מומלץ לשמוע פה: 072-3372540
אני צריך כתוב ולהדפיס. זה הרעיון ערב החג עמוס בעניינים וצרכי הבית.
בערב ראש השנה כולנו מקבלים ע"ע קבלות טובות.
יש ממש כעין 'תחרות' מי מקבל את הקבלה הכי גדולה.
אני חושב שהתחרות היא להיפך! מי מקבל את הקבלה הכי קטנה, כי הוא יש לו את הסיכוי הגדול ביותר לעמוד בה.
כשעושים מכירות בעליה לתורה בביהכנ"ס, זה לא חכמה לזרוק מספרים גבוהים. החכמה היא לשלם אח"כ את הסכום.
יש כאלו מקבלים ע"ע קבלות גרנדיוזיות ואח"כ לא נשאר מזה כלום.
ידוע מה שאומרים בעלי המוסר שאם קבילת ע"ע קבלה, תחלק אותה בשתים, ותחלק את זה בשתים ואת זה בשתים, ואת זה תקבל ע"ע.
מסופר על ר' אייזיק שר זצ"ל, ששאל את תלמידו הרב שלמה הופמן זצ"ל איפה רשימת הקבלות שקיבל ע"ע לר"ה, ותלמידו הגיש לו רשימה, אז הרב קרע את הרשימה ואמר לו – לא ככה מקבלים קבלות ליום הדין. תקבל ע"ע קבלה קטנה ותעמוד בה!
מה בעצם העניין בקבלת הקבלות?
אם אדם ביקש ממני הלוואה, ואני יודע שיכול להיות שהוא לא יחזיר. מה אני עושה? נותן לו קצת, ואם הוא מחזיר נותן לו יותר וכן ע"ז הדרך.
אנחנו אומרים להקב"ה – תן לנו שנה טובה בזכות שנקבל ע"ע לא לדבר בביהכנ"ס כלל, אבל הקב"ה אומר – גם שנה שעברה אמרת שתקבל ע"ע שלא להרים את העיניים ברחוב, ולא עמדת בזה, אז למה עכשיו אני אאמין לך?
לכן אנחנו מקבלים קבלה קטנה ואומרים להקב"ה, שנה שעברה קיבלנו משהו גדול, בגלל זה לא עמדנו בזה, אבל השנה אנחנו מקבלים משהו קטן, ובזה נוכל לעמוד.
אז איזה קבלה כדאי לקבל?
יש משל שמובא בגמ' (מנחות מג:): "משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שאמר לשני עבדיו לאחד אמר הבא לי חותם של טיט ולאחד אמר הבא לי חותם של זהב ופשעו שניהם ולא הביאו איזה מהן עונשו מרובה הוי אומר זה שאמר לו הבא לי חותם של טיט ולא הביא".
לדוגמא, מלך ביקש מעבד אחד שלו להביא לו אגרטל מזהב עד מחר, ומהעבד השני ביקש להביא לו למחר 3 מלפפונים, ושניהם לא הביאו, על מי התביעה יותר? על המלפפונים. למה? כי הוא היה צריך בסה"כ לרדת לחנות לקנות וזה מצוי.
לכן, עדיף לקבל קבלות קטנות של דברים קלים, כיון שעליהם תהיה התביעה הכי גדולה אין בהם שהם כ"כ קלים לא עמדנו...
ווארט נוסף שנותן טעם לשבח יחד עם הווארט הנ"ל:
יש ממש כעין 'תחרות' מי מקבל את הקבלה הכי גדולה.
אני חושב שהתחרות היא להיפך! מי מקבל את הקבלה הכי קטנה, כי הוא יש לו את הסיכוי הגדול ביותר לעמוד בה.
כשעושים מכירות בעליה לתורה בביהכנ"ס, זה לא חכמה לזרוק מספרים גבוהים. החכמה היא לשלם אח"כ את הסכום.
יש כאלו מקבלים ע"ע קבלות גרנדיוזיות ואח"כ לא נשאר מזה כלום.
