• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

וַיַּֽהַרְג֖וּ כָּל זָכָֽר

גרינפלד

Well-known member
הנה בטעם שהרגו בני יעקב את אנשי שכם, לשיטת הרמב"ם פ"ט ממלכים הי"ד הוא משום ששכם גזל את דינה ונתחייב מיתה כדין בן נח, וכל אנשי שכם היו מחוייבים לדונו כי הוזהרו על הדינים, ומכיון שלא דנו אותו נתחייבו מיתה גם הם.
ולשיטת הרמב"ן אנשי שכם היו חוטאים בעבודה זרה וגילוי עריות, אבל אין חיוב על יעקב ובניו לדונם, ורק כיון שרצו לנקום בהם - הרגום, והיה מותר כי היו רשעים.

ובמשך חכמה על הפסוק "וְאֶת נְשֵׁיהֶ֔ם שָׁב֖וּ וַיָּבֹ֑זּוּ" העיר שבשלמא להרמב"ם מובן למה לא הרגו את הנשים, כי אשה אינה מחויבת בדינים של בן נח - לרמב"ם [והוסיף בקונטרס מגדלות מרקחים, שאמנם בגמ' מבואר רק שאינה יכולה להעיד, אבל הרמב"ם הוסיף שגם אינה יכולה לדון; ואין לומר שחייבת להעמיד זכרים שידונו, כי לשון הגמ' "ואשה לא מפקדה"]. אבל לרמב"ן קשה שהרי הנשים גם חטאו, עכ"ד.
ולכאורה יש ליישב קושייתו, שהרי סו"ס הרמב"ן כותב שבני יעקב לא היו מצווים להורגם, ועשו כן רק בתור נקמה, ויתכן שהנקמה שייכת בעיקר הזכרים - עי' לשון הרמב"ן "והרגו המלך וכל אנשי עירו, כי עבדיו הם וסרים אל משמעתו"; ויתכן שרק זכרים נקראים עבדי המלך. ובאור החיים הק' כתוב שבני בעיר "היו בעזר שכם".
ובמגדלות מרקחים הביא מהמדרש הגדול שעשו כמלחמת הרשות שהורגים רק את הזכרים.
ולפי המשך חכמה [וכ"כ הכלי חמדה אות ד' בשם המפרשים] שהטעם שהיו חייבים מיתה כי אסור לבן נח לחבול בעצמו, וכיון שמלו שלא לשם גירות - הוי חבלה, ממילא ניחא שרק הזכרים חייבים.
ולפי מה שהביא במעינה של תורה בשם החי' הרי"ם, מיושב ג"כ; וז"ל:​
הם חידשו הלכה, כי כשם ש"בן נח ששבת חייב מיתה" (סנהדרין נ״ח) - כך גם בן נח שמל עצמו חייב מיתה. שהרי כשם ששבת היא "אות" מיוחדת לישראל, ולפיכך אין לנכרי כל חלק בה, כך גם מילה היא "אות" מיוחדת לישראל ואין לנכרי כל חלק בה; ואם מלו אנשי שכם את עצמם, הריהם חייבים מיתה על פי דין.​
 
הנה בטעם שהרגו בני יעקב את אנשי שכם, לשיטת הרמב"ם פ"ט ממלכים הי"ד הוא משום ששכם גזל את דינה ונתחייב מיתה כדין בן נח, וכל אנשי שכם היו מחוייבים לדונו כי הוזהרו על הדינים, ומכיון שלא דנו אותו נתחייבו מיתה גם הם.
ולשיטת הרמב"ן אנשי שכם היו חוטאים בעבודה זרה וגילוי עריות, אבל אין חיוב על יעקב ובניו לדונם, ורק כיון שרצו לנקום בהם - הרגום, והיה מותר כי היו רשעים.

ובמשך חכמה על הפסוק "וְאֶת נְשֵׁיהֶ֔ם שָׁב֖וּ וַיָּבֹ֑זּוּ" העיר שבשלמא להרמב"ם מובן למה לא הרגו את הנשים, כי אשה אינה מחויבת בדינים של בן נח - לרמב"ם [והוסיף בקונטרס מגדלות מרקחים, שאמנם בגמ' מבואר רק שאינה יכולה להעיד, אבל הרמב"ם הוסיף שגם אינה יכולה לדון; ואין לומר שחייבת להעמיד זכרים שידונו, כי לשון הגמ' "ואשה לא מפקדה"]. אבל לרמב"ן קשה שהרי הנשים גם חטאו, עכ"ד.
ולכאורה יש ליישב קושייתו, שהרי סו"ס הרמב"ן כותב שבני יעקב לא היו מצווים להורגם, ועשו כן רק בתור נקמה, ויתכן שהנקמה שייכת בעיקר הזכרים - עי' לשון הרמב"ן "והרגו המלך וכל אנשי עירו, כי עבדיו הם וסרים אל משמעתו"; ויתכן שרק זכרים נקראים עבדי המלך. ובאור החיים הק' כתוב שבני בעיר "היו בעזר שכם".
ובמגדלות מרקחים הביא מהמדרש הגדול שעשו כמלחמת הרשות שהורגים רק את הזכרים.
ולפי המשך חכמה [וכ"כ הכלי חמדה אות ד' בשם המפרשים] שהטעם שהיו חייבים מיתה כי אסור לבן נח לחבול בעצמו, וכיון שמלו שלא לשם גירות - הוי חבלה, ממילא ניחא שרק הזכרים חייבים.
ולפי מה שהביא במעינה של תורה בשם החי' הרי"ם, מיושב ג"כ; וז"ל:​
במש"כ ביישוב דברי הרמב"ן אכן נראין דבריו ואפשר לבאר עוד מדוע נקמו רק בזכרים לפי דברי הרמב"ם שהיה להם לדון את שכם ולא דנוהו וזה לא שייך בנקיבות , דלא פליג ע"ז הרמב"ן אלא מטעם דסבר דאינן חייבין מיתה מטעם זה ועוד דאינו מוטל על בני יעקב אמנם מ"מ אפשר שזהו טעם הנקמה ,ודו"ק
ובדברי המגדלות מרקחים יל"ע דבמלחמת הרשות צריך לקרוא קודם לשלום ואי נימא דפתחו לשלום ובני שכם לא נענו א"כ הדין דהורגין רק הזכרים הוא בסתם גויים אמנם בשבעה עממין הדין הוא דלא תחיה כל נשמה,
ובדברי המשך חכמה יל"ע דלכאורא אין אסור לבן נוח לחבול בעצמו אלא בסתם אבל בחובל לתועלתו שרי וכמו ברופא וכו וכאן חבלו לתועלת שיתחתנו עמהם בני יעקב,
ועכ"פ יל"ע לדבריו ולדברי חדושי הרי"ם אי אין בזה משום לפני עור במה שבני יעקב אמרו להם למול עצמם ,וזהו דיון בפוסקים אם יש לפני עור בגוי,
ואין לדחות דכוונת השבטים הייתה שיתגיירו דהרי כתוב שנתכוונו להערים ,
 
שו"ר בעלים לתרופה (עמ' א') הובא מאור החיים וחת"ס, וז"ל:​
ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו וגו' ויהרגו כל זכר. ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב וגו' (לד, כה-כו). תמה ה'אור החיים' הק' למה הרגו גם מי שלא חטא. וכתב לבאר, כי "אכן בני יעקב לא היה בדעתם להרוג אלא בעל עבירה, אלא שכל בני העיר רצו לעמוד בפרץ כנגדם לבל יהרגו מלכם, אשר על כן הרגום מדין 'רודף'. והוא אומרו: 'ויהרגו כל זכר', ובזה השיגו להרוג את חמור ואת שכם, וזולת זה לא היו יכולין לנקום נקם מהמחוייב להם מיתה" (כלומר, כי אילולא הרגו כל זכר לא היו יכולים להרוג את חמור ואת שכם, שהיו חייבים מיתה).
ואילו ב'חתם סופר' (ד"ה ויבואו, עמ' קפא) מצינו חידוש, וז"ל: "מה ששינה הקרא 'ויהרגו כל זכר', וגבי שכם וחמור כתיב 'הרגו לפי חרב' - יש לומר שלא שלחו ידיהם לשפוך דם, רק בהיותם כואבים ומסוכנים באותו היום, ובני יעקב באו ושבו כל נשיהם וטפם, ומנעו מהם כל הרפואות הצריכים, ואפשר גם מאכל ומשקה להשיב נפש - מתו מאליהם, וכדין עשו, שהרי לא מעלין ולא מורידין; משא"כ שכם וחמור שנתחייבו מיתה בדין, אותם הרגו בחרב ממש, ולא בני העיר, שלא עשו רק גרמה להמיתם".​
והנה באור החיים הק' יש שתי מהלכים בצירוף המובא לעיל; ולפי המהלך השני באור החיים והחת"ס גם מיושב למה רק הזכרים נהרגו.​
 
חזור
חלק עליון