יש כאלה שממשיכים ללכת ברחוב בזמן הצפירה וטוענים שיש חשש איסור. לענ"ד אין מה להחמיר הן מצד ההלכה וגם מצד ההשקפה
מצד ההלכה יש שרוצים לאסור משום בחוקותיהם לא תלכו. אבל להלכה הדבר מותר. דידוע מה שכתב הב"י והרמ"א (יו"ד סימן קעח) בשם מהר"י קולון, שכל איסור בחוקותיהם הוא רק בדבר שיש בו פריצות בדבר שנהגו למנהג ולחוק ואין טעם בדבר, ויש לחוש שהוא משום דרכי האמורי ויש בו שמץ ע"ז. אבל דבר שנהגו לתועלת או שעושין משום כבוד או טעם אחר, מותר. עכ"ל הרמ"א. וכן דעת הר"ן והריב"ש.
ומוכח מהרמ"א שכל הטעם שיש לאסור מנהג ללא טעם, הוא משום שיש בו חשש של ע"ז. א"כ בעמידה בצפירה שיש בה איזה טעם שחושבים זאת לכבוד למתים, וודאי שלא חושבים לע"ז, לית לן בה.
וכבר האריך ביביע אומר (חלק ג' יו"ד סימן כד) בטו"ט להעמיד דעת מרן והרמ"א. וכמה טענות להקל.
מה שהקשה הגר"א ועוד כמה אחרונים מגמ' סנהדרין נב: כתבו על זה כמה תירוצים ע"ש ביבי"א (אות ג, ד). וכן יש לפסוק להלכה כדעת מרן שקבלנו הוראותיו וכ"פ עוד אחרונים. (שם אות ה, ו). ועוד שדעת היראים והרשב"א שאין לאסור מסברא כל דבר משום בחוקותיהם, אלא רק דברים הכתובים בחז"ל. והובא גם בב"י. ובעוד אחרונים להלכה. (אות ז). דעת החת"ס שאף דבר שבתחילתו היה אסור משום בחוקותיהם, אחר שנהגו בו ישראל אין בו שום פקפוק של איסור. (שם). דעת המאירי שהאיסור מן התורה הוא רק בדברים שיש בה ע"ז, אבל שאר דברים הם מדרבנן. (אות א). וכתב בשו"ת כהונת עולם שכן יש לפסוק והו"ל ספק דרבנן לקולא. (אות ג').
אתה הראת לדעת שיש הרבה סמוכין דקשוט באיסור של בחוקותיהם לא תלכו. ולכן גם בעמידה בצפירה לית בה חשש איסור. וכמובן שאין מצוה לעמוד, ועדיף לשהות בבית המדרש וללמוד. אבל מי שמצא ברשות הרבים ורואים אותו, יעמוד ויאמר פרקי תהילים לע"נ הנפטרים.
ובפרט לפי מה שכתב בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ו בהשמטות עמ' ש אות ב) שיש עניין וקצת מקור לעמוד בדממה בזמן אבל. וז"ל שם - נוהַג רֹווֵח לסדר רגעי דומיה להבעת אבל, האם יש יסוד לזה? היסוד לזה הוא מה שנאמר בגמ' ברכות (ו ע"ב) אמר רב פפא אגרא דבי טמיא (בית אבל) שתיקותא. [א.ה. ופירש הערוך שכר האבל שתיקותא ולקבל באהבה] ז"א שהשתיקה מורה ענין השתתפות בצער האבל הכבד שאין לו תנחומין שמקבלים גזירת הבורא, בבחינת אין מי שיאמר לו מה תעשה ומה תפעל. וכן נאמר באיוב ב, וישבו אתו לאור שבעה ימים ושבעה לילות ואין דובר אליו דבר כי ראו כי גדל הכאב מאד. ז"א כי אין להם במה לנחמו עי' מצודות שם. וכן הדבר בהנוהג הזה. שיושבים רגעי דומיה להורות על גודל הכאב שאין לו תנחומין. עכ"ל ודפח"ח. והסכים עמו הגר"מ מאזוז שליט"א בספרו אסף המזכיר (ערך עמידה דום עמ' שנז. ומקור נאמן ח"ב סימן תתקלח).
וכן פסקו מרן הרשל"צ בילקוט יוסף (יו"ד סימן קעח הלכה ח').
וכן בספר החשוב הבית היהודי (ח"ד סימן מג הלכה ו) בשם מרן הרשל"צ רבינו עובדיה זצוק"ל.
וכן הובא בספר מנהגי הראש"ל (ח"ב עמוד 174) מכתב ממרן זצ"ל שאין איסור לעמוד.
ועוד האריך בזה בשו"ת אשר חנן (חלק ו, ז סימן כט) בטו"ט ע"פ ההלכה וע"פ הסברא והישרות (ומרוב חשיבות דבריו צירפתי את תשובתו).
