הנני (ראה רש"י בראשית כב) מתכוון וכותב לשם שמים וכל השאר בטל ומבוטל. ומיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לאחריני (ב"מ ח.). תצלנה אוזניים משמוע... שומו שמים! עמלק כפשוטו וכמדרשו (ע' בכורות ה: תוס' קידושין לג: ירו' ר"ה פ"ג ה"ח) שמצנן לקדירה.
וכאן הבעיה יותר חמורה, שלא מרגישים "כזה" נורא, מהשתיקה הגדולה כאן. שעל דברים הרבה יותר קלים ופשוטים, כולם נכנסים נטולי רחמים (שהתעטרו בהם ישראל דייקא ע' ביצה לב: יבמות עט. ועוד) בחרבות שלופים ועל מי שפוגע בכיס הגשמי אין חשש להרוג אותו נפשית ואת כל משפחתו לדורי דורות (והרי הם ככלבים כחותמת הזוהר בתיקון ו דף כב. הידוע לכל בר בי רב שבחגיגה ה:). אך למי שהוא "ליברלי ונאור" (וגם יש לו "תואר" מלבלב של "מוהל" דגול... - "מים אחרונים ליצר הטוב") והוא מביע דעות שלחלק נוח בלב איתם, נו לא קרה כלום. - נפיץ כמה מילות הרגעה לאותם אלו שטיפת שכל עדיין לא נגרדה ממוחם השטוף בסיסמאות, וכך הכל יושתק... על מי מנוחות ינהלני...
ולכן התגובה מאד מאד לא יפה (בלשון המעטה). וגם התגובות מדאי מדאי מעודנות. ועוברות לסדר היום. שהנה, לגרש ח"כ שעוד לא נכנס בגלל ש"פעם" אמר את דעת התורה על שאשה שהולכת בפריצות תחזור בגלגול כלב ששלחו אותו בבושת פנים בלי למצמץ בחוצפה מלכותא בלא תגא (שבסנה' קה. וע' מכות י: יומא לח:) ונגד התורה בפרהסיא - יש לך בזיון יותר מזה להשי"ת? ופתאום כאן "אין בודקין מן המזבח ולמעלה" (קידושין עו. פסחים ג ע"ב) בשעה שאינם אלא בבחי' מרים בזעקת לוקוס לוקוס (שבשלהי סוכה נו:) ופלא על כל אלה שידם קלה על
המקלדת פה השכם והערב שעל ת"ח אין חרצובות ללשונם, ולא חושבים פעמיים (הגם שיש מעט הערות צודקות במקרים מסוימים ואף מפן וזווית אחרת מ"מ לא זה הדרך ולא זו העיר. לא זו הצורה ולא זו הגישה בביטול המעלות האחרות ומחיקת הרושם הטוב שבם. ועוד הרבה סיבות שאין כאן המקום) ופתאום כשראש הפעור שכזה מכריז בריש גלי בלי פוצה פה ומצפצף לחלן את כל בחורי ישראל וגדול המעשה ביהרג ואל יעבור יותר מן העושה. בעלי מחשבות אתם? (ע' סנה' יט.) וגו'. ובמקום שיש חילול ה', אין חולקים כבוד לרב (ברכות י"ט:) וכ"ש לא לעמי ארצות רשעים וחמורים שכאלה, ומי שלא מתבטא כך, סימן שאצלו היראת שמים רדודה חלשה... יותר נכון - אין בו טיפת לחלוחית וזיקת יר"ש!!! ועיוור וסומא בארובה אחרי כל מיני פוליטקאים שימכרו את כל עולם התורה, בשביל הכסא שלהם (למביני דבר בלבד!!! ולמחושבנים היטב בכל התהליכים!!! ולדוגמא קטנה ורנדומלית בעלמא ע' ערך קורונה שפתחו במזיד וביודעין בשעה שיכלו לשבת בכורסא בנחת שבועיים לפני עונת הרחצה, חופים