תוס' פז. בד'ה ומכסי מסתפקים התוס אם שח בין שחיטה לשחיטה האם חוזר ומברך או לא והתוס' הוסיפו לבאר ששורש הספק האם דומה לסעודה שאחרי שאדם אכל כזית יכול לברך כיון שכבר חלה הברכה על הסעודה ומה שאוכל אח''כ זה נגרר או דלמא שהויא כתפילין שאם דיבר בין הנחת תש''י לש''ר צריך לחזור ולברך.
ולכאורה צ''ב טובא מדוע שחיטה יהיה כסעודה הלא כל שחיטה היא בפנ''ע וכלל לא שיך לדון שיהיה כסעודה ואולי אפשר לבאר בזה שבשעת השחיטה אינו מברך על בהמה זו כלל אלא מברך על מצוות השחיטה וכל שעוסק במצוות השחיטה אי'ז הפסק כיון שהשחיטה היא רק מתיר לאכילה .
ועיין ברמ''א שהביא ב' דעות .
ולכאורה צ''ב טובא מדוע שחיטה יהיה כסעודה הלא כל שחיטה היא בפנ''ע וכלל לא שיך לדון שיהיה כסעודה ואולי אפשר לבאר בזה שבשעת השחיטה אינו מברך על בהמה זו כלל אלא מברך על מצוות השחיטה וכל שעוסק במצוות השחיטה אי'ז הפסק כיון שהשחיטה היא רק מתיר לאכילה .
ועיין ברמ''א שהביא ב' דעות .
