הלימוד המועדף ליום פורים

[יוסף דהן]

התפרסם גם בקובץ בית יוסף חלק מו - תשפא סימן פז עם הערות העורך המו''ל (מובאים גם כאן)​

הלימוד הנכון ליום פורים​

הלימוד המועדף ליום פורים[1]​

שאלה: כיצד יש להורות למי שמסתפק מה עדיף ללמוד ביום פורים, האם יתבונן במגילה ומפרשיה, או שימשיך לעיין בסדר לימודו הקבוע של כל השבוע[2]?

תשובה:

ראשית צריך לברר עד כמה ואם בכלל יש מעלה או חיוב של לימוד ענייני המועד במועד, ועל ידי כך נוכל לידע לאיזה לימוד יש את משפט הבכורה:

לימוד ענייני המועד במועד

א) איתא בגמ' מגילה (לב ע''א): תנו רבנן, משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בעניינו של יום, הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות חג בחג. ע'כ.

אמנם, אין דברי הגמרא פשוטים וברורים מפני דאכתי איכא לברורי:

• האם תקנה זו נדרשת גם בימי פורים וחנוכה, שהתרחשו לאחר קביעת התקנה?

ב האם יש ללמוד דווקא הלכות או אפשר להסתפק אף במדרש וכיו''ב כדי לקיים תקנה זו?

הלימוד הרצוי במועד

ב) תו איתא בגמ' התם (ד ע"א): ואמר רבי יהושע בן לוי: פורים שחל להיות בשבת, שואלין ודורשין בעניינו של יום. מאי איריא פורים, אפילו יו''ט נמי, דתניא משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בעניינו של יום, הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת והלכות חג בחג? פורים איצטריכא ליה, מהו דתימא נגזור משום דרבה (בדף ד ע''ב שאין לקרוא מגילה בשבת שמא יטלטלה במקום בלי עירוב, לכן הוה אמינא שאסור לדרוש בענייני פורים שמא יבוא לקרוא את המגילה), קמ''ל.

ומפשטות דברי הגמרא שהשוותה בין פסח לפורים בדין ''שואלין ודורשין'', נראה לומר שבפורים יש לשאול ולדרוש דווקא בהלכות פורים כמו פסח.

דעות הסוברות שיוצא י''ח בקריאת המגילה וקריאת התורה

ג) אמנם, הרמב"ם (הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יג הלכה ח), השמיט עניין זה, שהרי כתב: מפסיקין למועדות וליום הכפורים וקוראין בענין המועד לא בסדר שבת, ומשה תיקן להם לישראל שיהו קוראין בכל מועד עניינו, ושואלין ודורשין בעניינו של יום בכל מועד ומועד, ומה הן קורין, בפסח בפרשת מועדות שבתורת כהנים וכו'. ובהמשך דבריו (הלכה י''ז) כתב: בפורים קורין בשחרית ויבא עמלק. ע''כ. ולא כתב ששואלין ודורשין בו כמו בשאר המועדים לעיל.

ובשאילתות דרב אחאי גאון (שאלתא כח) כתוב ''דמחמירין דבית ישראל למיקרא בספרא דאורייתא ולאפטורי בנביא יומא יומא בענייניה, פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות חג בחג, דכתיב ''וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל'' (ויקרא כג, מד). ומצוה שיהו קורין כל אחד ואחד בזמנו ולמדרש נמי בעניינא דיומא, כדתניא (מגילה שם, לב ע''א) רבי שמעון בן אלעזר אומר משה תיקן לישראל שיהו שואלין ודורשין בעניינו של יום הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות חג בחג, בחנוכה קרינן בנשיאים, בפורים קרינן בויבוא עמלק (שמות יז, ח)''.

ומדברי השאלתות מבואר שאין הכוונה בביאור ''שואלין ודורשין'' דווקא ללימוד ההלכות, אלא להזכיר את עניין היום ולכן יוצאים ידי חובה ביום פורים בקריאת התורה בפרשת "ויבוא עמלק". וכן כתב הכהן הגדול מאחיו מרנא ורבנא בספרו משנה ברורה (תרפ''ח ס''ק טז) שביום פורים אשר חל בשבת (פורים משולש) יש לשאול ולדרוש בהלכותיו, כדי לזכור ענינו של יום, אך כשחל ביום חול, יוצאים בקריאת המגילה. ע''כ. ומוכח מדבריו שאין חייבים דווקא לשנות הלכות פורים (כאשר בימי החול) כדי לקיים שואלין ודורשין, אלא די במגילה שמזכירה ענינו של היום. וכ''כ בפני יהושע (מגילה ד ע''א, הובא במשנ''ב דרשו מהדו''ב סי' תכט הערה 2), שיש ללמוד ענייני חנוכה ופורים בזמנם, משום שתיקנו רבנן דבריהם כעין דאורייתא ולא כתב שיש דווקא ללמוד את ההלכות הנוהגות בהם.

י''א שילמד דוקא הלכות

ג) ובצאתי לחופש'י צדה עיני במרגלית יקרה של רבנו יוסף חיים זיע''א בביאורו לגמ' עירובין (נד ע''ב בן יהוידע, ד''ה שם): אמר רב חסדא: אין תורה נקנית אלא בסימנין שנאמר ''שימה בפיהם'' (דברים לא, יט), אל תקרי שימה אלא ''סימנה'' וכו' רבי אליעזר אמר: מהכא ''אמור לחכמה אחותי את ומדע לבינה תקרא'' (משלי ז, ד) - עשה מודעים לתורה. רבא אמר: עשה מועדים לתורה. ע''כ. וביאר בזו הלשון: רבא אמר עשה מועדים לתורה. נ''ל בס''ד הכונה שתלמוד הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות ר''ה בר''ה, הלכות יוה''כ ביוה''כ, הלכות חג בחג, הלכות חנוכה בחנוכה, הלכות פורים בפורים, דאם לומד הלכות בעיתם חשיב לימודי הלכה למעשה ועל ידי כך יתייסדו בליבו ולא ישכחם, ולפ''ז מ''ש ר''א עשה מודעים ומ''ש רבא עשה מועדים תרוויהו הם רפואה ותיקון להתייסד ד''ת בלב שלא ישכחם וכו'. עכ''ד.

יוצא מבואר ומפורש מדברי רבנו יוסף חיים זיע''א שיש ללמוד בפורים דווקא הלכות פורים. ולפיכך אפשר דמה דאיתא במגילה (שם) ''פורים שחל להיות בשבת שואלין ודורשין בעניינו של יום''. גם מיירי דווקא בענייני הלכה. וכן כתב בילקו''י (המובא בהערה הבאה) שמלשון הלכות פסח בפסח משמע שיש ללמוד דוקא הלכות, והביא שכן נקט המשנ''ב בסי' תכט (ס''ק א, ושעה''צ אות ה).

