כדאמרי אינשי
New member
ברכת כהנים - מצוי בהרבה בתי כנסת ובפרט בקרב העם שבשדות, שהבנים מסתופפים בשעת ברכת כהנים תחת כנפות אבותיהם והאב מניח ידו על ראש בניו בעת ברכת כהנים. רבים וטובים כתבו שאין לזה מקור, ואדרבה אין לנהוג כן, שפעמים באים לידי מכשול שמהפכים הבנים את הגב לכהנים בכדי שיהיה מקום לכל הבנים והנכדים תחת הטלית של האב או הסב, ועוד דהברכה מה' ולא מהאב, ויש שכתבו להליץ על המנהג.
הנה בשו"ע (סי' קכח סכ"ג) נפסק שבשעה שהכהנים מברכים את העם לא יביטו ולא יסיחו דעתם, אלא יהיו עיניהם כלפי מטה כמו שעומד בתפלה, והעם יכונו לברכה, ויהיו פניהם כנגד פני הכהנים ולא יסתכלו בהם. ע"כ. והוסיף הרמ"א בהגה 'וגם הכהנים לא יסתכלו בידיהם על כן נהגו לשלשל הטלית על פניהם וידיהם חוץ לטלית, ויש מקומות שנהגו שידיהם בפנים מן הטלית שלא יסתכלו העם בהם. ע"ש. אולם לא מוזכר בשום מקום בש"ס או בדברי הרמב"ם והשו"ע שהאב פורס את כנפי טליתו על בניו בשעת ברכת כהנים, ואדרבה הרי הברכה באה מהקב"ה לכהנים ומהם לעם ישראל ומה מקום לאב להניח ידו. וכן ראיתי בספר אוצרות ההלכה התפלה והלכותיה (ח"א סי' כג הערה 166) שמרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל אמר לו שאין מקור למנהג זה. ע"ש. וכ"כ בספר עבודת עובדיה (עמ' קצו) בשמו שאין לזה מקור. וכן בגליון תור הזהב (21 עמ' יג) כתב הה"כ, ששאל בזה את הרה"ג שלמה בן שמעון זצ"ל, מה מקור למנהג זה שנהגו בהרבה קהילות? והשיב: שאין לזה מקור, וכנראה זה התחיל מכך שהאבות רצו שהילד יהיה לידם בזמן התפלה ולא יצא לחוץ ידבר וכו', והוסיף שמנהג זה אינו נכון משום שהרבה פעמים מסיח דעת הבן ואביו, מההקשבה לברכת כהנים, וראוי שלא לנהוג כך. עכ"ד. וכן בספר נתיבות המערב (מנהגי מרוקו, שחרית אות מג עמ' 45) כתב שאין מנהג לכסות הבנים בטלית, ובמקורות שם כתב שהנה בשו"ע (סי' קכח סכ"ג) מבואר שבשעה שהכהנים מברכים את העם אין להסיח דעת, ובכה"ח שם ובמ"ב (סק"ב) הביאו שבארצות אשכנז נהגו לכסות את פניהם, וסיים הכה"ח שכן ראוי לנהוג, וכתב ע"ז בנתיבות המערב שם שאולי מזה צמח המנהג הנ"ל אלא שאין מנהג זה אצלינו. ע"ש. וכן בספר הנהגות שאלה יפה (ח"א סי' קפג) כתב דכנראה שעיקר המנהג היה שהאבא מכסה בטליתו את בניו הקטנים שלא יציצו בכהנים ומזה יצא להם כאילו האבא מברך ופעמים שהבנים גודלים ואינם רוצים לחסות תחת כנפיו והאבא כועס על כך ופעמים שמקפיד גם על חתנו שלא בא להתברך אצלו, ולכן חשבתי שבעצם מנהג זה צריך עיון ועדיף לוותר עליו וכו', וע"ש מה שהשיב על ת"ח שתמה עליו מדברי הרמ"א (סי' תרץ סי"ז) שאין לבטל שום מנהג או ללעוג עליו כי לא לחינם הוקבעו. ע"ש. והניף ידו שנית בספר שאלה יפה (סי' תק"פ) שנשאל כאשר לא מסתדר לבנים לעמוד אצל אביהם בברכת הכהנים האם יש בזה בעיה במצות כיבוד הורים? והשיב: דכידוע שאין מקור למנהג זה שהאב מניח את ידיו על ראש בניו בברכת כהנים, ומפורש בתורה (במדבר ו כ) "ושמו את שמי וגו' ואני אברכם", כלומר ה' יתברך מברך אותנו עיין חולין (מט). וכידוע מהזוה"ק (פרשת נשא) שצריך לעמוד באימה וביראה לפני הכהנים בשעה שהם מברכים וכו'. וכנראה שהמנהג היה שהאב יכסה את פניהם של בניו הקטנים כדי שלא יסתכלו בכהנים ונשתרבב הדבר וחשבו שהוא מברכם, כך שלמעשה אין צורך לעשות כן, בפרט לגדולים שמבינים, ואין לבוא לא לאבא ולא לחכם אלא כולם מתברכים באימה וביראה מה' יתברך. ע"ש. ועיין בשו"ת אגרות משה (ח"ה סי' כד ד) שכתב שרוב האבות אין לוקחים הקטנים אצלם לכסות פניהם. ע"ש.
ועתה ראיתי שרבים מציינים מקור המנהג להנחת יד בברכת כהנים על הבנים, שלקוח הוא ממה שכתוב בלוח היום (יום ט"ו תשרי) שהרב בעל התניא היה מכסה בטליתו את פני בניו הקטנים. ע"ש. הוב"ד בספר פסקי תשובות (סי' קכח הערה 264). אך המסתכל במקור יראה את הלשון שכתוב, בזה"ל: "כך הנהגה בעת ברכת כהנים, אנו יודעים ע"ז שרבינו הזקן היה לוקח את הצמח צדק קודם חתונתו תחת טליתו לנשיאות כפים" ע"כ. הרי דלא מבואר ששם עליו ידיים, אלא רק מכסם בטליתו, וכמש"כ להעיר לנכון בגיליון תור הזהב (24 עמ' כג), ועוד, דהוא כתב רק בנים קטנים והיום פשט המנהג להניח גם על בניו הגדולים שנשאו. וכעת כתב לי הרה"ג שמעון ויסברג שליט"א שגם רבינו הגרח"ק זצ"ל נהג בזה, וכנראה הטעם לחנכם שלא יסתכלו בכהנים, ושיעמדו על מקומם, ובודאי יש לכוונם פנים כנגד פנים כנגד הכהנים ולא להיפך. עכ"ד.
אולם אחר החפיש'ה מצאתי בספר בנאות דשא לרבי שלמה אדהאן (פ"ב עמ' 10 היה לפני כ 250 שנה), דכתב: ובשעת עליית הכהנים לדוכן העצים עיניך כי כך הזהירו חכמיך ולא תלמוד בספר אחד מספריך יהיה מה שיהיה, כי אם דעתך יהיה לברכת כהניך, ואם יש לך בנים שים ידך על ראשם שנאמר "ותנחת עלי ידך ומברכותך יבורך בית עבדך". ע"ש. וכן הביא בשו"ת אדרת תפארת (ח"ה סי' ד) משם ספר לדעת חכמה ומוסר על התורה (סוף פרשת נשא) שמקור המנהג הנ"ל הוא מספר בנאות דשא הנ"ל. הרי מקור קדום למנהג יקר וחשוב זה. והוסיף דשלח זאת להגאון הנאמ"ן זצ"ל והשיבו בזה"ל: הפסוק "ותנחת עלי ידיך" לא נמצא בשמואל ב' רק בתהילים (לח ג) והוא לקללה ח"ו. עכ"ל. ואולי עירב הפסוקים במכוון ודרש אף את פסוק ותנחת עלי ידיך לברכה. ע"ש. וע"ע בשו"ת אדרת תפארת (ח"ז סי' ו).
וכן בספר כתר שם טוב גאגין (ח"ג עמ' 350) כתב להליץ על המנהג, וז"ל: ראיתי בערי מצרים שבעת שהכהנים נושאים כפים, כל אב ואב מביא את בנו ומעמידו כלפי הכהנים, והאב מכסה בטליתו את ראש הבן במשך ברכת הכהנים, ומשים האב את יד ימינו על ראש הבן, והוא מכוסה בטליתו, ועתה נודע לי שכן המנהג בק"ק ספרדים בערי צרפת, ובמקורות שם כתב שחיפש בספרן של ראשונים שורש למנהג זה ולא מצא אף רמז קל, ואולי אפשר לומר בטעם הדבר שמכיון שבשעת הנשיאת כפים היא שעת רצון לקיום הברכות כמו שנאמר "ואני אברכם" כלומר שהקב"ה מסכים לברכתם של כהנים מאמינים, כי בשימת יד האב על ראש בנו יחולו ויאתיו הברכות על ראשו, אבל אין טעם לכסוי ראש הבן בטלית האב, והנח להם לישראל וכו'. והוסיף עוד בכתר שם טוב שם שבשנת תש"ג ביוה"כ ראה שגם בק"ק שערי רחמים במנשסטר להספרדים התחילו לנהוג כן. ובספר מנהגי מצרים ונוה שלום לא הזכירו דבר זה. ע"ש. וכן בספר עשה לך רב (ח"ג סימן ט עמוד כו) כתב דאף שלא ידוע לו מקור על המנהג, מ"מ ובודאי שהנוהגים כן יש להם על מה שיסמוכו, וראוי להמשיך בו כדי לעורר לב הבנים לעמוד בשעת ברכת כהנים באימה וביראה. ע"ש.
