הקשו האחרונים, כיצד קנה אברהם אבינו מעפרון את מערת המכפלה בקניין כסף, והרי פסק השו"ע (חו"מ סי' קצד ס"ב), "ישראל שלקח שדה מהעכו"ם ונתן דמים וקודם שיחזיק בה בא ישראל אחר והחזיק בה כדרך שמחזיקים בנכסי הגר, זכה אחרון". ותירץ החת"ס שהכסף יצר הפקר, וממילא אברהם זכה בזה בחזקה[1].
ויש ליישב עוד, דהנה בנמוק"י (ב"ב קטז, ב, הובא בחזו"א יו"ד סי' ס סק"ז) ובריטב"א (הגדה של פסח, ד"ה ואולך אותו) מבואר שהארץ ניתנה לאברהם אבינו בקנין הגוף ביום שהקב"ה הבטיח לו אותה, והפירות - לאחר שייכנסו בנ"י לארץ. והרי כתב הרשב"א (גיטין לז, ב ד"ה רבא אמר וקשיא לי) שאם מחל בעל הפירות על זכויותיו - חוזר ממילא לבעל הגוף.
ולפי"ז י"ל שכיון שהכסף סילק את עפרון, ממילא זכה בזה אברהם כיון שהגוף שייך לו. ויל"ע אם החת"ס שכבר נחית להא דעפרון הסתלק, חולק על הרשב"א או על הנמוק"י.
ויש ליישב עוד, דהנה בנמוק"י (ב"ב קטז, ב, הובא בחזו"א יו"ד סי' ס סק"ז) ובריטב"א (הגדה של פסח, ד"ה ואולך אותו) מבואר שהארץ ניתנה לאברהם אבינו בקנין הגוף ביום שהקב"ה הבטיח לו אותה, והפירות - לאחר שייכנסו בנ"י לארץ. והרי כתב הרשב"א (גיטין לז, ב ד"ה רבא אמר וקשיא לי) שאם מחל בעל הפירות על זכויותיו - חוזר ממילא לבעל הגוף.
ולפי"ז י"ל שכיון שהכסף סילק את עפרון, ממילא זכה בזה אברהם כיון שהגוף שייך לו. ויל"ע אם החת"ס שכבר נחית להא דעפרון הסתלק, חולק על הרשב"א או על הנמוק"י.
[1] ועי' חי' הרי"מ (קדושין ב, א) שהקשה שא"כ לא מוכח שקיחה אקרי קנין. ול"ע היטב בדבריו, אבל יל"ד שכל הסילוק הוא משום שבעלמא קונה.