אמנם למרות כל האמור עדיין יש בנידון זה אריכות שהרחיבו פוסקי זמננו, ועיין בהערה מעט מראי מקומות לעורר את לב המעיין[3].

ביטול תורה באיכות

ד) ואיך שלא יהיה, בנידון שאלתנו, אין נפק''מ כלל ויש מקום לחלק מהכתוב הנ''ל, שהרי הספק הוא איזה לימוד להעדיף, קריאת המגילה עם ביאורים או לימוד בעיון בש''ס ופוסקים, ובודאי שעל ידי קריאת המגילה א''א לדעת את הלכות פורים, ואם כן מנלן להעדיף את המגילה יותר מלימוד עיוני ברוב עמל, ואדרבא בגמ' מגילה (ו ע''א) איתא בהדיא ''מבטלין תלמוד תורה בשביל מקרא מגילה'', ונתקשו כמה מרבותינו האחרונים, וכן מאחרוני זמננו [ילקוט יוסף פורים (מהדורת תשע''ג מעמ' רצ''ט והלאה), אור לציון ח''ד (עמ' שכ) שו''ת מרכבות ארגמן ח''ב (עמ' תמח)], מהו הלשון ''מבטלין'', הרי אף הפסוקים במגילת אסתר קודש הם, ונכנסו כחלק מהתנ''ך, וכיצד אפשר לומר שהשומע מגילה במקום ללמוד נחשב מבטל תורה?

אלא שביארו כולם בסגנון אחד, שכאשר הלומד ממעיט מאיכות לימודו בזמן שהיה יכול ללמוד ביתר עיון, גם כן נחשב כמבטל תורה באיכות (ואחד מביארי הרש''ש לגמ' מגילה שם הוא גם כן תירוץ זה, עי' בהערה[4]).

ולחיזוק הדבר, לרוב חשיבותו, ראוי להביא את לשון הזהב של רבנו הפלא יועץ בעניין זה (ערך ידיעה): וכבר כתבו הפוסקים, שמי שיכול לפלפל בחכמה ולקנות ידיעה חדשה, ומוציא הזמן בלמוד תהילים וזוהר וכדומה, לגבי דידיה חשיב ביטול תורה, וכל שכן וקל וחומר אם מתעסק בדברים בטלים בהיות לאל ידו לקנות ידיעות התורה והמצוות. עכ''ל. ועוד כתב שם: ואף שכתבו הפוסקים שמי שיכול ללמוד הלכות ופלפולים ועוסק בתהילים, חשוב ביטול תורה לגבי דידיה, מכל מקום ללמוד אותם פעם אחת בשבוע לא נאמר זה, ועת לכל חפץ. עכ''ל (והביאו להלכה בספר הלכה ברורה ח''ח עמ' ז בתור ויש אומרים). וכן הוכיח בספר נפש החיים (שער ד פרק ב) במעלת העדיפות של עמל התורה מאשר גירסת תהלים: אמרו רז''ל במדרש שבקש דוד המע''ה מלפניו ית' שהעוסק בתהלים יחשב אצלו ית' כאילו היה עוסק בנגעים ואהלות. הרי שהעסק בהלכות הש''ס בעיון ויגיעה הוא עניין יותר נעלה ואהוב לפניו ית' מאמירת תהלים. ע''כ[5].

נמצינו למדים איפוא שבודאי עדיף הלימוד התדיר של גמ' ופוסקים, טוב''י עם ראשונים ואחרונים, מאשר לימוד פסוקי המגילה עם המפרשים.

אלא שיש להעיר שאין זו עצה השוה לכל הלומדים, שהרי המציאות מוכיחה שביום פורים, האוירה לא בכל מקום מאפשרת ללמוד בעיון, הן מצד הסובבים את הלומד, והן מצד הלומד עצמו, ועל כן יש לשקול את הדעת היטב אם לקיים ''תפסת מועט תפסת'' על ידי קריאת פסוקי המגילה עם הביאורים, או לעמול בתורה ולקבל שכר רב כדברי רבותינו במס' אבות ''בן הא הא אומר לפום צערא אגרא'' (פ''ה מכ''ג) וכן ''שטוב לו לאדם דבר אחד בצער ממאה בריוח'' (אבות דרבי נתן פ''ג מ''ו). והכל לפי ראות עיני הלומד ולפי העניין.

דבר בעתו מה טוב

ה) ובהשקפה שניה יש לומר שאע''פ שאין חיוב כלל ללמוד את פסוקי המגילה ביום פורים, מכל מקום מעלה אחרת יש בזה כמבואר בדברי חז''ל בסנהדרין (ק ע''א) תנו רבנן: הקורא פסוק של שיר השירים ועושה אותו כמין זמר והקורא פסוק בבית משתאות בלא זמנו, מביא רעה לעולם, מפני שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הקב''ה ואומרת לפניו: ריבונו של עולם עשאוני בניך ככנור שמנגנין בו לצים. אמר לה: בתי, בשעה שאוכלין ושותין במה יתעסקו? אמרה לפניו: ריבונו של עולם, אם בעלי מקרא הן, יעסקו בתורה ובנביאים ובכתובים. אם בעלי משנה הן, יעסקו במשנה בהלכות ובהגדות. ואם בעלי תלמוד הן, יעסקו בהלכות פסח בפסח, בהלכות עצרת בעצרת, בהלכות חג בחג. העיד רבי שמעון בן אלעזר משום רבי שמעון בן חנניא כל הקורא פסוק בזמנו, מביא טובה לעולם, שנאמר )משלי טו, כג) ודבר בעתו מה טוב. ע''כ.

ומצאתי שכתב בילקו''י (חנוכה תשע''ג עמ' נג) שיש לעיין מה עיקר סיבת התקנה של משה רבנו ע''ה שיהיו ישראל דורשין ושואלין בחג הלכות החג: א. מצד להזכיר ענינו של יום. ב. כדי לדעת את הלכותיו, וכמו דאיתא בגמ' (סנהדרין קא ע''א) ואם בעלי תלמוד הן יעסקו בהלכות פסח בפסח, בהלכות עצרת בעצרת, בהלכות חג בחג. העיד רבי שמעון בן אלעזר משום רבי שמעון בן חנניא, כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם, שנאמר ודבר בעתו מה טוב. עכ''ל. ואם נאמר שעיקר הטעם הוא להזכיר ענינו של יום, יתכן שבפורים אין נתקנה זו, שהרי עוד לא היה זמנם. אך אם הטעם הוא מצד ידיעת ההלכות אפשר דשייך יותר גם בחנוכה ופורים. ע''כ. ועי' בשו''ת צי''א חי''ז (סי' א) שנקט שיש ללמוד בימי פורים וחנוכה את הלכותיהם, וע''ע בילקו''י (עמ' נד) מה שדן שם בדבריו.

