הגר"א (בדברי הימים א' טז, כז) כותב על הפסוק "הוד והדר לפניו", ש"הוד" זה אור השמש, ו"הדר" זה אור הירח שמקבל את האור מהשמש. ושמעתי לבאר שהדר זה לשון מחזיר, שהירח מחזיר את האור של השמש.
והנה בפסוק בוזאת הברכה (לג, יז), נאמר "בכור שורו הדר לו", וכתב רש"י שזה נאמר על יהושע, ו"הדר" הכוונה שנתון לו הדר שכתוב "ונתת מהודך עליו", ובפשטות הוד והדר הם עניינים של יופי או אור, [עי' רש"י (כז, כ) שזה קירון אור פנים], וא"כ יש לבאר שהגמ' בב"ב (עה.) [והובאה ברש"י שם] אומרת על הפסוק "ונתת מהודך עליו" ולא כל הודך, פני משה כפני חמה, ופני יהושע כפני לבנה; וא"ש עם הגר"א בדברי הימים שהוד זה האור של השמש והדר זה האור של הירח.
והנה ברשב"ם (ב"ב שם) משמע בפירושו על הכבוד של המלוכה שיהושע היה פחות ממשה, אבל מסתימת רש"י פנחס משמע שזה על הקירון אור פנים.
והנה בפסוק בוזאת הברכה (לג, יז), נאמר "בכור שורו הדר לו", וכתב רש"י שזה נאמר על יהושע, ו"הדר" הכוונה שנתון לו הדר שכתוב "ונתת מהודך עליו", ובפשטות הוד והדר הם עניינים של יופי או אור, [עי' רש"י (כז, כ) שזה קירון אור פנים], וא"כ יש לבאר שהגמ' בב"ב (עה.) [והובאה ברש"י שם] אומרת על הפסוק "ונתת מהודך עליו" ולא כל הודך, פני משה כפני חמה, ופני יהושע כפני לבנה; וא"ש עם הגר"א בדברי הימים שהוד זה האור של השמש והדר זה האור של הירח.
והנה ברשב"ם (ב"ב שם) משמע בפירושו על הכבוד של המלוכה שיהושע היה פחות ממשה, אבל מסתימת רש"י פנחס משמע שזה על הקירון אור פנים.