כתב החו"ב סוף מסכת ידים, וז"ל:
שם תרגום שבתורה מאי ניהו יגר שהדותא כו', מסתפקנא בכותב התורה בכל לשון דשמא צריך לכתוב דוקא יגר שהדותא וכן גלעד, שאם יכתוב פירוש המלות בלשון שכותב נמצא שלבן ויעקב קראוהו בשוה, והרי המקרא בא להבדיל ביניהם, ויש להתיחס ליגר שהדותא דלבן וגלעד דיעקב, כאילו היו שמות כראובן ושמעון, דע"כ לכתוב שמותם אף שכותב בכל לשון, וצ"ע.