קבלת הארת החג

ו) והנה אם לא התכונן דיו בהלכות חג הפורים קודם לפורים, אזי יש חשיבות יתירה ללמוד את ההלכות או אף את המגילה ביום זה, שהרי בכח לימוד ההלכות קודם החג זוכה להארת החג. וכמו שכתב הגאון רבי חיים פלאג'י זיע''א (הובא בילקו''י) בהקדמתו לספר מועד לכל חי: כי מועדי ה' המה מקודשים על פי בית דין והשלוחים, ועכשיו בזמננו, בדברי תורה, לקרות קודם המועדים הלכות חג בחג בש"ס ובפוסקים, וכן מה שחידשו חכמי ישראל הקדושים בספרי המוסר, כספר שני לוחות הברית, וחמדת ימים, וכדומה להם. ומרגלא בפומיה מהרב הגדול מרן זקני אור היר"ח ז"ל, כי בבוא זמן מועדי ה', אם לא היה קורא מקודם בספרי הפוסקים בשלחן ערוך ודישרן סמיכין עלוהי, הלכות חג בחג, וגם ללמוד בספרי מוסר כמו ספר שני לוחות הברית, וספר חמדת ימים, וכדומה, כל חג ומועד בזמנו. לא היה קונה הארת קדושה בנשמתו לקבל עליו קדושת יום טוב. ע''כ. וכן בשל''ה הקדוש (מס' יומא פרק דרך חיים תוכחת מוסר אות רג) כתב שבכל מועד ראוי ללמוד את המסכת הנוגעת בענייניו, כגון בפסח מס' פסחים, ובשבת שקלים – מס' שקלים, וכן על זה הדרך. ע''כ.

ונראה שלעניין השפעת והארת החג אין חילוק בין ימים טובים מהתורה או מדרבנן, ובכל אופן זכות גדולה ועצומה היא לקבל מכל זמן מקודש את החיזוק הרוחני לנשמה בצורה המירבית ביותר. ולכן על ידי לימוד המגילה יזכה לשפע נוסף של קדושת החג, ויתכן דנחשב כעין ''דבר האבד'' ו''כמצוה עוברת[6]'', שלימוד תורה נדחה מפניה (כמו שכתב הרמב''ם (פ''ג מהל' ת''ת ה''ד) ובש''ע (יו''ד סי' רמו) שאם אפשר שהמטלה תעשה על ידי אחרים יקיימה ויסיים מיד יחזור ללימודו[7]).

לימוד במקום שלבו חפץ

ז) ועוד מקום לצדד ללמוד המגילה ביום פורים ע''פ הגמ' בע''ז (יט ע''א) שאין אדם למד אלא במקום שליבו חפץ. ועי' בזה בדברי הכהן הגדול מאחיו זצוק''ל בספרו שם עולם (פי''ג) את המעלה וחשיבות ההקפדה בכך וכן בחוסן יהושע (פ''ז). וכמו שכתב הפלא יועץ הנ''ל שעת לכל חפץ (קהלת ג, א) אף לעניין קריאת תהלים פעם בשבוע, כל שכן בעניין לימוד המגילה שבאה פעם – פעמיים בשנה, יוכל ללמוד ולקיים ''דבר בעתו מה טוב'', ובפרט אם לומד קודם שמיעת קריאת המגילה, שבודאי תהיה לו תועלת מרובה לריכוז ולהבנה כדי לצאת ידי חובה.

קריאת תהלים ולימוד בעיון

ח) ונידון דומה מצאתי כתוב בספר הליכות מועד (תשרי עמ' קלו הערה נה) ששם הסתפק הגאון הרב אופיר מלכא שליט''א במי שיכול בר''ה ללמוד דפי גמ' וכו' בעיון, אך עבור כך נצרך לישון בצהרים (אחר חצות), או מאידך לקרוא מזמורי תהלים ברצף מבלי לישון, איזו דרך ישרה יש להורות לו? וכתב שעדיף לו לקרוא את מזמורי התהלים משום שבכך ירוויח שני דברים:

א. יישאר ער בכל יום ר''ה, כפי שידועה חשיבות מעלה זו (שהביאו הקדמונים מהתלמוד ירושלמי שהישן בר''ה מזלו ישן, ועי' בהערה[8]).



ב. במקום אותו זמן שתיכנן לשינה, מנצלו לקריאת תהלים, ובמדרש שוחר טוב (פרק א על הפסוק ''יהיו לרצון אמרי פי'') נאמר ''ביקש דוד המלך מהקב"ה: יעשו לדורות ויכתבו לדורות אמרי פי ויחוקקו לדורות ולא יהיו קורין בהם כקורין בספרים (ובילקוט שמעוני פ''א הגירסא ואל ''יהיו קורין בהם כקורין בספרי מוריס, והיינו ספרי יוונים) אלא יהיו קורין בהם ונוטלים שכר עליהם כנגעים ואהלות''. ואין לחוש לביטול תורה באיכות לפי שמצינו בפוסקים ענין לגמור את התהלים בראש השנה, פעמיים כמנין ''כפר'' (מטה אפשרים בסי' תקצ''ח ס''א ועוד), והוא משום חשיבות היום וכח השפעת התהלים ביום זה[9]. ע''כ תוכן דברי הרה''ג ר' אופיר מלכא שליט''א[10].

ומדויק מדבריו, שבאופן שיוכל ללמוד ברצף בר''ה גמרא בעיון וכיו''ב עדיף מאשר שיקרא תהלים ואף אם יסיים אותם פעמיים כמנין כפר, משום מעלת לימוד תורה באיכות.

וממילא איכא למימר דהוא הדין בנידון דידן, יש לאדם לבחור את מה שעמל בו יותר למרות העניין של לימוד ענייני החג בחג. אמנם יש להעיר על כך שמנהג קריאת התהלים בר''ה מקורו מהפוסקים האחרונים, אך מה ששואלין ודורשין במועד מעניני המועד, זו כבר תקנה קדומה כנ''ל (אלא דאכתי לא פשיטא אי שיכא נמי בפורים וחנוכה). וצ''ע.

