מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ויאמר אלקים אל יעקב קום עלה בית אל (לה א)
פירש רש"י לפי שאחרת בדרך נענשת ובא לך זאת מבתך. והקשה החזקוני הרי לעיל (לב כג) פירש רש"י שהטעם שנענש הוא משום שהכניס יעקב אבינו את דינה לתיבה ומנעה מעשו אחיו, שמא היתה מחזירתו למוטב.
ובפירוש רבינו עובדיה מברטנורא כתב ליישב, דשני החטאים גרמו [וכ"כ בשפתי חכמים לעיל], וצריך ביאור.
ובגור אריה למהר"ל מפראג זצ"ל ביאר, דבאמת עיקר העונש הוא על שמנעה מעשו, אלא שעל זה היה יכול להיות שהיה הקב"ה מאריך אף עד שיחזור על זה בתשובה ולבסוף לא היה נענש, אלא שעל איחור הנדרים נאמר "ואחר נדרים לבקר", כיון שאיחר אדם נדרו פנקסו נפתחת, וכמבואר במדרש רבה כאן, וממילא גרם לו איחור הנדר שנענש עכשיו על ההטמנה ולא האריך לו הקב"ה.
ויש לבאר עוד, דהנה בתחילת הפרשה כתיב "וירא יעקב מאד ויצר לו", ואמרו חז"ל דאע"פ שהובטח "ושמרתיך בכל אשר תלך", חשש שמא יגרום החטא, ובפענח רזא ביאר דהחטא שחשש ממנו היה מפני שאיחר נדרו וחובו ושמא יגרום חטא זה, א"כ נמצא דהחטא של איחור הנדר הוא היה גורם לכל מה ששלח לעשו, ועל ידי זה בא עשו כמאמר חז"ל במדרש רבה שם עה"פ "מחזיק באזני כלב", שעשו היה הולך לדרכו ורק ע"י המלאכים ששלח יעקב אבינו נתעורר לבוא. ונמצא שאיחור הנדר הוא היה סיבת החטא של דינה, כי לולי איחור הנדר לא היה יעקב אבינו ירא ולא היה שולח לעשו וממילא עשו לא היה בא ולא היה צריך לכל ההשתחויות הללו ולא היה צריך להטמין את דינה, הרי דזה וזה גורם.
ויאמר אלקים אל יעקב קום עלה בית אל (לה א)
פירש רש"י לפי שאחרת בדרך נענשת ובא לך זאת מבתך. והקשה החזקוני הרי לעיל (לב כג) פירש רש"י שהטעם שנענש הוא משום שהכניס יעקב אבינו את דינה לתיבה ומנעה מעשו אחיו, שמא היתה מחזירתו למוטב.
ובפירוש רבינו עובדיה מברטנורא כתב ליישב, דשני החטאים גרמו [וכ"כ בשפתי חכמים לעיל], וצריך ביאור.
ובגור אריה למהר"ל מפראג זצ"ל ביאר, דבאמת עיקר העונש הוא על שמנעה מעשו, אלא שעל זה היה יכול להיות שהיה הקב"ה מאריך אף עד שיחזור על זה בתשובה ולבסוף לא היה נענש, אלא שעל איחור הנדרים נאמר "ואחר נדרים לבקר", כיון שאיחר אדם נדרו פנקסו נפתחת, וכמבואר במדרש רבה כאן, וממילא גרם לו איחור הנדר שנענש עכשיו על ההטמנה ולא האריך לו הקב"ה.
ויש לבאר עוד, דהנה בתחילת הפרשה כתיב "וירא יעקב מאד ויצר לו", ואמרו חז"ל דאע"פ שהובטח "ושמרתיך בכל אשר תלך", חשש שמא יגרום החטא, ובפענח רזא ביאר דהחטא שחשש ממנו היה מפני שאיחר נדרו וחובו ושמא יגרום חטא זה, א"כ נמצא דהחטא של איחור הנדר הוא היה גורם לכל מה ששלח לעשו, ועל ידי זה בא עשו כמאמר חז"ל במדרש רבה שם עה"פ "מחזיק באזני כלב", שעשו היה הולך לדרכו ורק ע"י המלאכים ששלח יעקב אבינו נתעורר לבוא. ונמצא שאיחור הנדר הוא היה סיבת החטא של דינה, כי לולי איחור הנדר לא היה יעקב אבינו ירא ולא היה שולח לעשו וממילא עשו לא היה בא ולא היה צריך לכל ההשתחויות הללו ולא היה צריך להטמין את דינה, הרי דזה וזה גורם.
◆ ◆ ◆
עוד יש לבאר, דהנה בצרת דינה נכללו ב' דברים, חדא דנבעלה לרשע ולנכרי, ועוד שהיה בדרך של ביאת זנות וכמאמר בני יעקב "הכזונה יעשה את אחותינו", וכן לא יעשה מפני שהאומות גדרו עצמן מן העריות ונשמרו מביאת פנויה כמ"ש רש"י עה"פ "וכן לא יעשה". ובזה ביאר באוה"ח הא דכתיב "כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב", היינו ביאת נכרי, "וכן לא יעשה" היינו ביאת זנות.
ומעתה יש לומר דהעונש של ביאת נכרי היה על מה שלא רצה להשיאה לאחיו הרשע, דזה מדה כנגד מדה שנישאת לרשע אחר. אבל מה שהיה זה ביאת זנות הוא עונש בפני עצמו, וזה על איחור הנדר, וכדאיתא בתנחומא סי' ח' דהיה זה מדה כנגד מדה, מפני שנדרו של יעקב אבינו היה אם יהיה אלקים עמדי "ושמרני" מגילוי עריות, וכיון שאיחר נענש בגילוי עריות, והיינו ביאת פנויה שגדרו האומות מן העריות, וכדברי רש"י הנ"ל.
◆ ◆ ◆
בבית הלוי עה"ת בפרשתינו וכן בתיבת גומא לבעל פמ"ג וישב אות ה' כתבו לבאר דהאיסור עריות שהיה על שכם אינו משום פנויה דזה אינו נחשב עריות, אלא משום דאמרינן בסנהדרין נח: דבן נח שבא על אשתו שלא כדרכה חייב מיתה, שנאמר ודבק באשתו ולא שלא כדרכה. והכא כתיב ויענה בשלא כדרכה. וכתב בבית הלוי שם דאכתי קשה לרבא דאמר בסנהדרין שם מי איכא מידי דלישראל שרי ולב"נ אסור, וס"ל דמותר לב"נ ביאה שלא כדרכה באשתו. וכתב ליישב דכל זה לאחר מתן תורה, דאז שייכת סברת מי איכא מידי וכו', אבל קודם מתן תורה לכו"ע היה אסור.
ויש להסתפק באיסור זה האם הוא גם על האשה ככל העריות, או דאין זה שייך לאיסורי עריות דהא האשה אינה אסורה ומותרת לו כעת, רק המעשה הוא איסור, וי"ל דהוי מעשה עבירה גרידא על הבעל והאשה אינה מוזהרת על זה, ועי'.