ידוע מה שאומרים בעלי המוסר שאם קבילת ע"ע קבלה, תחלק אותה בשתים, ותחלק את זה בשתים ואת זה בשתים, ואת זה תקבל ע"ע.
מסופר על ר' אייזיק שר זצ"ל, ששאל את תלמידו הרב שלמה הופמן זצ"ל איפה רשימת הקבלות שקיבל ע"ע לר"ה, ותלמידו הגיש לו רשימה, אז הרב קרע את הרשימה ואמר לו – לא ככה מקבלים קבלות ליום הדין. תקבל ע"ע קבלה קטנה ותעמוד בה!
מה בעצם העניין בקבלת הקבלות?
אם אדם ביקש ממני הלוואה, ואני יודע שיכול להיות שהוא לא יחזיר. מה אני עושה? נותן לו קצת, ואם הוא מחזיר נותן לו יותר וכן ע"ז הדרך.
אנחנו אומרים להקב"ה – תן לנו שנה טובה בזכות שנקבל ע"ע לא לדבר בביהכנ"ס כלל, אבל הקב"ה אומר – גם שנה שעברה אמרת שתקבל ע"ע שלא להרים את העיניים ברחוב, ולא עמדת בזה, אז למה עכשיו אני אאמין לך?
לכן אנחנו מקבלים קבלה קטנה ואומרים להקב"ה, שנה שעברה קיבלנו משהו גדול, בגלל זה לא עמדנו בזה, אבל השנה אנחנו מקבלים משהו קטן, ובזה נוכל לעמוד.
אז איזה קבלה כדאי לקבל?
יש משל שמובא בגמ' (מנחות מג:): "משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שאמר לשני עבדיו לאחד אמר הבא לי חותם של טיט ולאחד אמר הבא לי חותם של זהב ופשעו שניהם ולא הביאו איזה מהן עונשו מרובה הוי אומר זה שאמר לו הבא לי חותם של טיט ולא הביא".
לדוגמא, מלך ביקש מעבד אחד שלו להביא לו אגרטל מזהב עד מחר, ומהעבד השני ביקש להביא לו למחר 3 מלפפונים, ושניהם לא הביאו, על מי התביעה יותר? על המלפפונים. למה? כי הוא היה צריך בסה"כ לרדת לחנות לקנות וזה מצוי.
לכן, עדיף לקבל קבלות קטנות של דברים קלים, כיון שעליהם תהיה התביעה הכי גדולה אין בהם שהם כ"כ קלים לא עמדנו...
ווארט נוסף שנותן טעם לשבח יחד עם הווארט הנ"ל:
נערך לאחרונה:
אומרים "שנהיה לראש ולא לזנב", ורבו הפירושים מדוע אומרים "ולא לזנב" אם כבר אומרים "שנהיה לראש" ופשוט ש"לא לזנב".
וחשבתי לבאר, שאנחנו מבקשים שנהיה לראש, ולא לראש שממנו אפשר להתקדם לזנב.
כלומר, כתוב (אבות ד', ט"ו): "הוי זנב לאריות וא תהי ראש לשועלים", וא"כ מי שהוא "ראש לשועלים" הוא שואף להתקדם להיות "זנב לאריות".
וע"כ אנו מבקשים "שנהיה לראש", והיינו לראש שנשארים בו (ראש לאריות), ולא ראש כזה שממנו נרצה להתקדם ל"זנב" (ראש לשועלים).
וחשבתי לבאר, שאנחנו מבקשים שנהיה לראש, ולא לראש שממנו אפשר להתקדם לזנב.
כלומר, כתוב (אבות ד', ט"ו): "הוי זנב לאריות וא תהי ראש לשועלים", וא"כ מי שהוא "ראש לשועלים" הוא שואף להתקדם להיות "זנב לאריות".
וע"כ אנו מבקשים "שנהיה לראש", והיינו לראש שנשארים בו (ראש לאריות), ולא ראש כזה שממנו נרצה להתקדם ל"זנב" (ראש לשועלים).
נפלא עד מאוד