כך סח חוגג פורים בן זמנינו לחברו בסעודה בזמן שתייתו הטובה ביין
- נו״ב הצדקת שאלה אותי שבת אחת, כתיב ״ה׳ לי לא אירא מה יעשה לי אדם״ ולמה לא כתיב איפכא ״מה יעשה לי אדם, ה׳ לי לא אירא״, ועניתי לה על דרך החידוש, שדוד המע״ה לא שם את ה״אדם״ במרכז חששותיו ולכן אמר אאמין בה׳, אלא כיוון ששם בה׳ מבטחו, ממילא לא היה צריך לחשוש כלל ל״אדם״.
- ולמרות שמעלות אלו נשגבות לכאורה מדרכי האדם, בגמ׳ אמרינן ״מה ה׳ שואל מעמך כי אם ליראה״ וכי יראה מילתא זוטרתא היא? אלא גבי משה אמרינן, ויש להבין א״כ למה עדיין נאמר בתורה דבר שרק כלפי משה נכון, אלא מבואר בתנא דבי אליהו שלעולם צריך לומר אדם מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי אברהם יצחק ויעקב, וכן הרמב״ם בחיבורו כותב שאדם צריך לשאוף למעלת משה רבנו ע״ה (הלכות תשובה פ״ה ה״ב)
- הנה מצאנו ששאול חמל על עמלק, על בקרם וכן אגג העמלקי, אמר שאול בלבו ״אעשה קידוש ה׳ ואהרוג את אגג העמלקי בטקס גדול״, אך לא כן היה רצון ה׳ כדברי שמואל ״הַחֵפֶץ ה׳ בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה׳ הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים״. ה׳ חפץ שיחשבו על דבריו בתמימות ובפשיטות, ולא בפיקחות.
- מצאנו שאמרו חז״ל כל המרחם על אכזרים סופו שמתאכזר על רחמנים, והנה דוד המע״ה סבל צרות רבות מידי שאול, ויכל לטעון כי שאול מתאכזר עליו מחמת הסיבה הנ״ל, שהרי ריחם על עמלק הרשעים, וסופו שיתאכזר על דוד המלך הצדיק. אך לא כן, תמיד האמין כי מה׳ היתה לו זאת, ״ה׳ לי לא אירא״ אין שום דבר בעולם שיכול להזיק לו מבלי יכולת ה׳, אז ״מה יעשה לי אדם״.
- הנה מצאנו במסכת מגילה שחייב איניש לבסומי עד דלא ידע בין ברוך מרדכי לארור המן. הנה באו חז״ל לתקן את דרכו המעוותת של הפיקחות הרגילה של האדם, בו בד״כ רגיל לראות את נסיבתיות העולם - א׳ גורם לב׳, ב׳ גורם לג׳, תמיד יהיה סיבה ויהיה מסובב, ובאו חז״ל לומר שאדם צריך לבסומי, לצאת מהפקחות הזאת ולראות, שאין זה שמרדכי שביקש מאסתר להתחנן ולבקש על עם ישראל, ואין זו אסתר שהתחננה לפני אחשורוש שהצילה את עם ישראל, וכן אין זה המן שהיה רשע וסיבת הצרות לעם ישראל היה ממנו. אלא ״עד דלא ידע בין ברוך מרדכי לארור המן״, אין מרדכי ואין המן, יש רק ה׳ בעולם, וכל הצרות וכל הברכות אך ורק ממנו, וכל הגורמים הטבעיים כביכול, זה פעולות שה׳ עושה בעולם מחשבונות שאין אנו יודעים טבעם. וכל רצונו הוא שנאמין בו באמונה תמימה, ולא נתחכם לו לחשוב שאולי הוא חפץ במשהו שאולי ״נסתר מבינתנו״.