התמדה

ט) ואמנם אם אכן ילמד ביום פורים רק את פסוקי המגילה או אף את הלכותיה, עדיין יש מקום לדון שהרי בכך מחסר הוא את אבן היסוד לצמיחה וגדילה בתורה, הלא היא מידת ההתמדה, ומעלתה כה נשגבה עד שביום הדין שואלים את האדם ''קבעת עתים לתורה?'' (שבת לא ע''א) ולא ''כמה תורה למדת?'' (מחזיק ברכה סי' א סק''ה), וכן אמר שמאי, עשה תורתך קבע[11] (אבות פ''א משנה ט''ו). ובאופן שמחסר יום אחד מסדר קביעותו (וכ''ש אם מקיים גם את שושן פורים), נוצר מצב שבודאי מקשה על החזרה לשיגרה.

ותו איכא למיחש לדברי תרומת הדשן שמנהג טוב נחשב כאשר ממשיך בו ג''פ, והנה פסק מרן בש''ע (יו''ד ריד ס''א) שאם רוצה להפסיק את הנהגתו הטובה (ע''ש בדוג' שהביא) צריך לעשות התרה, וכן בשאלתנו, הרי כל יום הוא לומד גמ' ופוסקים, וצריך לעיין אם יוכל לוותר על יום אחד עבור לימוד עניני הפורים[12].

ומצאתי יישוב לדבר בדבריהם של רבנו יוסף חיים זוננפלד זצ''ל, רבה של ירושלים בשו''ת שלמת חיים (יו''ד סי' תס''ז) ובמנחת שלמה (קמא סי צ"א אות כ, ובהליכות שלמה תשרי עמ' ו-ז) שבכהאי גוונא יוכל לסמוך על מה שאומר בתחילת השנה גילוי המודעה של התרת נדרים, ולכן אינו בכלל העובר על מנהג טוב שהתרגל בו, כי המנהג נקרא על דעת מה שגילה במפורש בתחילת שנה שלא יהיה כדרך נדר, אך באופן שנדר במפורש לא מהני[13]. ע''כ.

ולענ''ד נראה שמכל מקום היות ועוסק ביום פורים במצוות היום, אינו בכלל ''אם 'תעזבני יום יומים אעזבך'' (ירושלמי סוף ברכוות) ואין נקרא שמחסר בהתמדתו שהרי גדול תלמוד שמביא לידי מעשה (קידושין מ ע''ב) וכל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת (אבות פ''ג מ''ט), ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה (שם פ''א, יז). ועל כל פנים עצה טובה קמ''ל שנכון ורצוי שילמד לכל הפחות מעט מסדר קביעותו התדיר ובזה יוצא מכל פקפוק.

תשלומין ללימוד תורה

י) ובאופן שלא אסתייעא מילתא בידו ללמוד את חוקו ביום, עדיין יש באפשרותו להשלים כמו שהביא המשנ''ב (עי' סי' קנה סק''ד, וסי' רלח סק''ד) את הנהגת רב אחא בר יעקב ד''יזיף ופרע'' (עירובין ס''ה ע''א) ופירש רש''י (ד''ה יזיף ופרע): היה קובע לו לשנות כך וכך פרקים ביום והיה רגיל לעסוק ביום ופעמים שהיה טרוד במזונותיו ביום ופורע קביעות עתו בלילה. ע''כ[14]. וכן כתב בילקו''י (הובא לעיל) שיש לנהוג במוצאי תשעה באב.

וכמובן לצורך כך יש לו לדעת בעצמו שיוכל להשלים הקביעות, ולמרות הכבדות והעייפות יתחזק על ידי כך שידע ששכרו כעת הוא עצום ורב, משום שבמוצאי פורים אחר כל הכוסות יין, הסעודה, הריקודים וכו' בודאי אין מספר רב של לומדים, ואז שכרו כפול ומכופל עד מאוד[15] (ואפשר להליץ על כך האמרה הידועה ''יום כיפורים – כפורים'', שהשכר הרב של מוצאי הצום ומוצאי יום פורים שווים מחמת חוסר הלימוד שיש באותה שעה).

דעת תורה

יא) ובעוד נפשי בשאלתי אתאי קמיה (ערב ט''ו בשבט תש''פ) הגאון הרב שמואל אליעזר שטרן שליט''א רב מערב ב''ב ת''ו ושאלתיו בנידון האמור. ולאחר כמה שניות של מחשבה השיב ''לכאורה הלימוד של הכולל'''. ושוב שאלתי האם כוונת הרב היתה משום שמעלת עיון בלימוד עדיפא מ''דבר בעתו מה טוב''? ואישר הרב ואמר ''נכון''[16].

מסקנא דמילתא

העולה מן האמור הוא שלכתחילה נכון ללמוד הלכות פורים ביום זה, ועל כל פנים מענייני המגילה, ובפרט למי ששמח בכך ראוי לו לקיים מרבים בשמחה ו''פקודי ה' ישרים משמחי לב'' (תהלים יט, ט), והרוצה להקדיש כל היום ללימוד בעיון, ודאי טוב עושה, והכלל ביום זה[17] הוא לראות ולבחון מה שיביאהו להתעלות והתחזקות בעבודת ה' יתברך ובעיקר לשמחה בלימוד שמביאה לאהבת תורה ומגיע גם מאהבת תורה (שהרי בפורים נאמר מקרא מפורש במגלת אסתר ''קימו וקיבלו היהודים'' ובגמ' שבת (פח ע''א) אמר רבא אף על פי כן שקיבלו את התורה בסיני בכפיה הדר קיבלוה בימי אחשורוש, דכתיב ''קימו וקיבלו היהודים'', קימו מה שקיבלו כבר. ע"ש ופירש רש"י דקבלו מאהבת הנס שנעשה להם דהיינו שקבלת התורה בסיני היתה בכפיה - כפה עליהם הר כגיגית, ובפורים היתה קבלת התורה מחודשת מאהבה). וכמובן שיש ללמוד בפרט ביום מתן תורתנו של התורה שבע''פ בשמחה. (ועי' בחזו''ע שבת ב, עמ' ריב – רטו שנזכר לעיל, שכתב לדחות דברי הסובר שאין ללמוד בעיון בשבת משום שנמצא מצטער והוי חילול שבת, שהרי אף על פי שבתחילה אכן הבנת הסוגיא אינה פשוטה, מכל מקום בהמשך בא לידי שמחה. עכ''ד. וכבר נאמר אין שמחה כהתרת הספיקות, ואם כן אף אם מתקשה בסוגיא הנלמדת במשך השבוע, יוכל לעסוק בה ביום פורים באופן שיבין עד כמה שבכוחו, וילמד כפי טבעו וישמח בחלקו והבא ליטהר מסייעין אותו בדרכו לקיים רצונו (ע''פ יומא לח ע''ב, מכות י ע''ב).