וכעת כתב לי רב אחאי גאון רבי אלעזר סבאג נר"ו מח"ס שו"ת מנחת אלעזר ועוד, שכנראה התפשט להניח היד על בניו בשעת ברכת הכהנים ממש"כ הראשית חכמה (פרק גידול בנים אות ח): וכל מי שמנשק הקטן ידו צריך לשים את ידו עליו ולברכו, כי כשישים אדם את ידו על ראש הקטן מתברך, שנאמר (בראשית מח יד) "וישלח ישראל את ימינו וכו' וכתיב (שם כ) "ויברכם ביום ההוא" וכו', ובהנחת היד על ראש הקטן הוא מתברך, ורמז לדבר ביד האדם ט"ו איברים כמנין ט"ו תבות שבפסוקי "יברכך ה' וישמרך" וכו' (במדבר ו כד), כלומר יחולו על ראשך הברכות בשלושה פסוקים אלו שהם טו' כמנין איברי היד, ע"כ. אולם באמת אינו ראיה לברכת כהנים, דשאני הכא שהברכה לא מהאב אלא מהכהנים. ומ"מ שמא התחלף לעולם משם.
וכן בספר דברי שלום (ח"ב עמ' שכב) כתב ששאל את הגאון מאיר מאזוז זצ"ל דמה מקור למנהג הספרדים שהאב סומך ידיו על ראש בניו בשעה שהכהנים נושאים כפיהם? והשיב לו: דכך נהגו בתוניס ובאטליא מאות שנים, ואולי כדי שלא יסתכלו הילדים בידי הכהנים. ע"כ. וכן בספר משמרת המנהגים (סי' ב) כתב שמנהג זה שיסודתו בהררי קודש וממילא אין לבטלו, והוסיף שם טעם נפלא בעניין המנהג להניח את היד על הראש בברכת כהנים, ע"פ דברי הט"ז (סי' קכח ס"ק כב), שכתב לבאר מדוע בית הכנסת שכולו כהנים מברכין לאחיהם שבשדות ולא אמרו לנשים וטף כמו שכתב אח"כ לעניין אמן, ונראה דבאשה אמרינן בברכות (נא:) אין האשה מתברכת אלא מפרי בטנו של האיש, וכן הטף נגררין אחר אבותיהם. ע"ש. ומתבאר שהברכה באה לראש המשפחה והוא מעבירה לכולם, לכן מניח היד על ראשם לרמוז לזה. וכ"כ טעם זה בגיליון תור הזהב (24 עמ' כב), וכן כתב מנהג זה הגאון רבי אליהו בקשי דורון זצ"ל בספרו בנין אב (סי' מח). ע"ש. וכ"כ בספר ברכה משולשת (פרק ה' עמ' קמ).
וכן ראיתי בשו"ת צל ההרים (ח"א סי' יז) ובספר וישא אהרן (ח"א פ"י עמ' קנד) ובספר אשא כפי (עמ' תנו) דכתבו בטעם למנהג זה על פי המבואר בירושלמי (פ"ג ה"ח), שאסור להסתכל בכהנים בשעה שהם מברכים את העם משום היסח הדעת כהנים, וכ"פ הרמב"ם (בהל' תפילה וברכת כהנים, פי"ד ה"ז). והב"י (סי' קכח ד"ה ובשעה שהכהנים) אחר שהביא את דברי הירושלמי הנ"ל כתב, דמשם יש ללמוד שגם הכהנים לא יסתכלו בעם כדי שלא יסיחו את דעתם וכל שכן הוא. ע"ש. ועוד טעם שאסור להסתכל על הכהנים בשעת הברכה, כתב המג"א (סי' קכח ס"ק לה) דהוי משום דעבדינן זכר למקדש דהתם אפילו ראיה בעלמא הוי אסורה משום כבוד השכינה, ואם היו מסתכלים הרבה במקדש על ידי הכהנים עיניו היו נעשות כהות, ולכן אף בזמן הזה דאין השכינה שורה על ידי הכהנים ואין חשש שהעיניים יהיו כהות בכל זאת נהגו שלא להסתכל כלל בכהנים בשעת הברכה. ונראה דכיון שילדים בדרך כלל אינם נזהרים בזה ומרוב סקרנותם הם עלולים להביט בתנועות הכהנים נהגו שהאב פורס כנפי טליתו עליהם להרגילם לבל יסתכלו בכהנים [ואף על פי שכתב מרן הבית יוסף שם שנוהגים הכהנים לשלשל טלית של מצוה על פניהם וידיהם ומנהג יפה הוי כדי שלא יוכלו הם להסתכל בעם ולא העם בהם, וכן כתב הרמ"א בדרכי משה (שם אות טו) ובכך אין חשש שמא יבואו העם להסתכל בם, מכל מקום המנהג שהאבות פורסים כנפי הטלית על ילדיהם נשאר על מכונו]. וכן כתב בכל זה הגאון רבי מאיר מאזוז זצ"ל בירחון אור תורה (תשרי תשמ"ח סימן ב'). וכ"כ בקובץ שנה בשנה (תשמ"ב עמוד 330) הטעם הנ"ל, והוסיף שכך נוהגים יוצאי צפון אפריקה וכך נוהגים בבית הכנסת האיטלקי בירושלים. ע"ש.
