרי"ש אלישיב שליט"א על רבי יוסף שבאו אליו זוג במטרה להתגרש וסירב לתת פסק דין וכשגגה היוצאת מלפני השליט התבטא ואמר שאם הם יתגרשו חלילה אחד מהם יפטר מהעולם והבני זוג לא שמעו לדבריו ולימים מספר כך היה שהבעל נפטר למרות מידותיו התרומיות וצניעותו המיוחדת בכל נתיבותיו בבית הדין היה תקיף מאוד עם העו"ד לבל יעשו שום רמאות ותכסיסי דברים ומעולם לא פחד ולא חת מפני שום אדם ולא קיבל שום מתנת בו"ד במשך שלושים שנותיו בדיינות.
כל ימיו ברח מהכבוד ומהפרסום היה בקשרי ידידות גדולים עם הגאון רבי איסר זלמן מלצר בעל ספר אבן האזל וכמו כן היה בקשרי ידידות עם הגאון מרן ארעא דישראל רבי עובדיה יוסף שליט"א שהוכירו והעריכו רבות בקיאותו ועיונו בספרי הקצות והנתיבות לגאון רבי יעקב מליורא זצוק"ל והשאגת אריה היו לחם חוקו והתמיד ללמוד בהם והיה מדבר מהם עם רבו רבי עזרא עטייה זצ"ל והגאון רבי שמחה זיבול ברוידא זצ"ל ראש ישיבת חברון בירושלים סיפר שכבר בצעירותו של רבי יוסף היו גרים בשכנות ורבי יוסף ידע את ספר הקצות ומהלכיו והיה מדבר תמיד על חשיבות לימוד של ספרים אלו סבל ייסורין רבים בחייו וחי בעוני עצום בצעירותו וסיפר רבי יהודה צדקה שבצעירותו רבי יוסף סבל ממש מחרפת רעב ממש ופעם אחת הוא התעלף מרעב.
סיפר הרב יוסף בבליקי ז"ל: באחד הימים סיפר הרב שלמה אליעזר אלפנדארי כי הוא זוכר את החידושים שאמרו בהספד על הרב עקיבא אייגר זיע"א, שאלו הרב יוסף בבליקי: בן כמה היה כבודו אז? השיבו: הה, אתה רוצה לדעת בן כמה אנכי היום? ויעשו עין הרע חס ושלום? לא אגלה לך. (הדברים הנ"ל סופרו גם על ידי מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל)
נפטר בערש"ק, כ"ג באייר תשמ"ג, ונטמן בהר המנוחות.
מצורף מכתב בחתימת ידו
