ברות (ב) מסופר על תחילת הקשר בין בועז לרות, שהיה זה על ידי שלקטה משדהו מתנות עניים,
ועי' שבת קי"ג ב' כמה דברים טובים שבועז ראה ברות,
וכן כתוב בפסוק ט"ז שבועז ציווה את נעריו "וְגַ֛ם שֹׁל־תָּשֹׁ֥לּוּ לָ֖הּ מִן־הַצְּבָתִ֑ים", ופירש רש"י עשו עצמכם כאילו אתם שוכחים.
והרש"ש (פאה פ"ה מ"א) והמלבי"ם פירשו שאכן זה היה הפקר,
אלא שיש מקשים שלר"ן פסחים אי אפשר להפקיר על ידי שליח,
וצ"ל שלפי הר"ן בועז הפקר בזמן שהם יעזבו.
ויש אומרים, וכן שמעתי ממו"ר הגרי"ג אדלשטיין זללה"ה שבתבואה בזמן האיסוף אפשר לעשות שכחה מדעת בכוונה, כעין שכחה של התורה,
ובאמת זה יהיה רק הפקר לעניים ומ"מ פטור ממעשרות.
ואולי אפשר לרמוז שמצוות מתנות עניים כתובה בתורה בלשון "תעזוב", ואותיות השורש כאותיות בועז.
ועי' שבת קי"ג ב' כמה דברים טובים שבועז ראה ברות,
וכן כתוב בפסוק ט"ז שבועז ציווה את נעריו "וְגַ֛ם שֹׁל־תָּשֹׁ֥לּוּ לָ֖הּ מִן־הַצְּבָתִ֑ים", ופירש רש"י עשו עצמכם כאילו אתם שוכחים.
והרש"ש (פאה פ"ה מ"א) והמלבי"ם פירשו שאכן זה היה הפקר,
אלא שיש מקשים שלר"ן פסחים אי אפשר להפקיר על ידי שליח,
וצ"ל שלפי הר"ן בועז הפקר בזמן שהם יעזבו.
ויש אומרים, וכן שמעתי ממו"ר הגרי"ג אדלשטיין זללה"ה שבתבואה בזמן האיסוף אפשר לעשות שכחה מדעת בכוונה, כעין שכחה של התורה,
ובאמת זה יהיה רק הפקר לעניים ומ"מ פטור ממעשרות.
ואולי אפשר לרמוז שמצוות מתנות עניים כתובה בתורה בלשון "תעזוב", ואותיות השורש כאותיות בועז.