ובספר אשא כפי (הנ"ל) הוסיף דמלבד שיש מעלה שלא יסתכלו בכהנים וגם שמתברכים מהכהנים וגם מאביהם ונאמר בברכות אביך גברו וגו', ועוד שמברך אותם בעת רצון בשעה שהכהנים מקיימים מצות עשה ומברכים את עם ה', וה' מברכם כדכתיב "ואני אברכם", ואין לך שעה ראויה לברכת אב כמו השעה הזאת, ובזה שהאב מניח ידיו על ראשם אעפ"י שהוא לא מברכם עתה בהנחת היד יש ענין של חלות הברכה של הכהנים על ראשיהם של הבנים ויש בזה כמפרש ואומר לבנו "ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך". ע"כ. עוד כתב שם: ומה שכתבתי שהאב מכסה הילדים בטליתו ולא מסתכלים בכהנים, מלבד הטעם דהיסח הדעת, יש גם ענין שלא להסתכל בידיהם של הכהנים כשמברכים את העם, דאע"ג דבמסכת חגיגה (טז.) הנ"ל, אמרו דזה רק בזמן שבית המקדש קיים, הנה בזוהר הקדוש פרשת נשא (דקמ"ז ע"א) הובא בכה"ח (סי' קכח אות קמג) איתא דשמא קדישא רמיזא באצבען דידוי, ובעי ברנש לדחלא אע"ג דלא חמאן שכינתא לא בעאן לאיסתכלא בידייהו דכהני, בגין דלא ישתכחון עמא חציפא לגבי שכינתא. עכ"ל. וע"כ צריך לכסות ידיהם. וע"ש בכה"ח מה שכתב בזה, והיא סיבה טובה לשים עליהם הטלית, שהילדים סקרנים הם וקשה להם להסיר עיניהם מראות כל דבר שנגלה לפניהם, ובפרט במראה כהנים המכוסים בטליתות ועומדים מול העם לברכם בקול, על כן האב שם טליתו עליהם, שבזה הוא גם מברכם וגם מונע מהם מלראות ידי הכהנים. ע"ש.
הראית לדעת דאף שיש שכתבו טעמים ורמזים למנהג, מ"מ אין לזה מקור ברור מפי גדולי הפוסקים, לכן אין חיוב לנהוג כן, בפרט היכא שיודע שהדבר יכול לבא לידי מכשול, וכמו שסיפר לי אחד שסבו לוקח את כל הבנים והנכדים ומניח ידו על על ראשם ומתחילים לצבוט אחד את השני ונעשה מזה חוכא ואטלולא, ולכן גם אם עושה זאת חשוב שלא יהיה חומרא ומנהג בעלמא, דאתי לידי קולא, ומה נפלאתי לשמוע מידיד, שגם אחר שהתחתן אביו בא עד מקומו והוא היה נמצא באמצע תפילת שמונ"ע, ובכ"ז אביו הניח ידו על ראשו וכופף לו ראשו וביטלו מכוונת התפלה. וכן שמעתי בשם הרב מוצפי שליט"א שג"כ יצא נגד מנהג זה, וסיפר עד כמה שאנשים חושבים שמנהג זה חובה, שהגיע לפניו יתום שאביו נפטר ושאלתו בפיו מי עכשיו יוכל להשים את היד על ראשו תחת אביו.
ומ"מ נראה דאם אביו מבקשו מצוה לשמע לו דכיבוד אב יש בזה, ובלבד שלא יעשו מזה חוכא ואטלולא כנ"ל, וכ"כ בספר ואין למו מכשול (ח"י עמ' רנז) דאף דילדים גדולים א"צ שאביהם יברכם בברכת כהנים, מ"מ בעל תשובה שבא עם אביו לבית הכנסת בשבת ואביו רגיל להניח את ידו עליו בשעת ברכת כהנים ואם הבן לא יגש לאביו כדי להתברך ממנו עלול אביו להפגע מכך, ילך לאביו כדי להתברך, גם אם לבן יש חזות חרדית ולאב יש חזות חילונית, ויש בכך מצות כיבוד הורים. ע"ש. ויתירה מכן כתב הגר"ש חירארי זצ"ל בשו"ת שער שמעון אחד (ח"א סימן י"ט) ללמוד ממ"ש האשל אברהם מבוטשאטש (ד"ה לא ראיתי) שמותר לעבור לפני המתפלל כדי לשמוע קדיש או לענות אמן, דהוא הדין שמותר לעבור לפני המתפלל כדי להתברך מאביו בברכת כהנים כפי שנהוג בכמה קהילות שהאב מניח את ידיו על ראש בניו בעת ברכת כהנים שבדרך כלל ההורים מקפידים על זה. ע"ש. אמנם בספר אשי ה' (פ"ט הערה 10) כתב דיש להעיר עליו שהרי השו"ע (יו"ד סי' ר"מ סעי' טו) פסק שאם אמר לו אביו לעבור על דברי תורה וכו' אפילו מצוה של דבריהם לא ישמע לו. ע"ש. וכ"ש כאן שלא ציוהו, ואמנם לפי טעמו של האש"א שאין ספק בלבול דעת חבירו מוציא מידי ודאי מצוה, יש מקום לומר שאף לגבי מצות כיבוד הורים יש להקל, אולם אין טעם זה ברור שהרי חז"ל אסרו באיסור גמור לעבור לפני המתפלל ולא גרע משאר מצוה דדבריהם, ואם יש להקל היינו מדין דעשה דוחה לא תעשה, ואין לומר כן לגבי מצות כיבוד אב ואם כדמוכח מדברי הש"ע הנ"ל. ע"ש.