ואם יוכל לקיים שניהם מה טוב ומה נעים (וכמו שכתב כעין זה בשו''ת יחוה דעת ח''ה סוף סי' נב), ומזה ומזה אל תנח ידך (כלשון דברי הבן איש חי בחלום למרן הראשון לציון זצוק''ל, כמובא בהקדמה לספרו טהרת הבית עמ' יד במהדורא קמא ועמ' ב במהדורא בתרא). וה' יזכנו לכוון לאמיתה של תורה מתוך סיעתא דשמיא, עיון, שמחה והבנה ולהגות בה תדיר באהבה עד ביאת גואל משיח במהרה.

---

[1] תשובה זו התפרסמה בס''ד בקובץ בית יוסף חלק מו - תשפא סימן פז, עם הערות המו''ל הרה''ג ר' אליהו דניאל אוזן שליט''א, ובאיזה מקומן יובאו תוכן דבריהם ב''ה.
[2] ואע''פ שמפורים כבר יש להתחיל ללמוד הל' פסח, כבר נשאל הגר''ח קנייבסקי זצ''ל מה ללמוד בפורים הל' פסח או הל' פורים והשיב הל' פורים. ע''כ. ומסתמא השאלה היתה באופן שיש לו סיפק רק באח' מהם לבחור. וכן הוא כאן בשאלתנו.
[3] עיין שו''ת מנחת יצחק (ח''ג סי' נח, ח''ז סימן נ, ח''ח סי' ס) וכן כתבו בזה הראשונים לציון שליט''א, עי' בספר בנין אב (ח''ה סי' מ''ג). ובספרי ילקוט יוסף פסח (מהדורא תשע''ה עמ' נ), פורים (ש''צ), חנוכה (מהדורת תשע''ג ותש''פ עמ' נב). ובשו''ת שלמת חיים (סי' שפז) הבין השואל שבפורים יש ללמוד את עניני היום אך יוצאין י''ח במקרא מגילה, ומכל מקום הוי מדברי קבלה מה שאין כן חנוכה, ולכן הסתפק אם יש ללמוד הלכות חנוכה בחנוכה. והשיב לו הגאון המחבר זצ''ל ''פשיטא שהנכון ללמוד דיני חנוכה בזמנם''.
[4] הרש"ש בחידושיו למגילה (ג.) תירץ, שמי שכבר למד המקרא צריך להיות עסקו בתורה שבעל פה ולכן נחשב למתבטלים. וכן מתבאר מדברי שו"ת בית אפרים (או"ח סי' סח ד"ה ומעתה) וז"ל: המבטל מלימוד משנה ותלמוד לקרוא בנ"ך הוי בכלל ביטול תורה. ומשנה מפורשת בפרק כל כתבי (שבת קטו ע''א) שאין קורין בכתובים בשבת מפני ביטול בית המדרש. ופי' רש"י (ד''ה בין שאין קורין בהן) לפי שבתוך הדרשה היו מורים הלכות איסור, וטוב להם לשמוע הלכות מלקרוא בכתובים. ע"ש. וכן בספר לשכנו תדרשו (ח"ב בהוספות) הביא מהרה"ג ר' אהרן קוטלר זצ"ל שהיה רגיל לומר שהמושג של ביטול תורה קיים לא רק בביטול זמן, אלא אף כאשר לומדים שלא ביגיעה כל הצורך בזמן שיש ביכולתו להתייגע יותר, אף זה בכלל ביטול תורה יקרא. ומטעם זה היה אומר שאדם שמתמסר ללימוד משניות בזמן שיש באפשרותו להתמסר ללימוד גמרא, הרי זה בכלל ביטול תורה באיכות, עכ"ל (וצ''ע אם חולק בדבריו על המבואר בהערה הבאה מדברי בעל אילת השחר). וע"ע בספר ארחות ציון (ח"ג עמ' יג). וע"ע בשו"ת אבני נזר (או"ח סי' תקיז אות י). וכן העלה בשו"ת דברי בניהו (ח"ח סי' טו). הובאו דבריהם בספר ידי כהן – שיח אברכים מהדורא תשע''ח עמ' פג.
[5] ובבקונטרס כאיל תערוג – שבועות (עמ' 100) מובאים דברי מרן רה''י הגאון בעל אילת השחר זצוק''ל בנידון זה: הנה מי שיש לו אפשרות ללמוד מסכת תענית שהיא מס' קלה או מס' אחרת קשה, מחוייב לעמול על המס' הקשה. אלא דא"כ לא ילמדו לעולם מס' תענית וזה לא יתכן. ופשוט שאפילו לפנה"צ מותר ללמוד מסכת תענית. ואחד בימינו הדפיס ספר על מסכת זו דף אחר דף ש"מ שאפשר ללמוד בעיון מס' זו. ומ"מ ודאי שזה יותר קל. ובחזון איש בקובץ אגרות ח"ב (סי' לד) כתב ''דברים קלים כמעט לא נפגשתי''. ואמנם הוא בעומק עיונו לעומקא דדינא הכל קשה, ובכל זאת כמעט שאין חזון איש על מס' תענית. ע''כ מרשימות אחד התלמידים. וכן כתב החזו''א בעצמו דברים אלו ממש בזו הלשון: ובטבעי אני רואה את כל הענינים לחמורים. עכ''ל. וכן בספר ''לחנך בשמחה'' הביא מהגאון הרב זילברשטיין שליט''א דדרך לימוד החזו''א היתה להוציא את כל הדינים שאפשר מכל סוגיא שלומד בה, כאילו נשאל ממש עתה בענין זה וצריך להשיב (הובא ג''כ בס' יסודות התלמוד).
[6] וע''פ סברא זו יתכן שיש לחלק בין קריאת המגילה בפורים במקום ללמוד ובין מי שקורא תהלים במקום ללמוד, שהרי אחד מהטעמים למה שנקטו הפוסקים להעדיף הלימוד הוא שבכך מוסיף ידיעה חדשה בתורה משא''כ בגירסת תהלים (כדברי הפלא יועץ הנ''ל), אך כאשר לומד את המגילה עם רש''י מדרש רבה וכו' מוסיף לעצמו עוד דבר שלא ידע קודם. ובפרט לפי המבואר בהערה הקודמת מבעל אילת השחר שאין יתכן לומר כלל שתמיד עדיף ללמוד מסכת אחרת קשה יותר מאשר תענית, שאם כן לעולם לא ילמד אותה וזה אינו יתכן, וה''ה בשאלתנו, אם לא ילמד כעת את מקראות המגילה, מסתבר שלא ימצא זמן אחר לזה (אלא אם כן לומד מעט החל מחודש אדר כל שנה) ועל כעין זה נאמר ''ואם לא עכשיו אימתי'' (אבות א, י''ד).
[7] הערת הרב אוזן שליט''א: ולכאורה הוא דבר מחודש. ואולי כוונת הרה"כ שליט"א לומר, שע"י שילמד בדברים אלו יקבל הארת החג, וממילא תתקרב נפשו להשי"ת, ויעורר אצלו שלהבת אהבת הבורא, וממילא לאחר הפורים יתמיד יותר בלימוד התוה"ק. עכ''ל. ואנא דאמרי שיש לדמות זאת לשנים מקרא ואחד תרגום שגם הוא דבר שבחובה ולכאו' לתלמיד חכם הוי ביטול תורה באיכות (כמבוא' בפלא יועץ לגבי תהלים באופן שמרבה בהם במקום ללמוד ידיעה חדשה בתורה וכו') הכא נמי לימוד המגילה ועניניה הוא דבר שאמנם לא חייב ואף פחות עיוני לפעמים אך עתה זה עיקר זמנו, ולו יש סדר קדימה שדומה למצוה עוברת.
עוד כתב הרב אוזן שליט''א: ועוד, שהרי על האדם ללמוד כל התורה כולה, כולל המדרשים והאגדות, ואם לא ילמד אגדות ומדרשי פורים בפורים, מתי יעשה לביתו? וכעין מ"ש מרן רבינו זיע"א בחזו"ע שבת ח"ב )עמוד ריב) שיש ללמוד בשבת מדרשי חז"ל המרחיבים דעתו של אדם. ע"ש. ע''כ דבריו.
ויש לומר שהן אמת שכך מבואר במדרש משלי והובא בבאור הלכה, אך יש אפשרות ללמוד אותם מתחילת ראש חודש אדר בבין הסדרים, כאשר הוא עייף וכו', (ואם התלמיד חכם עושה לעצמו תוכנית להקיף את התורה לפי הספקים של דפים ליום וכו' נמצא שלומד הרבה הלכות ונושאים לאו דוקא בזמנם המצוי, ולכן יספיק לעבור על מדרשים אלו ולא צריך לחשוש ''אם לא עכשיו אימתי'') והרי שהלימוד המובחר ביום מסוגל זה שקיבלו את התורה מרצון ובשמחה כמובא בסוף סימן זה, בודאי הוא ע''י עמל וכמו שלפיכך התיר מרן בעל היביע אומר ללמוד בשבת במקום שלא רגיל בו ולא חש לצער כי דוקא מתוך הקושי שבפיצוח הסוגיא שמגיעה ההבנה השמחה גדולה יותר (וז''ל בחזו''ע שבת עמ' רטז ד''ה גדולה מזו: מ"מ לפע"ד אין לאסור כל זה מדינא, שמכיון שאין שמחה כהתרת הספיקות. ויגעתי ומצאתי תאמן. הרי יודע הוא שסופו לבא לידי שמחה. ולמפרע אף יגיעתו וצערו שמחה היא לו. כדאמרינן בילקוט (קהלת פ"ב) אף חכמתי עמדה לי, תורה שלמדתי באף היא שעמדה לי. עכ''ל). ואם כן אפשר שאף דעת החזו''ע עצמו תהיה שביום זה יש להרבות בשמחה ע''י סוגיא בעיון מאשר בקריאת מדרשים וכו' שנותנים הנאה וכו' אבל יותר קלילים לאדם.
ועל מה שכתב לדמות לחזו''ע (שבת עמ' ריב) לגבי מדרשי חז''ל, לא זכיתי להבין כיצד קישר הלכה זו לנידון דידן, שהרי טעמו של מרן זצ''ל הוא ע''פ המאירי שהבין בדבריו שאינו הלכה אלא רק שיעץ עצה טובה כדי להתענג ולשמוח, ולהחליף כח, כדי שלא ילאה שכלו יותר מדאי. אבל אם כביר רצונו וחפצו ותשוקתו לעסוק בתורה, (אחר שעינג את השבת באכילה ושתיה). ומכ"ש אם ידיו רב לו לחדש חידושי תורה, תבא עליו ברכה. ע''כ תוכן דברי החזו''ע. ואם כן לא היתה סיבתו לידיעת התורה, אלא לריענון מהעמל של כל השבוע, אך בפורים שהוא פעם בשנה אין שייך כלל זה.