מלאים מהמסד עד הטפחות, בחילולי שבת המוניים וזימה תועבה ופריצות לא יאומן כי יסופר ולא חלו ולא מרגישים כל' יומא כב:) שנהפכו לבעלי בתים וכחומר ביד היוצר לא חוששים ולא נרתעים לדבר לעיני כל ישראל נגד ה' ונגד משיחו (ע' שבת קי"ט:) ואין איש שם על לב. ואיש לא עומד לא לפניהם ולא בפניהם. ואיה תופסי התורה שאחראים על העדר? אלא ודאי אימסר עלמא בידא דטיפשאי (סנה' מ"ו:) ושום תירוץ לא מתקבל! מספיק עם השטיפות מוח. תפקחו עיניים ולא להיות נבהלים להשיב! ובפרט שצריך להתמודד על כל נקודה ונקודה ואם לא ה"ז עדות צועקת על שטות בערות וכסילות מאין דוגמתה, והופך עצמו ללעג וקלס בעיני כל דת"י גרידא) ולא ינפנפו לי בשום סיסמא כדרכי הטיפשים כסל למו, שלעולם לא יענו לגופו של ענין (ויש כאלה כאן שנכוו מהקלחת הזו ומסתמא עשו תשובה של ברכות יט.), אלא סחור סחור (אמרי' לחזירא... כלשון האוה"ח... הידועה). ועל אלה אני בוכיה.... עיני עיני יורדה מים... תראו כמה עלובה עיסה, שמהססים ולא מגנים. עד מתי פתים תאהבו פתי? ואם תכתוש את האויל וכו'. ועוד הכל בשם המוסריות!!! בוצע בירך ניאץ ה'. ואלה מחריבי קרתא אינהו (חגיגה ו. ירו' וע' סנה' מט.). וגם מי שנמצא בשאול... עליו להכיר מקומו! ולא לגרור אחריו. וכ"ש לא לעמוד במקום כזה. והשתיקה נחשבת מחיאת כפיים והסכמה חזקה ועזה (ע' מאירי סנה' מג. ורש"י סוכה כח. ויכלה הזמן והמה לא יכלו). למה? כי אם אותו פלוני היה מנסה לרצוח את כל הבחורי ישיבות האלה האם היו שותקים והתגובה אותה תגובה? ואחרי שברור לנו שהאמת ע"פ התורה שיהרג ואל יעבור, וגדול המחטיאו יותר מן ההורגו, נמצא שממש כמו המוכס שכל משפחתו מרחפת עליהם האשמה (שבועות לט.). וכד רגיז רעיא על ענא עביד וכו' (ב"ק נב.). ולא שמענו שום תשובה הלכתית ושום דרשה עיונית מכל מיני חכמים שכבודם במקומם מונח (כמו שכל כבודו של כל יהודי באשר הוא ובתנאי ההלכה בעמקותה ואמיתותה), אך עלינו לקבל כמי שכפאו שד (שבנדרים כ: ולא של שבת פח.) "גאונותם" וקדושתם ורוממותם בגלל שכל מיני איסתרא בלגינא (שבמציעא פה:) משחקים בהם כמריונטות ומשתיקים אותם לפי נטיית ליבם העקוב (שבירמיה יז, ט) ובלב נבון תנוח חכמה וכו' (משלי יד)... אפשר להאריך עוד טובא. אך ליבי לפומי לא גליא (סנה' צט.). הכואב ורוצה בתשובת כולנו ושמחת כל ישראל שיעשו תשובה ויתחברו לתוה"ק לקושטא דמילתא ויבוא בעל הכרם ויכלה הקוצים (שבמציעא פג: וע' סוכה נב.) ומלאה הארץ דעה את ה' וכו'. [כל כוונתי בהנ"ל על החפצא - בכל הדוגמאות, ולא על הגברא - בכל הדוגמאות, ודי לחכימא, ולמי שלא - אין מילותיי מופנות אליו כציווי שלמה המלך (במשלי כג, ט)].