הנה בשו"ע (סי' קכח סכ"ג) נפסק שבשעה שהכהנים מברכים את העם לא יביטו ולא יסיחו דעתם, אלא יהיו עיניהם כלפי מטה כמו שעומד בתפלה, והעם יכונו לברכה, ויהיו פניהם כנגד פני הכהנים ולא יסתכלו בהם. ע"כ. והוסיף הרמ"א בהגה 'וגם הכהנים לא יסתכלו בידיהם על כן נהגו לשלשל הטלית על פניהם וידיהם חוץ לטלית, ויש מקומות שנהגו שידיהם בפנים מן הטלית שלא יסתכלו העם בהם. ע"ש. אולם לא מוזכר בשום מקום בש"ס או בדברי הרמב"ם והשו"ע שהאב פורס את כנפי טליתו על בניו בשעת ברכת כהנים, ואדרבה הרי הברכה באה מהקב"ה לכהנים ומהם לעם ישראל ומה מקום לאב להניח ידו. וכן ראיתי בספר אוצרות ההלכה התפלה והלכותיה (ח"א סי' כג הערה 166) שמרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל אמר לו שאין מקור למנהג זה. ע"ש. וכ"כ בספר עבודת עובדיה (עמ' קצו) בשמו שאין לזה מקור. וכן בגליון תור הזהב (21 עמ' יג) כתב הה"כ, ששאל בזה את הרה"ג שלמה בן שמעון זצ"ל, מה מקור למנהג זה שנהגו בהרבה קהילות? והשיב: שאין לזה מקור, וכנראה זה התחיל מכך שהאבות רצו שהילד יהיה לידם בזמן התפלה ולא יצא לחוץ ידבר וכו', והוסיף שמנהג זה אינו נכון משום שהרבה פעמים מסיח דעת הבן ואביו, מההקשבה לברכת כהנים, וראוי שלא לנהוג כך. עכ"ד. וכן בספר נתיבות המערב (מנהגי מרוקו, שחרית אות מג עמ' 45) כתב שאין מנהג לכסות הבנים בטלית, ובמקורות שם כתב שהנה בשו"ע (סי' קכח סכ"ג) מבואר שבשעה שהכהנים מברכים את העם אין להסיח דעת, ובכה"ח שם ובמ"ב (סק"ב) הביאו שבארצות אשכנז נהגו לכסות את פניהם, וסיים הכה"ח שכן ראוי לנהוג, וכתב ע"ז בנתיבות המערב שם שאולי מזה צמח המנהג הנ"ל אלא שאין מנהג זה אצלינו. ע"ש. וכן בספר הנהגות שאלה יפה (ח"א סי' קפג) כתב דכנראה שעיקר המנהג היה שהאבא מכסה בטליתו את בניו הקטנים שלא יציצו בכהנים ומזה יצא להם כאילו האבא מברך ופעמים שהבנים גודלים ואינם רוצים לחסות תחת כנפיו והאבא כועס על כך ופעמים שמקפיד גם על חתנו שלא בא להתברך אצלו, ולכן חשבתי שבעצם מנהג זה צריך עיון ועדיף לוותר עליו וכו', וע"ש מה שהשיב על ת"ח שתמה עליו מדברי הרמ"א (סי' תרץ סי"ז) שאין לבטל שום מנהג או ללעוג עליו כי לא לחינם הוקבעו. ע"ש. והניף ידו שנית בספר שאלה יפה (סי' תק"פ) שנשאל כאשר לא מסתדר לבנים לעמוד אצל אביהם בברכת הכהנים האם יש בזה בעיה במצות כיבוד הורים? והשיב: דכידוע שאין מקור למנהג זה שהאב מניח את ידיו על ראש בניו בברכת כהנים, ומפורש בתורה (במדבר ו כ) "ושמו את שמי וגו' ואני אברכם", כלומר ה' יתברך מברך אותנו עיין חולין (מט). וכידוע מהזוה"ק (פרשת נשא) שצריך לעמוד באימה וביראה לפני הכהנים בשעה שהם מברכים וכו'. וכנראה שהמנהג היה שהאב יכסה את פניהם של בניו הקטנים כדי שלא יסתכלו בכהנים ונשתרבב הדבר וחשבו שהוא מברכם, כך שלמעשה אין צורך לעשות כן, בפרט לגדולים שמבינים, ואין לבוא לא לאבא ולא לחכם אלא כולם מתברכים באימה וביראה מה' יתברך. ע"ש. ועיין בשו"ת אגרות משה (ח"ה סי' כד ד) שכתב שרוב האבות אין לוקחים הקטנים אצלם לכסות פניהם. ע"ש.
