ביבי"א ח"ד חיו"ד סי' כ' אות ז'-ח' הביא את דעת האוסרים משום כותב ומשרטט וכו', וכתב: "ופשוט שכל המדובר הנ"ל הוא לפי מה שהיה נהוג בזמנים ההם, להקליט ע"ג שעוה של התקליט בלי כל פעולה חשמלית, אבל כיום שפעולות כאלה קשורים וכרוכים במלאכות גמורות של הבערת החשמל וכיבויו, אין ספק שיש בזה איסור סקילה. ואפילו כשהחשמל דלוק מבעו"י, נראה שבהבל פיו מעורר את הזרם החשמלי בתוספת הבערה או בכיבוי קצת, ע"י שינוי התנודות הבאות מקולו וביטויו. וזה מלבד איסור דרבנן שהוא מוליד קול בתקליט, והוי כמוליד ריחא.
וביחו"ד ח"ב סי' נ"ז העלה שיש לאסור מדרבנן להניח מכשיר הקלטה מערב שבת בשביל שיקליט בשבת, משום מוליד קול (וצידד להקל משום הבערה). וכן בילקו"י שבת כרך ה' עמ' קצ"ח כתב שאסור.
ובחזו"ע שבת ח"ה עמ' קע"ג כתב ש"ראוי מאד להחמיר" שלא לדבר לנגן שמקליט, משום מוליד קול. (ולא פסק ממש לאסור).
ובהערה בחזו"ע כתב שלכאו' נראה שיש בזה איסור דרבנן משום מוליד קול, שדומה למש"כ בביצה (כג.) סחופי כסא אשיראי ביו"ט אסור וכו', וכתב ע"כ: "ואע"פ שיש מקום לחלק דשאני הולדת ריח שהוא ע"י פעולה מעשית שקולט הריח בשיראים ומיד נרגש הריח, אבל כאן ההקלטה נעשית מאליה, וגם הקול הנקלט לא נשמע אלא לאחר שיפעיל את המכשיר להשמעת ההקלטה, ודרוש לזה פעולה חדשה. ומכל מקום ראוי להחמיר".
ודחה את הצדדים לאסור משום מכה בפטיש ומתקן מנא ומשום כותב ומשום משרטט ומשום מבעיר ומשום בונה.
[וכן כתב למסקנא בעמ' קע"ט: "מסקנא דדינא, שיש להחמיר שלא להקליט בשבת אל הסרט שבטייפ רקורדר, מטעם שהוא מוליד קול". וגם כאן כתב רק "יש להחמיר"].
ויש להבין: א. מדוע בהתחלה כתב דהוי איסור דרבנן משום מוליד קול, ואח"כ כתב שרק לכאו' היה מקום לומר כן, אבל יש מקום לחלק ורק ראוי להחמיר. בתחילה לא ידע את החילוק הזה?
ב. אם כתב שיש מקום לחלק, ולכאו' החילוק הוא פשוט ומוכרח, למה כתב שסו"ס ראוי להחמיר?
ג. לכאו' כל הנידונים שם שייכים דווקא במכשירים שהיו בזמנם, טייפ וקלטת, שאז יש מקום לדון מצד כותב ומשום זילותא דשבת וכו', אבל בנגנים וכד' שיש לנו היום, לכאו' פשוט הוא יותר להקל, שלא שייך את הצדדים לאסור.
ד. בפרט לפי מה שהקל להדיא בחזו"ע כשיש צורך גדול כגון במשטרה וכו' שיהיה מותר, אולי אפש"ל שאם יש שיעור שלא יוכל להימסר אח"כ וכד', הוי גם צורך גדול שגם לפי מש"כ בחזו"ע להחמיר יהיה מותר לכתחילה?
והנה, בילקו"י שיצא אחרי החזו"ע, עדיין כתב בלשון איסור.
שבילקו"י שבת כרך א' ח"א סי' רנ"ב סעיף י"ד כתב: "אסור לכוין טייפ מערב שבת כדי להפעילו ע"י שעון שבת בכדי להקליט בשבת שירה וזמרה או דרשות, מפני שמוליד קול בסרט הרשם-קול. ובפרט במכשירי רשם-קול שנדלקים בהם אורות בשעת ההקלטה, שיש לאסור גם משום הבערה.
וכן בילקו"י שבת כרך א' ח"ב סי' רס"ג הערה ט"ז ובח"ד סי' רצ"ג הערה י"ב כתב: "אין להקל להפעיל טייפ מער"ש ע"מ להקליט דרשת חכם או חזנות בשבת".
