לקראת יציאתו של החכם הנז', כשמרן שליט"א מלווהו עד פתח ביתו, החכם הנז' אמר למרן שליט"א חידוש יפה. וכה היו דבריו: מדוע האשכנזים קוראים לבניהם, בשמות של כל מיני חיות, כגון זאב, אריה, דב וכו', ולא קוראים גם "חמור", הרי בפסוק כתוב יששכר חמור גרם, ואמר לו, שכתוב בזה"ק שאביו לא קרא יששכר חמור גרם, אלא קראו בשם יששכר לבד, ומה שהמשיך ואמר, חמור גרם, להורות נתן, שהחמור שהוא מחלק הסט"א, אם הוא עולה בגרם - במדרגות, רובץ בין המשפתיים, תרביץ אותו ותורידהו מטה מטה. עכת"ד. ושוב נפרדו בברכת כהנים.
נ.ב. החכם הנז' ביקש לעורר על התופעה המצויה אצל הצעירים בדורינו גם אצל בני עדות המזרח, כשמתפללים שחרית, אומרים את כל התפילה בשקט, וכשמגיעים לישתבח, החזן נעמד ומתחיל שם בקול רם. ודבר זה יכול לגרום למכשול, כי היום בהרבה מקומות מודיעים על תחלת התפילה ב"הודו", ולא מזכירים את תפלת הקרבנות, ואם ידבר ימשך כך, יש לחוש שביום מן הימים, יודיעו רק על ישתבח, ויורידו גם מהודו ופסד"ז. חלילה.