ועתה ראיתי שרבים מציינים מקור המנהג להנחת יד בברכת כהנים על הבנים, שלקוח הוא ממה שכתוב בלוח היום (יום ט"ו תשרי) שהרב בעל התניא היה מכסה בטליתו את פני בניו הקטנים. ע"ש. הוב"ד בספר פסקי תשובות (סי' קכח הערה 264). אך המסתכל במקור יראה את הלשון שכתוב, בזה"ל: "כך הנהגה בעת ברכת כהנים, אנו יודעים ע"ז שרבינו הזקן היה לוקח את הצמח צדק קודם חתונתו תחת טליתו לנשיאות כפים" ע"כ. הרי דלא מבואר ששם עליו ידיים, אלא רק מכסם בטליתו, וכמש"כ להעיר לנכון בגיליון תור הזהב (24 עמ' כג), ועוד, דהוא כתב רק בנים קטנים והיום פשט המנהג להניח גם על בניו הגדולים שנשאו. וכעת כתב לי הרה"ג שמעון ויסברג שליט"א שגם רבינו הגרח"ק זצ"ל נהג בזה, וכנראה הטעם לחנכם שלא יסתכלו בכהנים, ושיעמדו על מקומם, ובודאי יש לכוונם פנים כנגד פנים כנגד הכהנים ולא להיפך. עכ"ד.
אולם אחר החפיש'ה מצאתי בספר בנאות דשא לרבי שלמה אדהאן (פ"ב עמ' 10 היה לפני כ 250 שנה), דכתב: ובשעת עליית הכהנים לדוכן העצים עיניך כי כך הזהירו חכמיך ולא תלמוד בספר אחד מספריך יהיה מה שיהיה, כי אם דעתך יהיה לברכת כהניך, ואם יש לך בנים שים ידך על ראשם שנאמר "ותנחת עלי ידך ומברכותך יבורך בית עבדך". ע"ש. וכן הביא בשו"ת אדרת תפארת (ח"ה סי' ד) משם ספר לדעת חכמה ומוסר על התורה (סוף פרשת נשא) שמקור המנהג הנ"ל הוא מספר בנאות דשא הנ"ל. הרי מקור קדום למנהג יקר וחשוב זה. והוסיף דשלח זאת להגאון הנאמ"ן זצ"ל והשיבו בזה"ל: הפסוק "ותנחת עלי ידיך" לא נמצא בשמואל ב' רק בתהילים (לח ג) והוא לקללה ח"ו. עכ"ל. ואולי עירב הפסוקים במכוון ודרש אף את פסוק ותנחת עלי ידיך לברכה. ע"ש. וע"ע בשו"ת אדרת תפארת (ח"ז סי' ו).
וכן בספר כתר שם טוב גאגין (ח"ג עמ' 350) כתב להליץ על המנהג, וז"ל: ראיתי בערי מצרים שבעת שהכהנים נושאים כפים, כל אב ואב מביא את בנו ומעמידו כלפי הכהנים, והאב מכסה בטליתו את ראש הבן במשך ברכת הכהנים, ומשים האב את יד ימינו על ראש הבן, והוא מכוסה בטליתו, ועתה נודע לי שכן המנהג בק"ק ספרדים בערי צרפת, ובמקורות שם כתב שחיפש בספרן של ראשונים שורש למנהג זה ולא מצא אף רמז קל, ואולי אפשר לומר בטעם הדבר שמכיון שבשעת הנשיאת כפים היא שעת רצון לקיום הברכות כמו שנאמר "ואני אברכם" כלומר שהקב"ה מסכים לברכתם של כהנים מאמינים, כי בשימת יד האב על ראש בנו יחולו ויאתיו הברכות על ראשו, אבל אין טעם לכסוי ראש הבן בטלית האב, והנח להם לישראל וכו'. והוסיף עוד בכתר שם טוב שם שבשנת תש"ג ביוה"כ ראה שגם בק"ק שערי רחמים במנשסטר להספרדים התחילו לנהוג כן. ובספר מנהגי מצרים ונוה שלום לא הזכירו דבר זה. ע"ש. וכן בספר עשה לך רב (ח"ג סימן ט עמוד כו) כתב דאף שלא ידוע לו מקור על המנהג, מ"מ ובודאי שהנוהגים כן יש להם על מה שיסמוכו, וראוי להמשיך בו כדי לעורר לב הבנים לעמוד בשעת ברכת כהנים באימה וביראה. ע"ש.
וכעת כתב לי רב אחאי גאון רבי אלעזר סבאג נר"ו מח"ס שו"ת מנחת אלעזר ועוד, שכנראה התפשט להניח היד על בניו בשעת ברכת הכהנים ממש"כ הראשית חכמה (פרק גידול בנים אות ח): וכל מי שמנשק הקטן ידו צריך לשים את ידו עליו ולברכו, כי כשישים אדם את ידו על ראש הקטן מתברך, שנאמר (בראשית מח יד) "וישלח ישראל את ימינו וכו' וכתיב (שם כ) "ויברכם ביום ההוא" וכו', ובהנחת היד על ראש הקטן הוא מתברך, ורמז לדבר ביד האדם ט"ו איברים כמנין ט"ו תבות שבפסוקי "יברכך ה' וישמרך" וכו' (במדבר ו כד), כלומר יחולו על ראשך הברכות בשלושה פסוקים אלו שהם טו' כמנין איברי היד, ע"כ. אולם באמת אינו ראיה לברכת כהנים, דשאני הכא שהברכה לא מהאב אלא מהכהנים. ומ"מ שמא התחלף לעולם משם.
וכן בספר דברי שלום (ח"ב עמ' שכב) כתב ששאל את הגאון מאיר מאזוז זצ"ל דמה מקור למנהג הספרדים שהאב סומך ידיו על ראש בניו בשעה שהכהנים נושאים כפיהם? והשיב לו: דכך נהגו בתוניס ובאטליא מאות שנים, ואולי כדי שלא יסתכלו הילדים בידי הכהנים. ע"כ. וכן בספר משמרת המנהגים (סי' ב) כתב שמנהג זה שיסודתו בהררי קודש וממילא אין לבטלו, והוסיף שם טעם נפלא בעניין המנהג להניח את היד על הראש בברכת כהנים, ע"פ דברי הט"ז (סי' קכח ס"ק כב), שכתב לבאר מדוע בית הכנסת שכולו כהנים מברכין לאחיהם שבשדות ולא אמרו לנשים וטף כמו שכתב אח"כ לעניין אמן, ונראה דבאשה אמרינן בברכות (נא:) אין האשה מתברכת אלא מפרי בטנו של האיש, וכן הטף נגררין אחר אבותיהם. ע"ש. ומתבאר שהברכה באה לראש המשפחה והוא מעבירה לכולם, לכן מניח היד על ראשם לרמוז לזה. וכ"כ טעם זה בגיליון תור הזהב (24 עמ' כב), וכן כתב מנהג זה הגאון רבי אליהו בקשי דורון זצ"ל בספרו בנין אב (סי' מח). ע"ש. וכ"כ בספר ברכה משולשת (פרק ה' עמ' קמ).
וכן ראיתי בשו"ת צל ההרים (ח"א סי' יז) ובספר וישא אהרן (ח"א פ"י עמ' קנד) ובספר אשא כפי (עמ' תנו) דכתבו בטעם למנהג זה על פי המבואר בירושלמי (פ"ג ה"ח), שאסור להסתכל בכהנים בשעה שהם מברכים את העם משום היסח הדעת כהנים, וכ"פ הרמב"ם (בהל' תפילה וברכת כהנים, פי"ד ה"ז). והב"י (סי' קכח ד"ה ובשעה שהכהנים) אחר שהביא את דברי הירושלמי הנ"ל כתב, דמשם יש ללמוד שגם הכהנים לא יסתכלו בעם כדי שלא יסיחו את דעתם וכל שכן הוא. ע"ש. ועוד טעם שאסור להסתכל על הכהנים בשעת הברכה, כתב המג"א (סי' קכח ס"ק לה) דהוי משום דעבדינן זכר למקדש דהתם אפילו ראיה בעלמא הוי אסורה משום כבוד השכינה, ואם היו מסתכלים הרבה במקדש על ידי הכהנים עיניו היו נעשות כהות, ולכן אף בזמן הזה דאין השכינה שורה על ידי הכהנים ואין חשש שהעיניים יהיו כהות בכל זאת נהגו שלא להסתכל כלל בכהנים בשעת הברכה. ונראה דכיון שילדים בדרך כלל אינם נזהרים בזה ומרוב סקרנותם הם עלולים להביט בתנועות הכהנים נהגו שהאב פורס כנפי טליתו עליהם להרגילם לבל יסתכלו בכהנים [ואף על פי שכתב מרן הבית יוסף שם שנוהגים הכהנים לשלשל טלית של מצוה על פניהם וידיהם ומנהג יפה הוי כדי שלא יוכלו הם להסתכל בעם ולא העם בהם, וכן כתב הרמ"א בדרכי משה (שם אות טו) ובכך אין חשש שמא יבואו העם להסתכל בם, מכל מקום המנהג שהאבות פורסים כנפי הטלית על ילדיהם נשאר על מכונו]. וכן כתב בכל זה הגאון רבי מאיר מאזוז זצ"ל בירחון אור תורה (תשרי תשמ"ח סימן ב'). וכ"כ בקובץ שנה בשנה (תשמ"ב עמוד 330) הטעם הנ"ל, והוסיף שכך נוהגים יוצאי צפון אפריקה וכך נוהגים בבית הכנסת האיטלקי בירושלים. ע"ש.