.
[8] וז''ל מרן הראשון לציון בספר עין יצחק ח''ג (מהדורת תשע''ד עמ' שלט): כתב הרמ"א באורח חיים (סימן תקפג), דמאן דדמיך בריש שתא, דמיך מזליה, והיינו שלא לישן בראש השנה. ובדרכי משה הזכיר דין זה בשם הירושלמי. וכן הוא בט"ז ובגר"א שם. אך בירושלמי שלפנינו לא נמצאו הדברים. וכבר העיר מזה במהר"ץחיות (מגילה יב:). גם בערוך השולחן (אורח חיים סימן תקצז) כתב, לא ידענו איפה נמצא זה הירושלמי, והאריז"ל לא חשש לזה [ואמר דאחר תקיעות ואחר חצות כבר נמתקו הדינים]. ובאמת שהירושלמי הנז' כבר הובא בראשונים, ועיין לר' יהושע אבן שועיב (שהיה תלמיד הרשב"א, חברו של הריטב"א, ורבו של ר' מנחם בן זרח) בדרשות ר"י אבן שועיב (דרשה לראש השנה) שכתב, מכאן כתבו בירושלמי שאסור לאדם שישן בראש השנה, כדאמרינן התם הך בר נש דדמיך בריש שתא, ועוסקין בדיניה לעיל, שהוא מורה עצלה דכתיב מה לך נרדם. ע"כ. ובשו"ת משנה הלכות חלק יג (סימן פ) כתב, כי לפי ראות עיני האחרונים לא מצאו הלשון והירושלמי, מ"מ נאמנים עלינו הרמ"א והבאים אחריו, שראו כן בירושלמי. ע"ש.