ויש להבין למה החמיר בזה יותר ממרן זצ"ל, הרי בחזו"ע כתב "ראוי מאוד להחמיר" ולא שזה אסור, וכן שגם ע"ז יש לשאול שלכאו' יש מקום יותר להקל, (ובפרט בזמננו), וכן מש"כ שאם יש אורות יש איסור משום הבערה, הרי כבר ביחו"ד הנ"ל העלה צד זה ודחה אותו, וכתב שם לאסור רק משום מוליד קול ולא מטעם זה.
וביחו"ד ח"ב סי' נ"ז העלה שיש לאסור מדרבנן להניח מכשיר הקלטה מערב שבת בשביל שיקליט בשבת, משום מוליד קול (וצידד להקל משום הבערה). וכן בילקו"י שבת כרך ה' עמ' קצ"ח כתב שאסור.
ובחזו"ע שבת ח"ה עמ' קע"ג כתב ש"ראוי מאד להחמיר" שלא לדבר לנגן שמקליט, משום מוליד קול. (ולא פסק ממש לאסור).
ובהערה בחזו"ע כתב שלכאו' נראה שיש בזה איסור דרבנן משום מוליד קול, שדומה למש"כ בביצה (כג.) סחופי כסא אשיראי ביו"ט אסור וכו', וכתב ע"כ: "ואע"פ שיש מקום לחלק דשאני הולדת ריח שהוא ע"י פעולה מעשית שקולט הריח בשיראים ומיד נרגש הריח, אבל כאן ההקלטה נעשית מאליה, וגם הקול הנקלט לא נשמע אלא לאחר שיפעיל את המכשיר להשמעת ההקלטה, ודרוש לזה פעולה חדשה. ומכל מקום ראוי להחמיר".
ודחה את הצדדים לאסור משום מכה בפטיש ומתקן מנא ומשום כותב ומשום משרטט ומשום מבעיר ומשום בונה.
[וכן כתב למסקנא בעמ' קע"ט: "מסקנא דדינא, שיש להחמיר שלא להקליט בשבת אל הסרט שבטייפ רקורדר, מטעם שהוא מוליד קול". וגם כאן כתב רק "יש להחמיר"].
ויש להבין: א. מדוע בהתחלה כתב דהוי איסור דרבנן משום מוליד קול, ואח"כ כתב שרק לכאו' היה מקום לומר כן, אבל יש מקום לחלק ורק ראוי להחמיר. בתחילה לא ידע את החילוק הזה?
ב. אם כתב שיש מקום לחלק, ולכאו' החילוק הוא פשוט ומוכרח, למה כתב שסו"ס ראוי להחמיר?
ג. לכאו' כל הנידונים שם שייכים דווקא במכשירים שהיו בזמנם, טייפ וקלטת, שאז יש מקום לדון מצד כותב ומשום זילותא דשבת וכו', אבל בנגנים וכד' שיש לנו היום, לכאו' פשוט הוא יותר להקל, שלא שייך את הצדדים לאסור.
ד. בפרט לפי מה שהקל להדיא בחזו"ע כשיש צורך גדול כגון במשטרה וכו' שיהיה מותר, אולי אפש"ל שאם יש שיעור שלא יוכל להימסר אח"כ וכד', הוי גם צורך גדול שגם לפי מש"כ בחזו"ע להחמיר יהיה מותר לכתחילה?
והנה, בילקו"י שיצא אחרי החזו"ע, עדיין כתב בלשון איסור.
שבילקו"י שבת כרך א' ח"א סי' רנ"ב סעיף י"ד כתב: "אסור לכוין טייפ מערב שבת כדי להפעילו ע"י שעון שבת בכדי להקליט בשבת שירה וזמרה או דרשות, מפני שמוליד קול בסרט הרשם-קול. ובפרט במכשירי רשם-קול שנדלקים בהם אורות בשעת ההקלטה, שיש לאסור גם משום הבערה.
וכן בילקו"י שבת כרך א' ח"ב סי' רס"ג הערה ט"ז ובח"ד סי' רצ"ג הערה י"ב כתב: "אין להקל להפעיל טייפ מער"ש ע"מ להקליט דרשת חכם או חזנות בשבת".
ויש להבין למה החמיר בזה יותר ממרן זצ"ל, הרי בחזו"ע כתב "ראוי מאוד להחמיר" ולא שזה אסור, וכן שגם ע"ז יש לשאול שלכאו' יש מקום יותר להקל, (ובפרט בזמננו), וכן מש"כ שאם יש אורות יש איסור משום הבערה, הרי כבר ביחו"ד הנ"ל העלה צד זה ודחה אותו, וכתב שם לאסור רק משום מוליד קול ולא מטעם זה.
