מרן זצ"ל בחזו"ע יו"ט (עמ' קסח) פסק שאין איסור הוצאה בחול המועד כמש"כ המאירי (מו"ד יח: ד"ה אין כותבין) להדיא. וכן ראיתי בילקו"י החדש על יו"ט וחול המועד (עמ' תשנא) ושם הביא שכן פסק בשבט הלוי (ח"ו, סח) ושם כתב דסוגיא דעלמא ודאי כהמאירי אזלי דלא אסרו הוצאה בכלל המלאכות האסורות במועד כאשר יראה סתימת הרמב"ם פ"ז מיו"ט והטור סי' תק"ל כאשר כ' מותרין בכל מלאכה מה"ת אלא שחכמים אסרום במקצת מלאכות וכו' כאשר מפרט בסימנים של אח"כ. ומדלא הוזכר אף מימרא א' בגמ' ובטוש"ע סרך מלאכה מטעם הוצאה, והיה בזה רבותא גדולה דאף הוצאה שהיא מלאכה גרועה, והיא בעצם חי' כאשר האריכו תוס' ורמב"ן ריש מס' שבת ואעפ"כ אסורה בחוה"מ, ודאי משמע מזה כמנהג העולם מאז דלא אסרו זה במועד. עכ"ל. וראיתי שהקשו על דבריו, שהרי מוכח להיפך, מזה שהרמב"ם כתב שחול המועד אסור בעשיית מלאכה ואח"כ פרט את המלאכות המותרות ולא כתב כלל שמותר הוצאה וכש"כ המאירי, מוכח שגם זה בכלל המלאכות האסורות (אך עכ"פ כמו ביו"ט כמבואר בש"ע ס' תקיח). מה נענה על טענה זו?
נערך לאחרונה: