המפקיד בהמה או כלים אצל חבירו ונגנבו [(או שאבדו)]? (בבא מציעא פרק המפקיד לג.)

[נוריאל]

המפקיד בהמה או כלים אצל חבירו ונגנבו [(או שאבדו)]? (בבא מציעא פרק המפקיד לג.)

מתני': המפקיד אצל חבירו בהמה או כלים, ונגנבו או שאבדו, שילם ולא רצה לישבע, אשהרי אמרו שומר חנם נשבע ויוצא, בנמצא הגנב -- משלם תשלומי כפל. טבח ומכר - משלם תשלומי ארבעה וחמשה. למי משלם? גלמי שהפקדון אצלו. דנשבע ולא רצה לשלם - נמצא הגנב, משלם תשלומי כפל. טבח ומכר - משלם תשלומי ארבעה וחמשה. למי משלם? לבעל הפקדון:

וכתבו תוס' שם:
אית דלא גרסי או שאבדו משום דבאבידה ליכא כפל.
ומיישבים התוס' בתירוץ ראשון וז"ל:
ויש ליישב שכך טוען הנפקד ואחר כך נמצא הגנב.

ואחי הי"ו הוסיף לבאר (ומצאו הדברים חן בעיני ואמרתי לשתף) על דרך תירוץ זה, שהתנא בא ללמדנו בזה שאדם יזהר מלומר שקר אפילו בטעות ולכן השומר אמר "ונגנבו או שאבדו" כדי שלא יתברר אחר כך שאמר דבר שאינו נכון, וכמו שנכתב בספר המידות(אמת, א) וז"ל:
מי שרוצה לדבק את עצמו בה' יתברך, עד שילך במחשבתו מהיכל אל היכל ויראה את ההיכלות בעיני השכל ישמור את עצמו מלומר שקר אפילו בטעות. ע"כ.

ודפח"ח.

 

[נוריאל]

העירו לי שאין כוונת התוספות שהשומר אמר "ונגנבו או שאבדו" אלא שאמר נגנבו ונדברר שצדק או שאמר שאבדו ונתברר שטעה ושעל צד שאמר שאבדו ונתברר שנגנבו [והוא צודק ולא דקתי בזה] והוסיף אין בכך שקר שסוף סוף אבדה ואינו יודע היכן היא. וכתב שראיה ברורה לדברים מהגמרא שם לד ב המלוה את חבירו על המשכון ואבד הפקדון ולהלן בגמרא מוקי לה שיש עדים שנגנבה.

ואמנם התוספות בתירוצם השני כתבו "אי נמי אנו יודעים שנגנבו מתוך ביתו אך אין אנו יודעים אם פשע או שאבדו שאנו יודעין שנאבד ממנו אך לא ידעינן אם על ידי גניבה או על ידי דבר אחר". ומזה שהעמידו שאבדו יכול להתפרש כלא סותר לנגנב נראה שבלשונם הראשון לא כן הוא.

עכ"פ גם בלא דברי התוספות (לא לגברי ללא דבריהם כמבואר מיד להלן) אני רואה פתח פתוח לתרץ כן בהתבסס על ההמנעות מלאמר דבר שקר כנזכר בספר המידות הנ"ל (שאם יאמר שנגנב ויתברר שנאבד יצא שיצא מפין דבר שהוא לא אמת ויש עניין לומר "ונגנבו או שאבדו" בהתבסס על הצד הראשון של תוספות שלאמר שנאבד סותר לנגנב וכאמור שאם לא כן מה יש לו לומר "ונגנבו או שאבדו" כדי לינצל משקר בטעות יאמר שאבדו וחסל).