מתוך ה'מגדלות מרקחים':
בעיקר הדין המבואר במשנה בסנהדרין כ: וברמב"ם שם, שהמלך נוטל חלקו בראש, דהיינו שקודם נוטל הוא את המחצה שלו ממה שיבחר, ואחר כך חולקים שאר העם את המחצה הנשארת, כתב בפירוש רבינו יהונתן מלוניל וז"ל "והוא נוטל חלק בראש, כלומר נוטל מחצה מאותו עיר שהוא יפה יותר, כדכתיב בפרשת המלך שהוא בספר שמואל (א ח), דכתיב שדותיכם וכרמיכם יקח.
ויל"ע למה הוצרך לומר דזה נלמד מהאמור בפרשת המלך בספר שמואל, הרי המקור לזה שהמלך נוטל דוקא מחצה, מפורש בגמ' סנהדרין כא. "שאר ביזה שבוזזין מחצה למלך ומחצה לעם מנלן, דכתיב וימשחו לה' לנגיד ולצדוק מקיש נגיד לצדוק [דהיינו כהן גדול], מה צדוק מחצה לו ומחצה לאחיו, אף נגיד מחצה לו ומחצה לאחיו, וצדוק גופיה מנלן, דתניא רבי אומר והיתה לאהרן ולבניו, מחצה לאהרן ומחצה לבניו". ומדברי רש"י (ויקרא ב ג) נראה, דמהאי קרא דמחצה לאהרן ומחצה לבניו גופא, למדים שאהרן נוטל תחילה חלק בראש, והיינו מדכתיב לאהרן תחילה ואחר כך לבניו, וכן מפורש בתו"כ נדבה פרק י"א ועי' בראב"ד שם. א"כ ממילא כיון דמקישים מלך לכהן גדול להאי דינא דמחצה לאהרן וכו', ממילא נוטל חלקו תחילה מהך הקישא גופא, וצ"ע.
ונראה בדעת הר"י מלוניל, דס"ל כמ"ש הר"ן (מגילה יד: מדפי הרי"ף), שכתב שמה שהכהן גדול נוטל את המחצה שלו בראש, הוא מדין "וקדשתו" שכהן נוטל מנה יפה ראשון, וכמו שישראל צריכים לתת לכהן ליטול מה יפה ראשון, כך שאר הכהנים צריכים לקדש את הכה"ג מחמת קדושת הכהונה גדולה הנוספת שבו, והוא נוטל מנה יפה ראשון, [ועי' במנ"ח מצוה רס"ט שהעיר בזה, שמבואר בר"ן דיש מעלה לכה"ג על כהן הדיוט לפתוח ראשון וליטול מנה יפה ראשון]. מבואר דלא ס"ל דמקרא דמקדים אהרן לבניו גופא ילפינן את הקדימה ליטול מחצה שלו, אלא מהתם ילפינן רק דנוטל מחצה, ומה שמקדימין את הכה"ג הוא מדין "וקדשתו". וממילא לא שייך ללמוד מזה למלך, דהא מלך אין בו קדושה יתירה ואין בו דין וקדשתו מצד קדושתו. ולכן הוצרך הר"י מלוניל לפרש, דזה מדין פרשת המלך דאת שדותיכם ואת כרמיכם ואת זיתיכם הטובים יקח, וא"ש היטב.
בעיקר הדין המבואר במשנה בסנהדרין כ: וברמב"ם שם, שהמלך נוטל חלקו בראש, דהיינו שקודם נוטל הוא את המחצה שלו ממה שיבחר, ואחר כך חולקים שאר העם את המחצה הנשארת, כתב בפירוש רבינו יהונתן מלוניל וז"ל "והוא נוטל חלק בראש, כלומר נוטל מחצה מאותו עיר שהוא יפה יותר, כדכתיב בפרשת המלך שהוא בספר שמואל (א ח), דכתיב שדותיכם וכרמיכם יקח.
ויל"ע למה הוצרך לומר דזה נלמד מהאמור בפרשת המלך בספר שמואל, הרי המקור לזה שהמלך נוטל דוקא מחצה, מפורש בגמ' סנהדרין כא. "שאר ביזה שבוזזין מחצה למלך ומחצה לעם מנלן, דכתיב וימשחו לה' לנגיד ולצדוק מקיש נגיד לצדוק [דהיינו כהן גדול], מה צדוק מחצה לו ומחצה לאחיו, אף נגיד מחצה לו ומחצה לאחיו, וצדוק גופיה מנלן, דתניא רבי אומר והיתה לאהרן ולבניו, מחצה לאהרן ומחצה לבניו". ומדברי רש"י (ויקרא ב ג) נראה, דמהאי קרא דמחצה לאהרן ומחצה לבניו גופא, למדים שאהרן נוטל תחילה חלק בראש, והיינו מדכתיב לאהרן תחילה ואחר כך לבניו, וכן מפורש בתו"כ נדבה פרק י"א ועי' בראב"ד שם. א"כ ממילא כיון דמקישים מלך לכהן גדול להאי דינא דמחצה לאהרן וכו', ממילא נוטל חלקו תחילה מהך הקישא גופא, וצ"ע.
ונראה בדעת הר"י מלוניל, דס"ל כמ"ש הר"ן (מגילה יד: מדפי הרי"ף), שכתב שמה שהכהן גדול נוטל את המחצה שלו בראש, הוא מדין "וקדשתו" שכהן נוטל מנה יפה ראשון, וכמו שישראל צריכים לתת לכהן ליטול מה יפה ראשון, כך שאר הכהנים צריכים לקדש את הכה"ג מחמת קדושת הכהונה גדולה הנוספת שבו, והוא נוטל מנה יפה ראשון, [ועי' במנ"ח מצוה רס"ט שהעיר בזה, שמבואר בר"ן דיש מעלה לכה"ג על כהן הדיוט לפתוח ראשון וליטול מנה יפה ראשון]. מבואר דלא ס"ל דמקרא דמקדים אהרן לבניו גופא ילפינן את הקדימה ליטול מחצה שלו, אלא מהתם ילפינן רק דנוטל מחצה, ומה שמקדימין את הכה"ג הוא מדין "וקדשתו". וממילא לא שייך ללמוד מזה למלך, דהא מלך אין בו קדושה יתירה ואין בו דין וקדשתו מצד קדושתו. ולכן הוצרך הר"י מלוניל לפרש, דזה מדין פרשת המלך דאת שדותיכם ואת כרמיכם ואת זיתיכם הטובים יקח, וא"ש היטב.
