• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com
  • "המרכז למורשת מרן" שמח לבשר לציבור היקר על פתיחת קבוצת הצ'אט "מורשת מרן אונליין" בה יובאו חדשות ועדכונים מעולם התורה, וכן תכנים תורניים מעניינים כולל קטעי וידאו, תמונות והנעשה בעולם הישיבות.

    >> להתחברות לחצו עכשיו:

    https://news.moreshet-maran.com/

    לשליחת עדכונים לחצו כאן, או שלחו למייל: news@moreshet-maran.com

    נ.ב. צ'אט זה מאושר בנטפרי.

ויד תהיה לך מחוץ למחנה

גרינפלד

Well-known member
מתוך ה'מגדלות מרקחים':
ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ, ויתד תהיה לך על אזנך והיה בשבתך חוץ וחפרתה בה ושבת וכסית את צאתך (כג יג יד)

הרמב"ם בספר המצות מנה פסוקים אלו לשתי מצות. מצות עשה קצ"ב היא שצוונו כשיצאו חיילותינו למלחמה שנכין מקום חוץ מן המחנה לצאת העם בו, ולא יעשה כל איש צרכיו בכל מקום, כדכתיב "ויד תהיה לך" וגו', ולשון ספרי אין יד אלא מקום שנאמר והנה מציב לו יד. והמצוה הקצ"ג היא שצוונו שיהיה כלי חפירה תלוי עם כלי המלחמה עם כל אחד מאנשי החייל לחפור בו מקום יפנה בו בדרך ההיא המוכנת לזה, ויכסה הצואה אחרי צאתו עד שלא תיראה צואה על פני הארץ כלל במחנה המלחמה, ולשון מצוה זו "ויתד תהיה לך על אזניך". אמנם הסמ"ג עשה קי"ט מנה הכל למצות עשה אחת, וכתב שהכל ענין אחד.

ונראה לומר בביאור מחלוקתם, דהנה בברכות כה. אמרינן דבמי רגלים לא אסרה תורה אלא כנגד העמוד דהיינו בשעת קילוחן ולא לאחר שנחו בארץ, ומפרשינן קרא ד"ויד תהיה לך" במי רגלים דסגי במה שיוצא מחוץ למחנה ואין צריך כיסוי, וקרא ד"ויתד תהיה לך" בצואה שהיא צריכה כיסוי.

והנה בגדר האיסור דאורייתא של "כנגד העמוד" במי רגלים, כתב הרשב"א בברכות כב: שהוא משום "ולא יראה לך ערות דבר", וכן כתב בספר המכתם שם, [וביאר באגרות משה ח"א סי' כ"ז, שנחשב העמוד לערוה מחמת שמחובר לערוה]. אבל המאירי בברכות כה. כתב דהטעם משום דהוי דבר לכלוך ואין זה "מחניך קדוש".

ונפק"מ בזה להא דאמרינן צואה בעשיית מותר ערוה בעששית אסור, דצואה בכיסוי תלי רחמנא, וערוה בראיה, ולהרשב"א כנגד העמוד דינו כערוה, ולהמאירי דינו כצואה, וכן נפק"מ האם צריך להרחיק ד' אמות כצואה או דסגי בהחזרת פניו כערוה. ואמנם זה ודאי שמדרבנן מי רגלים אסורים כצואה, דצריך להרחיק מהם ד' אמות, וכמפורש במשנה כב: וכמה ירחיק מהם ד' אמות, דמדרבנן דאסרו גם לאחר שנחו בקרקע ודאי הגדר משום דבר מיאוס כצואה, אך הנידון הוא בהדין דאורייתא של כנגד העמוד [ולפי"ז אליבא דהרשב"א צ"ל דמה דגזרו במי רגלים שלא כנגד העמוד, אי"ז גזירה אטו כנגד העמוד, אלא אטו צואה].

ובריטב"א ר"ה לד: כתב, שמי שהיה עומד בתפילה ומים שותתין על ברכיו, מן התורה מותר להמשיך בתפילתו אפילו בשעה ששותתין, דאין זה נחשב כנגד העמוד הואיל ואין רואה אותו, והיינו כשיטת הרשב"א הנ"ל דתלי בראיה, ואין דינו כצואה.

ומעתה נראה דנידון זה האם הוא מצוה אחת או שתי מצוות, תלוי בהנ"ל, דלהרשב"א דדינו כערוה א"כ הם ב' מצוות נפרדות, ד"יד תהיה לך" הוא משום ערוה ובראיה לחוד תלוי ואי"צ הרחקה, ו"יתד תהיה לך" הוא בצואה דבכיסוי תלוי. אמנם להמאירי דהכל משום לכלוך, א"כ הכל מצוה אחת, אלא שיש חילוק במציאות שבמי רגלים תוקף הלכלוך הוא רק כנגד העמוד, ובצואה גם לאחר שנח בקרקע, וק"ל.​
 
ונפק"מ בזה להא דאמרינן צואה בעשיית מותר ערוה בעששית אסור, דצואה בכיסוי תלי רחמנא, וערוה בראיה, ולהרשב"א כנגד העמוד דינו כערוה, ולהמאירי דינו כצואה, וכן נפק"מ האם צריך להרחיק ד' אמות כצואה או דסגי בהחזרת פניו כערוה.​
והוסיף ה'מגדלות מרקחים' בהערה:
ובסוכה מב: דתינוק שיכול לאכול כזית דגן מרחיקין מצואתו וממימי רגליו ד"א, ולהנ"ל יל"ד דכ"ז בדין דרבנן, אבל בדין דאורייתא של כנגד העמוד אי"ז תלוי ביכול לאכול כזית דגן, אלא רק כשהוא בר ביאה וכדין ערוה כמבואר ברמ"א או"ח סי' ע"ה ס"ד [ואף להשו"ע שם שאוסר לקרות כנגד ערוה של קטן, הביא במגן גיבורים שם בשם הקרית ספר שאינו אלא מדרבנן].​
 
חזור
חלק עליון