'הניח מקצת חברים' בדעת מרן

[יאיר יחז. מעודה]

שלום רב.
חזו"ע ברכות קעג' וכן ילקו"י על סימן קעח' מבואר שאם חברים ישבו בבית המדרש ושתו, אם יצאו ונכנסו, אע"פ שהניחו מקצת חברים צריכים לברך ולא חיישינן לברכה לבטלה דיש ס"ס לברך בצירוף דעת מרן דס"ל שלא מועיל להניח מקצת חברים אלא בפת.

אבל המעיין יראה שדעת הרבה אחרונים (הגר"א, המג"א, א"ר, דרך החיים, ח"א, שו"ע הרב, מחזיק ברכה וכן הסכים המשנ"ב) שדעת מרן דמהני להניח גם בפירות (וזו כוונת מרן שכתב 'וכן אם היו מסובין לשתיה או לפירות). ודעת הט"ז היא כפי שכתב הגר"ע זצ"ל.
ומסתמא לרב היו עוד אחרונים דס"ל כהט"ז, אך איך אפשר לצרף זאת לס"ס בדעת מרן אחר שזה מחלוקת אחרונים בדבריו?

(אכן בכס"מ פ"ד ה"ה מוכח כדברי הגר"ע זצ"ל, אך אני לא יודע אם זה נפ"מ מש"כ מרן בכס"מ, כש"כ שהאחרונים ראו את דבריו. ואף הגר"ע לא הזכיר את דבריו בכס"מ אלא כתב שכ"כ מרן בב"י, ולפי מה שהבנתי מרן כתב זאת בב"י אליבא דרב חסדא, דלסברתו שכל דבר שאינו צריך ברכה אחרונה במקומו יש בזה שינוי מקום שוב אין נפ"מ אם הניח מקצת חברים).

אשמח למקורות תודה.

 

[הרב שמעון ללוש]

ב"ה
שלמא רבא,
לבקשת כבודו הנני משיב לפו"ר כחותה על הגחלים ע"פ מאי דחזינן לרבותינו חכמי אשכנז שפעמים מפרשים לשון הש"ע אליבא דהלכתא דידהו אף שמוכח בדעת מרן גופיה מהכס"מ או מהב"י אחרת. ודוכמא בולטת לדבר ראה בטוש"ע סי' שח לסעיף ז ובמשנ"ב ס"ק לב ובשעה"צ אות לא. וכבר מקור הנהגה זו נפתח אצל בעל המפה שפירס על הש"ע ביו"ד סי' ע ס"ב בדין דג טפל ועופות מלוחים, כמבואר בש"ך שם ס"ק יד ובפמ"ג שם עי' עליהם. ויתכן שהוא מתאים גם לדברי האחרונים כאן בביאור דברי הש"ע אף שאינו עולה בקנה אחד עם כוונתו עצמו המתבארת בכס"מ. ואילו לדידן דאזלינן בתר דעת מרן גופיה כבר מתבארת דעתו מדבריו בכס"מ בלא חולק. הנלע"ד כתבתי לפו"ר, ואם שגיתי איתי תלין משוגתי.

בברכה רבה