ובספר אשא כפי (הנ"ל) הוסיף דמלבד שיש מעלה שלא יסתכלו בכהנים וגם שמתברכים מהכהנים וגם מאביהם ונאמר בברכות אביך גברו וגו', ועוד שמברך אותם בעת רצון בשעה שהכהנים מקיימים מצות עשה ומברכים את עם ה', וה' מברכם כדכתיב "ואני אברכם", ואין לך שעה ראויה לברכת אב כמו השעה הזאת, ובזה שהאב מניח ידיו על ראשם אעפ"י שהוא לא מברכם עתה בהנחת היד יש ענין של חלות הברכה של הכהנים על ראשיהם של הבנים ויש בזה כמפרש ואומר לבנו "ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך". ע"כ. עוד כתב שם: ומה שכתבתי שהאב מכסה הילדים בטליתו ולא מסתכלים בכהנים, מלבד הטעם דהיסח הדעת, יש גם ענין שלא להסתכל בידיהם של הכהנים כשמברכים את העם, דאע"ג דבמסכת חגיגה (טז.) הנ"ל, אמרו דזה רק בזמן שבית המקדש קיים, הנה בזוהר הקדוש פרשת נשא (דקמ"ז ע"א) הובא בכה"ח (סי' קכח אות קמג) איתא דשמא קדישא רמיזא באצבען דידוי, ובעי ברנש לדחלא אע"ג דלא חמאן שכינתא לא בעאן לאיסתכלא בידייהו דכהני, בגין דלא ישתכחון עמא חציפא לגבי שכינתא. עכ"ל. וע"כ צריך לכסות ידיהם. וע"ש בכה"ח מה שכתב בזה, והיא סיבה טובה לשים עליהם הטלית, שהילדים סקרנים הם וקשה להם להסיר עיניהם מראות כל דבר שנגלה לפניהם, ובפרט במראה כהנים המכוסים בטליתות ועומדים מול העם לברכם בקול, על כן האב שם טליתו עליהם, שבזה הוא גם מברכם וגם מונע מהם מלראות ידי הכהנים. ע"ש.
הראית לדעת דאף שיש שכתבו טעמים ורמזים למנהג, מ"מ אין לזה מקור ברור מפי גדולי הפוסקים, לכן אין חיוב לנהוג כן, בפרט היכא שיודע שהדבר יכול לבא לידי מכשול, וכמו שסיפר לי אחד שסבו לוקח את כל הבנים והנכדים ומניח ידו על על ראשם ומתחילים לצבוט אחד את השני ונעשה מזה חוכא ואטלולא, ולכן גם אם עושה זאת חשוב שלא יהיה חומרא ומנהג בעלמא, דאתי לידי קולא, ומה נפלאתי לשמוע מידיד, שגם אחר שהתחתן אביו בא עד מקומו והוא היה נמצא באמצע תפילת שמונ"ע, ובכ"ז אביו הניח ידו על ראשו וכופף לו ראשו וביטלו מכוונת התפלה. וכן שמעתי בשם הרב מוצפי שליט"א שג"כ יצא נגד מנהג זה, וסיפר עד כמה שאנשים חושבים שמנהג זה חובה, שהגיע לפניו יתום שאביו נפטר ושאלתו בפיו מי עכשיו יוכל להשים את היד על ראשו תחת אביו.
ומ"מ נראה דאם אביו מבקשו מצוה לשמע לו דכיבוד אב יש בזה, ובלבד שלא יעשו מזה חוכא ואטלולא כנ"ל, וכ"כ בספר ואין למו מכשול (ח"י עמ' רנז) דאף דילדים גדולים א"צ שאביהם יברכם בברכת כהנים, מ"מ בעל תשובה שבא עם אביו לבית הכנסת בשבת ואביו רגיל להניח את ידו עליו בשעת ברכת כהנים ואם הבן לא יגש לאביו כדי להתברך ממנו עלול אביו להפגע מכך, ילך לאביו כדי להתברך, גם אם לבן יש חזות חרדית ולאב יש חזות חילונית, ויש בכך מצות כיבוד הורים. ע"ש. ויתירה מכן כתב הגר"ש חירארי זצ"ל בשו"ת שער שמעון אחד (ח"א סימן י"ט) ללמוד ממ"ש האשל אברהם מבוטשאטש (ד"ה לא ראיתי) שמותר לעבור לפני המתפלל כדי לשמוע קדיש או לענות אמן, דהוא הדין שמותר לעבור לפני המתפלל כדי להתברך מאביו בברכת כהנים כפי שנהוג בכמה קהילות שהאב מניח את ידיו על ראש בניו בעת ברכת כהנים שבדרך כלל ההורים מקפידים על זה. ע"ש. אמנם בספר אשי ה' (פ"ט הערה 10) כתב דיש להעיר עליו שהרי השו"ע (יו"ד סי' ר"מ סעי' טו) פסק שאם אמר לו אביו לעבור על דברי תורה וכו' אפילו מצוה של דבריהם לא ישמע לו. ע"ש. וכ"ש כאן שלא ציוהו, ואמנם לפי טעמו של האש"א שאין ספק בלבול דעת חבירו מוציא מידי ודאי מצוה, יש מקום לומר שאף לגבי מצות כיבוד הורים יש להקל, אולם אין טעם זה ברור שהרי חז"ל אסרו באיסור גמור לעבור לפני המתפלל ולא גרע משאר מצוה דדבריהם, ואם יש להקל היינו מדין דעשה דוחה לא תעשה, ואין לומר כן לגבי מצות כיבוד אב ואם כדמוכח מדברי הש"ע הנ"ל. ע"ש.