[9] ויעויין בילקוט יוסף ימים נוראים (מהדורת תשע''ה עמ' רצ''ג – רצ''ז) שמי שאינו מבין בתלמוד, יקרא בתהלים. אך ת''ח רשאים להמשיך בלימודם כרגיל ולהיפטר ממה שנהגו לקרוא תהלים אחר הסעודה. ע''כ. ולכאו' היה מקום לדקדק בדבריו, שהת''ח יעשה כרצונו, מפני שכתב ''רשאים לפטור עצמם''. אולם המעיין בכל האמור בהערות א – ב שם, יווכח שיש לת''ח דוקא לעסוק בתורה ולא לקרוא תהלים. וכן מוכח מהכותרת להערה ''לקרוא תהלים אחר הסעודה – ובן תורה יעסוק בלימודו''. ואולי נקט כך בהלכה למעלה, מפני שהסתמך בין היתר על מש''כ בשו''ת יחוה דעת (ח''ג סי' מד) לדחות את דברי הגאון רבי שלמה קמחי בשו"ת מלאכת שלמה (חלק אורח חיים סימן ו') הסובר שעל ת''ח הלומד בר''ה במקום לקרוא תהלים בר''ה ''ונראה שאינו יכול לפטור עצמו מקריאת התהלים'' וכו'. וכתב ע''ז ביחו''ד שם, "ולי נראה שאין בכך כלום, ורשאי התלמיד חכם לעסוק בגופי הלכות ביום ראש השנה כדרכו בקודש, שהרי אמרו (בבא מציעא ל"ג ע"א) העוסקים במקרא מדה ואינה מדה וכו', תלמוד אין לך מדה גדולה מזו. ע''כ. ומסתברא דאף למרן היחוה דעת קרוב הדבר לחיוב ואין רק רשות. וע''ע בשו''ת יבי''א ח''א סי' כו, במ''ש בענין ביטול תורה באיכות, ושהעיקר היא ההבנה.
ומילתא אגב אורחא, בספ' ילקוט יוסף שם (עמ' 298) העיר דמסתברא שאין מרן זצוק''ל התכוון שיכול הת''ח ללמוד בביה''כ באופן שכולם קוראים תהלים, שאין זו דרך ארץ. אלא ר''ל שאפשר לו ללכת לביתו ולעסוק בתלמודו וא''צ להישאר עמהם בקריאת המזמורים.
וכ''כ בילקוט יוסף שבת כרך א (ח''ג עמ' מב) כתב שהרוצה ללמוד כמה הלכות במקום אמירת במה מדליקין כאשר הציבור אומר במה מדליקין, "רשאי לעשות כן, (אם אינו ניכר שבודל מן הציבור). ומ"מ עדיף לאומרו עם הצבור כדי לקיים מנהגי ישראל, במנהגים כאלה שאין בהם שום חשש איסור, וירגיל עצמו שלא לזלזל במנהגי ישראל''. ואפשר דסבירא ליה שיוכל הלומד להישאר בבית הכנסת בראש השנה באופן שלומד בצנעה, ומאי דנקט בילקו''י ימים נוראים לאו דוקא.
[10] וע''פ האמור בהערה הנ''ל, אפשר שאף בכהאי גוונא יש לו לישן מעט כדי שיוכל ללמוד היטב. שהרי בלימוד תורה חשובה יותר האיכות מאשר הכמות, והשכר על מה שלומד בעיון פי כמה מקריאת תהלים כדברי בן הא הא ''לפום צערא אגרא'' (אבות ה, כג). ובפרט שכאשר נהנה מהבנתו של הסוגיא השכר כפול אלף (ארחות צדיקים, שער השמחה). וכיו''ב ראיתי בשו''ת מרכבות ארגמן (ח''ג סי' כג אות יט) שכתב בזו הלשון: ואכן מלתי כבר אמורה במקום אחר, שאם יודע בעצמו שישן ואח"כ יועיל לו ללמוד יותר טוב הגם שילמד פחות שעות, אבל איכות הלימוד תהא יותר טובה והספק יותר רב כי עתה הוא ערני ומחודד, ודאי עדיף ילך לישון ויקום רענן וילמד אח"כ בכל כחו. וראיתי להביא ראיה לזה ממש"כ הט"ז באה"ע סימן כה (ס"ק א) וז"ל: כתב הרמב"ם על פסוק ''בכל דרכיך דעהו'' משלי (פ''ג, ו) דהיינו מי שאוכל ושותה ומעדן נפשו כדי שיהיה בריא וחזק לעבודת השי"ת יש לו שכר כמו שמתענה ע"כ. ודברים אלו אסמכתא אקרא תהלים (קכז ב) ''שוא לכם משכימי קום'' דהיינו שיש ת"ח מנדדין שינה מעיניהם ועוסקים בתורה הרבה ויש ת"ח שישינים הרבה כדי שיהיה להם כח החזק וזריזות לב לעסוק בתורה, ובאמת יכול ללמוד בשעה אחת מה שזה מצטער ועוסק בשני שעות ובודאי שניהם יש להם שכר בשוה, על כן אמר ''שוא לכם'' דהיינו בחינם לכם שאתם מצטערים ומשכימים בבוקר ומאחרי שבת בלילה וממעטים שינתם זה בחינם כי ''כן יתן לידידו שנא'' מי שישן הרבה כדי שיחזק מוחו בתורה נותן לו הקדוש ברוך הוא חלקו בתורה כמו אותו שממעט בשינה ומצטער עצמו כי הכל הולך אחר המחשבה. עכ"ל.
[11] ושמעתי בשם מרן בעל אילת השחר זצוק''ל שעל ידי חיסור של יום אחד מקביעות תלמודו, כבר מפסיד כשמונים וחמשה אחוז מאיכות הלימוד. ע''כ. וכן יותר יכול להפסיקו חלילה על דרך שאמרו ז''ל ''כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר'' (יומא פו ע''ב). ודבריו אין צריכין ראיה, ונראה שמקורם מדברי חז''ל ''אם תעזבני יום, יומים אעזבך''. ועל דבר זה כל לומד יכול להעיד, שכאשר מגיע יום ראשון ללמוד את הנלמד ביום חמישי הקודם (כי לא חזר עליו בשבת) הדברים נראים בעיניו כאילו חדשים, ואף אם מעט זוכרם, יתכן שיש בזה קושי של "מיגמר בעתיקתא קשיא מחדתא" (יומא כט ע''א).
[12] הערת הרב אוזן שליט''א: ולכאורה מה חשש יש כאן, דהא המנהג טוב שנהג הוא ללמוד תורה, ואין המנהג מורה על מה ללמוד. ודון בעצמך, דאם נהג ג' ימים ללמוד מסכת מסוימת או נושא בהלכה כל שהוא, האם לא יוכל אח"כ לעבור ללמוד מסכת או נושא אחר בהלכה?! וראה מ"ש הרה"כ שליט"א בהמשך דבריו (ד"ה ולענ"ד נראה(. ע''כ.
ויש להשיב מה היתה ההוה אמינא, דהנה לגבי מי שלומד דף יומי שעה ביום ושמע על חשיבות לימוד ההלכה וביקש להמיר שיעורו בגמ' לפסקי דינים, רשאי וכמו שהעלה ביחוה דעת ח''ו. אך בין דבריו דן אם באופן זה יש לו לעשות התרת נדרים, ובין השורות כתב בלשון הזו: ואף על פי שיש לומר שבנידון שלנו הרי אינו מפסיק לגמרי מלימוד תורה, אלא לומד שיעור בהלכה, ואין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ (עבודה זרה יט), מכל מקום נראה שהאומר אשנה פרק זה או מסכת זו, אינו רשאי ללמוד פרק אחר או מסכת אחרת, במקום הפרק והמסכת שנדר, וכדמוכח בגמרא שם. וכן כתב בספר קרן אורה (נדרים שם). ואם כן הוא הדין לכאן שנהג להשתתף באופן קבוע בלימוד הדף היומי, לא יחלפינו ולא ימיר אותו בלימוד הלכות. עכ''ל.
הרי לך שהיה צד לומר שיצטרך באופן זה של החלפת סוגי לימודים התרה. ואם תאמר דשאני הכא שרק בפורים חפץ לשנות אבל אח''כ חוזר להרגלו, הרי שזה נידון אחר לגבי הפסקה של דבר טוב באופן חד פעמי וכמו שמבואר בתשובה זו. ויש לעיין אם יש לחלק בין לימוד גמ' שמחליף להלכה לבין לימוד הלכה שמחליף לגמ'. ולכאו' בכל מקרה אין נפק''מ כי מסקנת היחוה דעת שם שרשאי ללכת לשיעור ההלכתי ללא התרת נדרים. ואם דרכו לשמוע כמה שיעורי הלכה ביום ואחד מהם הוא רוצה להחליף בשיעור גמ' באופן קבוע, לכאו' צ''ע בדבר.
[13] ועוד סיבה אחרת יתכן לומר מדוע אינו נחשב עובר על מנהג טוב, דמסתברא שעל דעת יום זה (פורים) לא קיבל על עצמו ללמוד כהרגלו, כמו שכתב בילקו''י ארבע תעניות (מהדורת תשע''ט עמ' תי''ח) לענין מי שיש לו סדר לימוד קבוע אך אין יכול ללומדו מחמת איסור שמחה בתשעה באב, שלכתחילה ישלים את הספק הדפים במה שמותר ללמוד (אלו מגלחים במוע''ק וכו') ואם לא יכול, יש לומר שעל דעת כן לא נהג. ואפשר לבאר עוד בנוסח אחר דאינו נכנס לחשש נדר משום שרצונו להמשיך ללמוד, ורק ביום זה של פורים מחמת ריבוי המצוות והשמחה, רוצה לעשות אתנחתא, ובאופן זה אין צריך התרת נדרים (כמו שכתב בזה בשו''ת יביע אומר ח''ב (סי' ל) ובשו''ת יחו''ד ח''ב (סי' ע) בשם האחרונים שכאשר אינו חפץ לקיים רק באופן יוצא דופן וחד פעמי את מנהגו הטוב אינו צריך התרה. וע''ע במה שכתב בשלחן המערכת ח''ב (ערך התרה) שהטעם בזה הוא שיש כעין אנן סהדי שעל דעת דוחק זה לא התנה לנהוג את חומרתו. וכן הזכיר דין זה בעין יצחק כללי המנהגים סעי' לב (במהדורת תשע''ד בעמ' תרעב).
[14] וע' בכף החיים ס' רלח (אות ח), מדוע אפשר להשלים בלילה, שהרי כמעט בכל ההלכות היום הולך אחר הלילה ולא להפך.
[15] ובענין זה כתב הגאון הרב זמיר כהן שליט''א בהקדמה לשו"ת נזר כהן חלק א (עמ' 17): וידוע המעשה בהגר"א מוילנא שעמד פעם בפני נער צעיר שנכנס לביהמ"ד והיה הדבר לפלא הכיצד ענק התורה שכל גדולי ישראל רעשו מפניו, עומד בפני נער צעיר. משנשאל השיבם הגאון כי נודע לו (כידוע שבכח עמל התורה שלו זכה הגאון ז"ל לגילויים עליונים) שבעת לימודו של נער זה אמש היה זמן מסויים שבכל המקומות בעולם לא היה מי שעסק בתורה מלבד הנער הזה. נמצא שהוא קיים בדיבורו את כל הבריאה, ואם המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, זה שכל העולם התקיים וקיים בזכותו - על אחת כמה וכמה, ובודאי ראוי הוא שאעמוד מפניו. והאמת היא שאפילו בשעה שרבבות בני תורה עוסקים בתורה, הן לרוב מעלת ושכר המקיים עולם מלא, דומה הדבר לרבים הזוכים בפרס הראשון העומד על רבבות מיליארדי דולרים, אשר על אף היותם רבים, כל אחד מהם מקבל חלק עצום ורב. אמנם החכם עיניו בראשו לזכור לנצל גם שעות שמספר הלומדים בהם מועט כגון ימי שישי, שבתות, ימי בין הזמנים וכדומה. שבודאי העוסק בתורה באותן שעות שהן מוטלות ללא דורשים בבחינת "מת מצווה", שכרו גדול הרבה יותר משעות אחרות שרבים עוסקים בהן בתורה. ולפחות יזכור כי שעה בשעות אחר הצהרים של יום שישי אינה פחותה מאותה שעה ביום אחר.
[16] ויתכן לומר שדברי הרב הם תשובה לשאלתי מה עדיף ללמוד ביום פורים, ולא מה צריך ללמוד.
[17] הוספת הרב אוזן שליט''א: והכלל ביום זה ובכל הימים.הוא לראות ולבחון מה שיביאהו להתעלות והתחזקות בעבודת ה' יתברך וכו' ע''כ. והן אמת ודאי שיש לחשוב תמיד מה רצון ה' יתברך וכמו שאומר הפסוק ועתה ה' אלקיך שואל מעמך וכו' שאדם כל הזמן ישאל עצמו מה רוצה ה' יתברך ממנו בשעה זו, וכדברי התנא פ''ג מ''ז דאבות עשה רצונו כרצונך וכו'. אך כוונתי היתה לכך שבכולל שלומדים בו מסגרת מסוימת ולא במתכונת של ''ליבו חפץ'' אין לו אפשרות לבחור לימוד שיותר קל לו וכו' מה שאין כן ביום פורים, אם אכן לא מתחבר ללימוד העיוני ואינו חושב שיגיע לשמחה היום כי עד שיבין את התירוץ הנפלא כבר יתייאש, אין הכי נמי יש לו ללמוד במדרש רבה על האגדה וכו'.
ה לשאלתי מה עדיף ללמוד ביום פורים, ולא מה צריך ללמוד.